על מוטיבציה ומשמעת עצמית בסכרת

ממוצע בדיקות סוכר שבועי שלי לאחר מעבר לתזונה דלת פחמימות

ביום בהיר אחד הכל משתנה. מתוך מקום של ביטחון וחיים נורמלים נופלת עלינו הידיעה שאנחנו שונים, שיש לנו סכרת. זה לא סוף העולם אומרים, אבל מעכשיו צריך להקפיד, צריך לבדוק מה אוכלים, צריך ללכת לרופא באופן קבוע.

לא מספיק שיש לנו "בעייה" אנחנו צריכים גם להתמודד עם הלחץ הנפשי, והרגשות שעולים בעקבות הידיעה הזו. מהבושה שעלולה להיות לנו מהאנשים שמסביבנו ועד להרגשה שאנחנו "שונים מאחרים".

ההתמודדות עם הסכרת היא יומיומית, אין לה סוף. יש כאלה שיבחרו לשכוח מדי פעם, אבל הסכרת עדיין תהיה שם ואי אפשר להתכחש לה. ממצב בו החיים פשוט זורמים להם, כסכרתיים אנו במצב בו יש לבקר כמעט כל צעד וצעד שעושים, ללמוד מושגים חדשים ועל תרופות, הזרקות ומכשירים, בין אם זה לתכנן קדימה מה אוכלים ביום נתון, לא לשכוח את הציוד, לקחת איתנו גלוקוז לכל מקום, לדקור את עצמנו, להיזהר בטיולים ובטיסות ובקיצור, לוותר על הספונטניות שבחיים.

אני חושב שהקושי והתסכול יכול להביא אותנו הרבה מאוד פעמים למקום של עיוורון. מקום שבו אנחנו מתעלמים מכך שהסוכר שלנו לא מאוזן, מכך שאנחנו אוכלים דברים שאנחנו יודעים שלא עושים לנו טוב. זה עוזר לנו להרגיש יותר כמו כולם. ואז פעם בכמה חודשים הולכים לרופא ועושים בדיקות דם, והמספרים האדומים לא משקרים. אבל מאוד קל לחזור לאותו עיוורון.

אז איך שאני רואה את זה, על כל קושי בחיים אפשר להסתכל בשתי צורות. הצורה הקלה היא לקחת על עצמנו את תפקיד הקורבן.  כשאנחנו בתפקיד הקורבן, אנחנו מבזבזים את הזמן בלחשוב איך זה קרה לנו, ולמה דווקא אנחנו וכו'. בתור קורבן אנחנו לא גדלים, אנחנו רק עומדים במקום או הולכים אחורה. בתור קורבן אנחנו לא ממש מתמודדים.

האופצייה השנייה היא לקחת את הקושי כהזדמנות בשבילנו לגדול ולהתפתח. כל תהליך שקורה בעולם, בין אם זה בתחום המדע, ההיסטוריה או הרפואה,  כל המצאה, פיתוח, או גישה חדשה נוצרים מתוך קושי, מתוך אתגר. קשיים ובעיות הן המפתח להתפתחות האנושית, לשאיפות, ליצירה ולמוטיביציה.

לאחר גילוי סכרת הנעורים שלי, שהתפרצה לא ממש בנעורים, עברתי את כל השלבים שתיארתי כאן, מתחושת ההפתעה וה"למה זה קרה דווקא לי" ועד לתיסכול ול"עיוורון". אבל הגילוי שלי שיש דרך אחרת, וההבנה שיש ברשותי כל מה שאני צריך כדי להיות מאוזן ובריא, נתנו לי מוטיביציה ואיתגרו אותי לעשות שינויים.

אם אני משווה את המצב שאני נמצא בו כיום למצב טרום גילוי הסכרת אני מגלה כמה דברים מעניינים. היום אני אדם הרבה יותר מודע לעצמו, להרגלי החיים שלו. המסע והחקירה העצמית הובילו אותי להבין מה באמת עושה לי טוב, ומה פוגע בי. אני בכושר הרבה יותר טוב ממה שהייתי בעבר. אני נהנה מספורט ומתחזק מיום ליום. למרות הסכרת וכל מה שכרוך בה אני עובד שעות רבות מדי יום, מטפל בעשרות אנשים בשבוע ומצליח לתפקד מסביב לשעון עם אנרגיה טובה ועם ריכוז טוב.

יש עוד דבר. ההתעסקות הזאת בעצמך, בלאכול נכון, בלהקפיד על הרגלים נכונים וההימנעות מהרגלים לא טובים, יכולה לפעמים להצטייר למסתכל מבחוץ כמשהו מוגזם ואפילו אובססיבי. אבל זה לא נכון. הממסד הרפואי אמנם "מרשה" לנו להיות עם ערכי סוכר גבוהים כמו A1c של 7% ואף יותר מכך, אבל באופן אישי כשמדובר בבריאות שלי, אני לא מוכן להתפשר. אני לא רוצה להגיע לגיל 50 עם סיבוכים בראייה, בכליות ועם סיכון רב יותר לטרשת עורקים ולשבץ והתקף לב. זה עניין של חיים ומוות. אז בעיני זו ממש לא אובססיביות. זו הישרדות.

אני מאמין שכולנו כבני אדם, לא משנה אם יש לנו סכרת או לא, נועדנו לפתח את עצמנו, ליצור, ולשפר את היכולות שלנו. החברה מכתיבה לנו להיות בינוניים ומפחיד לחרוג מזה, אבל האמת היא שאנחנו מרגישים הרבה יותר מלאים ומסופקים כשאנחנו יוצאים מתוך הבינוניות, כשאנחנו מגשימים חלומות, מתגברים על אתגרים, ומשתדלים לנצל כל יום כדי להפיק את המקסימום מהחיים, וכך גם לגבי אתגר ההתמודדות עם הסכרת.

לסיכום, תירוצים לא חסר. בתפקיד הקורבן אנחנו עסוקים המון בלמצוא תירוצים. עדיף להפנות את האנרגיה הזו לעשיית שינויים, לקביעת מטרות חדשות ולהגשמתן. תגדירו לעצמכם שתוך שנה אתם מורידים את הA1c שלכם לנורמה, או שמהיום אתם מקדישים חמש דקות ביום לפעילות גופנית, או שאתם לא מוותרים לעצמכם ומשנים את התזונה. אל תקבלו את הדין ותיכנעו לאי עשייה, צאו מהתיאוריה וגשו לתכלס. או במילים אחרות – תזיזו את התחת.

סכרת היא אמנם מחלה לא פשוטה, אבל יותר מכל מחלה אחרת, הרגלי החיים שלנו הם 80% מהטיפול בה. אז תעשו את ה100% שלכם בשביל ה80% אחוז האלה. בהצלחה לכולם.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...
פורסם בקטגוריה אישי, סוכרת, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

14 תגובות על על מוטיבציה ומשמעת עצמית בסכרת

  1. מאת מרים‏:

    יש להורים שלי שכנים אשר מתמודדים עם סכרת הנעורים של ביתם-וכמובן שגם היא באופן יום-יומי….

    ואמא שלה אומרת-שסכרת איננה מחלה!!!!!
    זה מצב.

    זה שינוי ב"סטטוס" בחיים. כמו שלהיות הורה הינו שינוי ב"סטטוס" בחיים.

    אני מאמינה ומסכימה לכך. כי אם אומרים שזו מחלה-(זו דעתי) יכול להיות שחושבים שעוד נמצא לכך פתרון,ועוד נצא מזה,וזה מצב זמני וכו' וכך מפתחים ציפיות ותקוות שווא….אבל לשנות גישה ולהחליט שלוקחים את עצמנו בידיים כדי לתת לעצמנו את הסיכויים הכי טובים בחיים-זה דורש אומץ וכוח! ועל כך אני מחזקת ואומרת-יישר כוחך! ושמחה שעשית את הצעד הזה למענך! (וגם שיתפת אחרים כדי שיוכלו להינות גם:)

    • מאת אסף‏:

      האמת מרים, איך שלא מסתכלים על זה סכרת היא מחלה – היא מהווה פגיעה בפעילות התקינה של הגוף ואי לכך מוגדרת כמחלה. בעיני אי אפשר להשוות את זה לשינוי סטטוס בחיים, זה משהו אחר לגמרי.

      לא צריך לפחד לדעתי להגיד את האמת, וזה בסדר להגיד אני חולה סכרת. מה שמשנה היא ההבנה שזו מחלה שאפשר לחיות איתה טוב אם פועלים נכון, ועל זה הפוסט הזה מדבר.
      ייתכן אפילו שאם נקרא לסכרת "מצב" , זה יגרום לנו לחשוב שאפשר לחיות עם המצב הזה מבלי להתאמץ, שזה כמובן לא נכון.
      בכל מקרה אני אישית מרגיש נוח לקרוא לסכרת מחלה, ואני מכבד אחרים שמעדיפים לכנות את זה בצורה אחרת.

      תודה על התמיכה!

  2. מאת ורד לב‏:

    חשוב ומעורר השראה!
    המשך כך!

  3. מאת גילה‏:

    כל-כך אמיתי…
    מדהים איך דווקא מתוך קושי אנחנו צומחים, איך ההתמודדות מגביהה אותנו למקומות שלא שיערנו את קיומם בתוכנו…
    חזק ואמץ, אסף, ותודה לך ולהגר על הבלוג הזה – בי כבר נסכתם השראה לעשות מעשה ולחולל שינוי.

  4. מאת גלית‏:

    מקסים ומרגש!
    אני מאוד אוהבת את דרך הכתיבה, ואת האותנטיות שבדברים.
    הקראתי לבעלי והתרגשנו יחד (:
    למרות שאני עדיין בשלב האבל, אני מנסה לראות את הדברים הטובים במחלה,
    וכמובן לומדת להתמודד אתה.
    תודה על השיתוף(:

    • מאת אסף‏:

      תודה על תגובתך גלית – הסכרת לוקחת אותנו לכל מיני מקומות בחיים, חלקם יוצרים שינויי מהותיים במי שאנחנו ולדעתי גם לטובה. בהצלחה!

  5. מאת נעמה‏:

    היי אסף
    ככל שאני "חופרת" יותר ויותר בבלוג שלכם אני לומדת ה-מ-ו-ן
    אז קודם כל תודה!
    מהידע והניסיון שלך,המוגלובין a1c שעומד על 6 זה גבוה?
    אני לא סוכרתית.היתה לי סכרת הריון והגנטיקה שלי עם נטייה לסכרת…

    • מאת אסף‏:

      היי נעמה, בבקשה!
      a1c של 6 הוא גבולי מאוד, כדאי מאוד להוריד אותו, תזונה דלת פחמימות יכולה מאוד לעזור.
      את יכולה לקרוא עוד על ערכי יעד של A1C במאמר הזה

  6. מאת רות מלכא‏:

    תודה אסף אתה בחור מדהים, בזכותך התחלתי לישמור ולימדוד ערכי סכרת, אני חולת סכרת סוג 2 מעל 10 שנים,מטופלת ביוקריאס, וסוף סוף התחלתי לאכול נכון ולקחת ברצינות את הטיפול בסכרת, נותר לי רק להכניס את עצמי לפעילות גופנית, אני מאמינה שגם זה יגיע, למדתי הרבה מהבלוג , תודה לך ולהגר יישר כח

    • מאת אסף‏:

      תודה על המילים הללו, שמחנו מאוד לשמוע.

    • מאת שרון‏:

      היי רות,
      ממליץ לך ללא דיחוי להתחיל בפעילות גופנית, השילוב של תזונה נכונה ופעילות גופנית זה השילוב המנצח, גילו לי סכרת טייפ 2 בגיל חמישים, שיניתי את התזונה ללא פעילות גופנית וחטפתי אוטם שריר הלב חצי שנה לאחר מכן, מיד אחרי התקף הלב הוספתי לי פעילות גופנית יום יומית , כבר שנה אני מאז שזרקתי את הכדורים למרות שהרופא המליץ לי להמשיך לקחת (2 מטפורמין) אני היום על A1C 4.9
      בהצלחה
      שרון

  7. מאת רחלי‏:

    מאמר מצויין! שומרת לזמן מצוקה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>