טרום סוכרת מוכרת באופן נרחב כמצב שבו האדם נמצא בסיכון מוגבר לחלות בסוכרת, אבל עדיין לא חולה. משמע, צריך לעקוב אבל עוד לא להיבהל. האמנם?
בפועל, ממידע שהצטבר בעשרות מחקרים לאורך השנים עולה, כי סוכרת וטרום סוכרת הן נקודות על רצף, שעצם ההימצאות עליו כבר מסוכנת. ההבחנה ביניהן היא מלאכותית, ולעיתים אף מטעה את הנבדק לחשוב שאין צורך בנקיטת פעולה מיידית.

מה זה בכלל טרום סוכרת?

טרום סוכרת מוגדרת ברפואה כמצב שבו רמות הסוכר בדם הן מעל הנורמה, אבל מתחת לרף המוגדר כסוכרת: ערכי הגלוקוז בצום הם בין 100 ל- 126, וערכי ההמוגלובין המסוכרר מעל 5.7.
לעיתים המצב מאובחן בבדיקת העמסת סוכר. בבדיקה זו, המטופל מתבקש לשתות 75 ג' של גלוקוז. לאחר כשעתיים נבדקת רמת הסוכר בדמו, כאשר ערכים שבין 140 ל-200 מ"ג/ד"ל נחשבים לטרום סוכרת.

הבעיה בהגדרה "טרום סוכרת"

ההגדרה "טרום סוכרת", נותנת את האשליה שהמצב לא כל כך גרוע, כי זה "עוד לא" סוכרת. בסך הכל טרום סוכרת. את הפוסט הזה כתבתי כדי לנסות להסביר למה השאננות הזו מוטעית.
בעולם הרפואה נהוגים טווחים מסוימים שלפיהם מאבחנים מחלות. כך כאמור, ערך גלוקוז בצום של מעל 100 ומתחת ל- 126 יאובחן כטרום סוכרת, בעוד וערך מעל 126 יאובחן כסוכרת. אבל גוף האדם לא עובד ככה. זה נשמע קצת מובן מאליו, אבל סוכרת (סוג 2) לא מתחילה פתאום, כרעם ביום בהיר, כשערכי הסוכר עולים מ-126 בצום ל- 127. היא נוצרת בתהליך איטי וארוך, שבמהלכו האדם נהיה חולה יותר ויותר. האבחנה מסמנת את שיאו של התהליך ומעידה על כך שהאדם נמצא בסיכון מוגבר לכל סיבוכי הסוכרת: מחלות לב, מחלת כליות, נזק לעיניים ועוד, כפי שהוכיחו עשרות מחקרים.

הנה כמה מחקרים מעניינים שממחישים את העניין. מעניין לגלות, למשל, שהרס של תאי הלבלב מתרחש החל מרמות של 100 מ"ג/ד"ל במבחן העמסת סוכר. מעניין ומבהיל אף יותר, שרמות סוכר מעט מעל הנורמה (החל מ-108מג/דל, או AIC 5.4) מעלות שכיחות מחלות לב איסכמיות והתקפי לב ב- 69%. ויש עוד: מחקר שפורסם ב- NEJM הראה, שרמות סוכר מעל הנורמה (ממוצע 115) גורמות לדמנציה, גם בלא-סוכרתיים, ובפרויקט של ה- ADA התגלה, שרטינופתיה סוכרתית מתפתחת ברמות סוכר שנחשבות ל"קדם סוכרת" (הנה הסבר למי שלא יודע מה זה רטינופתיה)

המסקנה המתבקשת מהמידע הנ"ל, היא שיש לשמור על ערכי הגלוקוז בצום מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל (לפחות) כדי לשמור על בריאות תקינה ד"ר ברנשטיין, אגב, שואף לערכים נמוכים אף יותר.

הזמן לפעול הוא עכשיו

אז מה נמליץ למאובחן הטרי בטרום סוכרת לעשות? נתחיל במילה על ההמלצות המסורתיות.
העצה שהרבה אנשים שומעים מהרופא שלהם, לאחר שאובחנו עם טרום סוכרת, היא "תעשה ספורט ולך לדיאטנית. אם תרד במשקל הסוכר יסתדר". ומבחינת הרופא, הוא צודק. זה נכון שירידה במשקל יכולה לסייע מאוד לבעיה. אבל השאלה היא לא רק מהו הפתרון, אלא איך משיגים אותו. הרופא שולח לדיאטנית. אך למרבה הצער, האמצעים ש(רוב) הדיאטניות משתמשות בהם לא יעילים מספיק ויכולים אף להחמיר את המצב.

הבעיות בהמלצות המסורתיות לטרום סוכרת

הדיאטה המומלצת היא לרוב דלת שומן ועשירה בפחמימות מורכבות כגון לחם מחיטה מלאה, דגנים וקטניות, פסטה (מקמח מלא כמובן), שיבולת שועל, אורז בסמטי או מלא, בטטה וכיו"ב. הרציונל הוא שחייבים לאכול פחמימות כדי להיות בריאים, אבל מי שנמצא בסיכון גבוה לסוכרת, עדיף שיעבור לאכול פחמימות בעלות אינדקס גליקמי נמוך. הבעיה עם התאוריה הזו היא, שאין כמעט הבדל בהשפעה של לחם מלא, למשל, לעומת לחם רגיל, על רמות הסוכר בדם. שניהם מכילים פחמימות מהסוג שגורם לעלייה חדה ברמות הדם. (ומזעזע אף יותר- לסוכר לבן יש אינדקס גליקמי נמוך יותר מאשר לחם שיפון קל. לפירוט ניתן לקרוא את הפוסט של אסף על הנושא).

בעיה נוספת בהמלצות נפוצות, היא שהן מתבססות על ההיגיון לפיו קיצוץ בצריכת הקלוריות יגרום לירידה במשקל. בשל כך, במיוחד בשילוב עם הקיצוץ בכמות השומן בתזונה, האנשים שמיישמים אותן נוטים לסבול מרעב ולכן להפסיק את התהליך. זה לא קשור למשמעת עצמית – לגוף יש רצון משל עצמו ומנגנוני ויסות מורכבים. אותם מנגנונים מגיבים לתחושת רעב מתמשכת ביצירת דחפים, שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בהם, להשלים את הקלוריות שהדיאטה גרמה לנו להחסיר ויפה שעה אחת קודם (בדרך כלל באמצעות אותם מזונות שנמנענו מהם).

בטווח הקצר חלק מהאנשים עומדים בכל הנ"ל ומצליחים לרזות. אך לאורך זמן, ברוב המקרים תתרחש שבירה וחזרה להרגלים הקודמים. זה אפילו גרוע יותר ממה שזה נשמע, כי דיאטות מגבילות גורמות, בסופו של דבר, לעליה במשקל שמתעלה על עודף המשקל המקורי. מעגל הקסמים הזה, שכולל דיאטה-שבירה-עלייה במשקל וחוזר חלילה, הוא למעשה תופעה נפוצה ביותר שזכתה לשם "דיאטות יויו", ונמצא כי היא מדרדרת את הבריאות, מגבירה את הסיכון למחלות שונות וגורמות לנזק מטבולי.

מה כדאי לעשות?

ההמלצה שלי היא לעבור לתזונה דלת פחמימות. במחקר שבדק את השפעות התזונה על טרום סוכרת נמצא, כי תזונה דלת פחמימות היא משמעותית יותר יעילה לאיזון רמות הסוכר, הפחתת העמידות לאינסולין ומניעת התקדמות הסוכרת לעומת תזונה עשירה בפחמימות. (0% מקבוצת הדיאטה הדלה בפחמימות הפכו לסוכרתיים לעומת 14% מקבוצת הביקורת). אגב, הכוונה ב"דל פחמימות" במחקר הזה היתה למקסימום של 120 ג' ליום – די הרבה במונחים שלי.
ומה אם יורדים אפילו נמוך יותר? במחקר על סוכרתיים וטרום- סוכרתיים, נמצא שתזונה עתירה בשומן ונמוכה מאוד בפחמימות היתה יעילה יותר מתזונה מתונה בפחמימות בירידה במשקל, שיפור ערכי ההמוגלובין המסוכרר והפסקת התרופות לסוכרת.
בנוסף, תזונה דלת פחימות גורמת באופן טבעי לירידה ברמת הרעב ועלייה ברמת השובע, וכך (בין היתר) לירידה במשקל בצורה קלה ונעימה יותר.

איך עושים את זה?

הנה התקציר:
* ותרו על לחמים (כן, גם מקמח מלא), מאפים, דגנים, קטניות, תפוח אדמה, בטטה, סוכרים (גם אלה שנחשבים ל"טבעיים" כמו דבש או מייפל) ורוב הפירות.
* אכלו ירקות דלים בפחמימות: עלים ירוקים, מלפפונים, פטריות, פלפלים, כרוב, ברוקולי, כרובית, ועוד.
* אכלו מזונות עשירים בחלבון: בשר, דגים, ביצים, עוף, גבינות שמנות (הגבינות במתינות)
* השתמשו בשומנים בריאים להכין ולתבל את מזונכם: שמן קוקוס, שמן זית, שומן בקר, שומן כבש, שמן אבוקדו.

איך בונים תפריט? כמה אוכלים מכל דבר? מה כדאי לקנות? אנשים באמת חיים ככה?
ההמלצות הללו מעוררות בדרך-כלל הרבה שאלות. החדשות הטובות הן, שכל מה שאתם צריכים לדעת כדי להתחיל לאכול תזונה דלת פחמימות בריאה ומספקת, שתשפיע לטובה על ערכי הסוכר, נמצא כאן באתר.
לחצו כאן כדי להתחיל.

הקהילה שלנו הולכת וגדלה , ובקבוצת הפייסבוק (3201 חברים נכון להיום) אנו נחשפים יום יום לסיפורי הצלחה מרגשים של סוכרתיים מכל הסוגים שבוחרים בתזונה דלת פחמימות כדרך לאיזון הסוכרת שלהם.

סיפורי הצלחה הם מקור להשראה וחיוביות, ואני משוכנע כי תוכלו ללמוד מהם משהו ולקבל ״דחיפה״ לעשות את השינוי, אם לא עשיתם זאת עד כה. נביא היום שני סיפורים מרגשים במיוחד עם דוגמא כיצד תזונה דלת פחמימות עוזרת באותה מידה לסוכרתיים משני הסוגים.

הסיפור של יהודית – סוכרת מבוגרים (סוג 2)

אסף והגר יקרים.
אשמח להביא לכאן את הסיפור שלי.
אני סוכרתית טייפ 2 כבר כ 20 שנים, בת 64.
התמזל מזלי להתוודע לבלוג דל פחמימות. קראתי שוב ושוב, למדתי והתעמקתי בהנחיות התזונה של ד"ר ברנשטיין. הבלוג חולל מהפכה בתפיסה ובהתייחסות שלי למחלת הסכרת. בזכות התזונה הגעתי תוך כחצי שנה לאיזון רמת הסוכר בדם מ A1C 9.1 ל 5.7 A1C.

בעבר, לפני שהגעתי לבלוג דל פחמימות. הייתי משוכנעת שאני יודעת לשמור על איזון הסכרת שלי. הוצאתי מהתזונה שלי פחמימות רבות כמו: אורז, פסטה, קיטניות, בטטות, ומאפים למינהם. איזה פחמימות כן אכלתי: המון פירות, לחם משיפון מלא ותפוחי אדמה. הייתי משוכנעת שאני אוכלת בריא ועושה את המיטב כדי לשמור על עצמי מאוזנת. אבל מה שקרה בפועל זאת העובדה שמצב הסוכרת שלי בשלוש שנים האחרונות הורע מאד והתרופות שקיבלתי הפסיקו להשפיע, האיזון היומי של הסוכר נע בין 200 עד 300. הרופאה במרפאת סכרת הוסיפה לי תרופות רבות ושונות ולמרות זאת הסכרת המשיכה להתדרדר. סבלתי מדקירות ברגלים, כאבי שרירים, חום וחוסר תחושה בכפות הרגליים, טשטוש בראיה, תשישות, כבדות ועוד…
רק בעזרת התזונה לסוכרתיים של ד"ר ברנשטיין הבנתי את הטעות הקריטית שאני עושה, אכלתי כמות עצומה של פחמימות (בין 150 ל 300 גרם ביום). כמות הפחמימות שהכנסתי לגוף היו הסיבה האחת והיחידה להתדרדרות הסכרת שלי מדחי לדחי.

בהנחיות התזונה על פי ד"ר ברנשטיין כמות הפחמימות המותרת ליום היא עד 30 מירקות דלים מאד בפחמימות. למדתי שבמקום להסתכל ברכיבי המזון על כמות הקלוריות למדתי לבדוק אך ורק את כמות הפחמימות.

השיפור אצלי היה מהיר, בחצי שנה הורדתי 9 ק"ג. ההמוגלובין המסוכרר נכנס לתוך הטווח של אנשים בריאים  (5.7) ואני מקווה ושואפת להמשיך ולשפר את האיזון.

כל תופעות החולי שהיו לי נעלמו לחלוטין. הורדתי את כל התרופות הנוספות שקיבלתי וכרגע אני עדיין עם תרופה אחת ומקווה מאד שאוכל בהמשך הדרך להוריד גם אותה. תחילת הדרך קשה לחלק מהאנשים, כן, לא פשוט ולא קל להשתחרר מהתמכרות לפחמימות. אבל, זהו קושי זמני וככל שחולף הזמן ההשתוקקות לפחמימות הולכת ופוחתת וזה פשוט כיף להיות משוחררת מההתמכרות הזאת.

השאלה בעיני היא תמיד, מה עדיף? להסתגל לתזונה שמבטיחה לי כחולת סכרת איכות חיים כשל אדם בריא, תזונה שהיא בעיניי מצילת חיים עבור סוכרתיים, או להסתגל ולהשלים עם סיבוכי הסכרת? אין ספק שבשבילי התזונה של ד"ר ברנשטיין היא דרך חיים לתמיד.

הסיפור של עדי –  סוכרת סוג 1 מזה 30 שנה

אובחנתי לראשונה עם סוכרת נעורים באמצע שנות השמונים אז אני סוכרתית דיי וותיקה. אומנם מרדתי לא מעט בתקופת ההתבגרות ותחילת שנות ה-20, בסך הכל בכל השנים האחרונות מבחינה רפואית הייתי נחשבת כסוכרתית מאוזנת. ההמוגלובין המסוכרר שלי היה בסביבות ה-6.3 רוב הזמן והקפדתי על תזונה ״בריאה״ של המון ירקות, חיטה מלאה, פחמימות מורכבות, מעט מאוד בשר ודלה בשומן. פה ושם גם הייתי מפנקת את עצמי עם שוקולד וגלידה ושאר מטעמים כי הריי נאמר לי שכל עוד אני לוקחת אינסולין אז זה מותר. למרות זאת תמיד חשתי עייפות כרונית לא מוסברת, כאבים בידיים ובפרקים ואף התגלו בי סימנים מאוד מוקדמים של נזק לעיניים. הייתי חולה הרבה עם דלקות חוזרות ונשנות ולקח לכל פצע קטן המון זמן להחלים. חשבתי שזה נורמלי בגלל הסוכרת.

לפני שנתיים שמתי לב לעלייה הדרגתית שלי במשקל שלא הפריעה לי בהתחלה עד ששמתי לב שהאכילה שלי יוצאה משליטה. הייתי אוכלת ארוחה גדולה של פסטה מחיטה מלאה ועל זה עוד הייתי מוסיפה סלט גדול ובסוף תמיד היה לי קרייבינג גם לשוקולד. פשוט הייתי רעבה כל הזמן ושמתי לב שממש התמכרתי לפחמימות, בסוף כל ארוחה הייתי מחפשת משהו מתוק. תמיד הייתי דיי רזה אבל העלייה במשקל ובכמות האוכל הובילה לעלייה בכמויות האינסולין, שכמובן הובילה לעוד עלייה במשקל וגם לטיפוס של ה-A1C שלי כלפי מעלה ל- 6.9. היה לי קשה לשלוט על רמות הסוכר וגם הרגשתי לא טוב כל הזמן, חוסר באנרגיה, עייפות וכבדות ואפילו דיכאון. החלטתי לשים לזה סוף. חילחלה בי ההבנה שעם כמה עשורים של סוכרת, המצב לא ישתפר וסיבוכי סוכרת הם לא מושג אבסטרקטי אלא מציאות קרובה.

התחלתי להוריד דברים ששילבו הרבה קמח ושומן שהתקשתי איתם בהערכת מינון האינסולין הנכון, בגלל ההתפרקות הלא צפוייה בגוף. ראיתי שיפור מיידי בערכי הסוכר כמו כן שיפור במשקל ואפילו הורדתי בכמות האינסולין. התחלתי גם לצאת להליכות כמעט כל ערב שמאוד עזרו לספיגת האינסולין.

באותה תקופה גם גבר בי הצורך להתחבר לקהילת הסוכרתיים והצטרפתי לקבוצת אינטרנט מקומית בארה״ב. שמתי לב שרובם מאוד מקפידים על שמירת ערכיי הסוכר שלהם כמה שיותר קרוב לערכים של אנשים בריאים. הם גם דיברו הרבה על התזונה שלהם שאומנם הייתה דומה לשלי אבל הרבה יותר ״קיצונית״, לפחות זה מה שחשבתי באותה תקופה כי כל הפחמימות שהם צרכו הגיעו רק מירקות ומעט אגוזים. אבל ההמוגלובין המסוכרר של רובם היה בסביבות ה-5 ושל חלקם גם מתחת.

מעולם לא ידעתי שערכים כאלו אפילו אפשריים אצל סוכרתיים. השם שעלה וחזר כל הזמן היה ד״ר ברנשטיין. החלטתי שאין לי מה להפסיד ופשוט נכנסתי לחנות ספרים ורכשתי את הספר שלו. הסיפור שלו ריתק אותי. הוא גם נתן לגיטימציה להפחתת כמות הפחמימות שלי וגרם לי להבין שאני בדרך הנכונה.

התחלתי להקפיד על תזונה לפי הספר של ברנשטיין ובהתחלה ערכי הסוכר צנחו,  אז הורדתי בכמות האינסולין אפילו יותר. למעשה מאז שהתחלתי להקפיד על התזונה, כמות האינסולין ירדה בשני שליש(!) וממשיכה לרדת בגלל תוספת פעילות. ברגע שהורדתי את הלחם מהתפריט והתחלתי להקפיד רק על המזונות המותרים ע״פ ברנשטיין, ממש נפתח לי עולם קולינרי שלם. הבנתי שבעבר כל הפחמימות בארוחות לא היו העיקר עצמו, ועכשיו כשהן לא שם אז האוכל טעים אפילו יותר.

מאז תחילת המסע שלי לערכי סוכר טובים יותר, נעלמה לה העייפות הכרונית שהייתה שם כל ימי חיי, הפכתי פעילה יותר, נעלמו הכאבים במפרקים, הורדתי במשקל והפחתתי כמויות עצומות של אינסולין.

רמות הסוכר רוב היום מתחת ל-90 וההמוגלובין המסוכרר האחרון הראה 4.9.

מעולם לא הייתי באיזון טוב יותר. אפילו התחלתי לרוץ בערבים, משהו שבן אדם שכל חייו חש עייפות וחולשה מעולם לא היה צפוי שיעשה.

אני דיי בטוחה שתזונה דלת פחמימות ע״פ ברנשטיין זה אחד מהדברים הכי טובים שקרו לי בחיי. זו אומנם לא תרופת קסם והיא דורשת הקפדה מרובה על כל דבר, בדיקות סוכר רבות, שינוי מינוני אינסולין והכי חשוב, זמן. עדיין התמורה לכל זה כל כך שווה. החיים עם סוכרת הם מרדף אינסופי עם המון עליות ומורדות אבל התזונה הזאת עוזרת להפוך את הרי האוורסט האלה לגבעות קטנות ומושגות.

עוד דבר שלמדתי זה שהמערכת הרפואית לא תמיד יודעת מה הכי טוב בשבילינו הסוכרתיים. הרופאים והדיאטנים עושים כמיטב יכולתם אבל רוב ההבנה של אנדוקרינולוגים מסתכמת בתרופות וקביעת מינונים. הם לא חיים עם סוכרת 24/7 ולא חווים על בשרם את ההשפעה של המחלה והתזונה הנלווית אליה. עלינו הסוכרתיים מוטלת האחריות בטיפול יום יומי בעצמינו ולכן עלינו לפתח מודעות על איך כל דבר משפיע עלינו.

תקשיבו, זו פיתה.

יש בפנים כיס ואפשר למלא אותו בדברים!

תסלחו לי על ההתלהבות, אבל עד שנתקלתי במתכון הזה חשבתי שהפעם הבאה שבה נאכל פיתה תהיה כשהגיהנום יקפא, כמו שאומרים הגויים. לא, אני עדיין לא חושבת שצריך לאכול תחליפי לחם על בסיס יומיומי (ואם אתם חדשים כאן גשו בבקשה לפה ותקראו את הפסקאות הראשונות כדי להבין את עמדתנו בנושא).

אבל מעבר להיותה דלת פחמימות הפיתה הזו מגניבה במיוחד, כי:

• היא מבוססת על קמח קוקוס ושמן קוקוס, משמע השומן רווי, יציב, לא מתחמצן באפייה וללא חשש אומגה שש (איך אומר מיקי, "כשר פליאו").
•  רק 3 רכיבים (בלי לספור מים ומלח שלכולם יש בבית, כן?)
• היא קלה ומהירה מאוד להכנה, ולעומת זאת קשה לאכול ממנה יותר מדי – היא מאוד, מאוד משביעה.

וכמובן שהיא מאוד דלה בפחמימות, במיוחד בהשוואה לפיתה רגילה – המתכון מניב שלוש פיתות שבכל אחת מהן 9.3 ג' פחמימות ו- 6.7 ג' סיבים (2.7 פחמימות נטו).

לסיכום:

יש לכם מדי פעם יום שלם מחוץ לבית ואין לכם כח לקופסת פלסטיק עם ירקות ובשר? -לכו על זה.

יום העצמאות ואתם מתבאסים שלכולם יש פיתה חוץ מכם? -מה לא בסדר איתכם? תנו לעצמכם כאפה מנטאלית ותיזכרו שפיתה זה בשביל חלשים. אתם פה בשביל הבשר!

עכשיו כשהכל ברור, קצת על הרכיבים:

אבקת קליפות זרעי פסיליום (psyllium husk powder)

במתכון יש רכיב שעוד לא הופיע בבלוג – אבקת קליפות זרעי פסיליום. זה הרכיב שמאפשר לפיתות להתנהג כמו משהו שמכיל גלוטן, כשבעצם הן נקיות ממנו לחלוטין. בונוס – הקליפה עשויה מסיבים מסיסים שיפים מאוד לעיכול ויכולים לשמש מצע טוב לבקטריות טובות. למרות שהמתכון מכיל רק שתי כפות, לצערי אי אפשר להחליף אותן בשום דבר אחר. לא מצאתי בחנויות הטבע בארץ אבל אמרו לי שאולי יש בשווקי תבלינים. עדכון: מסתבר שיש את המוצר בעדן טבע מרקט. אני משתמשת במוצר של חברת NOW שניתן  להזמין פה מאתר iHerb.
הערה – לאחר שקיבלתי הרבה שאלות בנושא חקרתי קצת, ולא, אי אפשר להחליף את הפסיליום בזרעי פשתן. זה לא יעבוד.

קמח קוקוס – כתבתי על תכונותיו ויתרונותיו בעבר כאן. לא ניתן להשיג אותו בארץ אבל אפשר להזמין כאן.

שמן קוקוס – ניתן להשיג בארץ והסוגים האהובים עלי נמצאים בעמוד ההמלצות.

מתקשים או חוששים מהזמנה באינטרנט? היעזרו במדריך להזמנה מאתר iHerb שנמצא כאן.

יאללה למתכון!

פיתות דלות בפחמימות

המתכון מהבלוג "maria's nutritious and delicious journal" שבו ניתן למצוא עוד הרבה מציאות מעניינות.

רכיבים:

.
חמאת קוקוס היא מוצר בסיס שכבר שכחתי איך חיינו לפניו.

למה כדאי להכין חמאת קוקוס בבית:

• זה בריא. בחמאת קוקוס יש את כל היתרונות הבריאותיים הרבים שבשמן קוקוס. מעבר לכך, בניגוד לטחינה וחמאת שקדים, שמכילות כמות נכבדת של אומגה שש, השומן שבחמאת הקוקוס הוא ברובו המוחלט רווי.
• זה זול. קילו קוקוס טחון עולה בתפזורת בין 18-22 ש"ח. בהשוואה למשל לקילו שקדים שעולה בין 60-70 ש"ח.
• זה משביע. חטיפי הקוקוס שאשתף היום זכו בביתנו לכינוי "מזון אסטרונאוטים", ולא לחינם.

כולם זוכרים איך מכינים? ההוראות נמצאות כאן. מאז הפוסט ההוא רכשתי מג'ימיקס CS 5200 שהפך את הכנת חמאת הקוקוס לעניין של 20 דקות ללא צורך בבייביסיטינג צמוד. זה לא מכשיר זול אבל מאוד מומלץ. בהזדמנות זו הנה תשובות לשתי שאלות שחוזרות בנושא:

סוכר בקוקוס?
כמה אנשים כבר שאלו אותי אם יש סוכר בקוקוס הטחון. התשובה היא שלפעמים יש ולכן צריך תמיד לבדוק. איך בודקים? מבקשים שיביאו לכם את השק הגדול / הארגז מהמחסן וקוראים את התווית.
מעבר לסיבות המובנות מאליהן, אנחנו מעוניינים להימנע מקוקוס שמכיל סוכר מאחר ונסיון להכין ממנו חמאת קוקוס יסתיים בבלנדר שרוף. החום שנוצר בתהליך הטחינה ממיס את הסוכר, שמצטבר בקרקעית הבלנדר ונשרף.
אל תתבלבלו – הקוקוס אכן מכיל סוכרים טבעיים שנמצאים בפרי במקור. בתווית אנחנו מחפשים סוכרים מוספים.

איפה לקנות?
בבתי טבע, במקום שיש בו תחלופה גבוהה. לא כדאי לקנות בסופרמרקט כי המחיר יהיה בערך פי חמישה באריזות קטנטנות של 100 ג'. אני קונה בבני ברק בחנות תבלינים מאוד פופולרית שנמצאת מול מכון מור.

ועכשיו למתכון!

זה כל כך פשוט שלקרוא לזה מתכון זה כמעט מביך, אבל הוא עוזר לנו מאוד בשגרה היומית וחשבתי שהוא יכול לעזור לעוד כמה אוהבי נשנושים כמונו. הרעיון הגיע מהמוצרים האלה, שנהנינו מהם מאוד בטיול לניו יורק:

הם מאוד טעימים וכייפים אבל הם יקרים, והם בחו"ל. (ולא הגיוני בעיני להזמין מ-iHerb משהו שמתפקד בתור חטיף). אז ניסיתי למצוא דרך שתהפוך את חמאת הקוקוס למשהו שאפשר לקחת איתנו בכמויות קטנות, וזו התוצאה.

זה החטיף הכי פשוט שאפשר לחשוב עליו. הוא מושלם לסיפוק הרעב הקטן שבין ארוחת הצהריים לערב, ואפילו יצא לי לחטוף אחד כזה באחד הבקרים שבהם מיהרתי – והפעם הבאה שבה הייתי רעבה היתה באחר הצהרים. כמו שאמרתי, מזון אסטרונאוטים.

עוד בונוס נחמד הוא שחמאת הקוקוס מתקתקה מטבעה ולא דורשת (לפחות בעיני) שום המתקה נוספת.

חטיף קוקוס שסוגר פינות

חומרים:

• חמאת קוקוס
• אופציונלי: תוספות למיניהן. בתמונה שתי האהובות עלי: קליפת תפוז מגוררת ושברי פולי קקאו ("cacao nibs")

כלים:

• גביעי סיליקון

הכנה:

• מכינים חמאת קוקוס.
• מוזגים אותה לגביעי סיליקון.
• מקשטים למעלה בתוספות.
• מכניסים למקרר לרבע שעה.
• מחלצים את החטיפים מגביעי הסיליקון. אפשר לחלק למנז'טים להחזקה נוחה.

הערה: במזג האוויר הנוכחי החטיפים מחזיקים יופי מחוץ למקרר, אבל בקיץ המצב כנראה יהיה קצת שונה.

בתיאבון!

אני לא אוכלת מוצרי חלב כבר הרבה זמן. זה לא שאי אפשר לפתות אותי עם ביס מאיזו גבינה שמנה ומסריחה או קצת קצפת, אבל מוצרי חלב הם פשוט לא חלק מהתזונה שלי יותר.
מדי פעם מכה בי תשוקה ליוגורט, ועד לאחרונה לא היה לי בדיוק מה לעשות עם זה. אכילה של יוגורט מבחינתי מסתיימת תמיד בעייפות קשה (כן, גם יוגורט עיזים) ואני לא מוכנה לשלם את המחיר.

מהצד הטבעוני של המפה הגיעו לעולם הרבה מתכוני "חיקוי חלב" מקשיו. כבודם במקומם מונח, אבל התוצאה לא מספקת הן מבחינת טעם והן מבחינת הבריאות, מאחר וחומר הגלם עשיר בחומצת שומן מסוג אומגה 6.

הפיתרון נמצא בנקודת המפגש של שני הגיבורים של תזונת הפליאו: מארק סיסון ואגוז הקוקוס. 
את המתכון ליוגורט קוקוס מצאתי בספר הבישול המצויין של מארק ובעיני הוא מתעלה על כל יוגורט שטעמתי עד היום. וזה לפני שמדברים בכלל על עד כמה הוא יותר בריא: נטול לקטוז, מלא בשומנים טובים ופרוביוטי? yes please!

כדי להכין את היוגורט ניתן להשתמש באבקה פרוביוטית ייעודית ליוגורט, או ברבע כוס של יוגורט מוכן. בגלל שיש לי אסוסיאציות לא טובות לדבר האמיתי העדפתי להשתמש באבקה (ניתן להזמין כאן), אבל אם מישהו מעדיף להשתמש ביוגורט ניתן להתמש באותן הוראות הכנה.

אגב כשהגיע האבקה שהזמנתי הסתבר שהזמנתי אבקה להכנת משקה קפיר (מין משקה יוגורט דליל) ולא אבקה להכנת יוגורט. החלטתי שמדובר בהבדל מיתוגי בלבד והמשכתי כמתוכנן, והיוגורט יצא מצויין. אז כנראה שזה ממש לא משנה ואפשר להשתמש במה שיש במלאי.

כמה הערות לסדר היום:

1. במתכון של מארק סיסון יש כפית דבש או מייפל, ולדבריו הבקטריות אוכלות את הרוב ולא נשאר סוכר ביוגורט. לא הוספתי כלום ויצא אחלה יוגורט, אז מבחינתי זה אופציונלי.

2. הכנתי את היוגורט על בסיס חלב הקוקוס המומלץ של חברת קוק (רכיבים: אגוז קוקוס, מים). אני לא אחראית על התוצאות שינבעו משימוש במוצרים נחותים ממנו. מעבר לעניין הטעם, חומרים מוספים למזון יכולים לפגוע בתהליך התסיסה.

3. מי שסובל מאלרגיה לקזאין או אי סבילות ללקטוז לא יכול להתשמש באבקה הפרוביוטית שבלינק, כי היא מכילה אבקת חלב רזה. הכמות שלו במוצר המוגמר זערורית אבל למי שיש רגישות ידועה לא כדאי לקחת את הסיכון. שמעתי שאפשר להכין יוגורט גם באמצעות קפסולות פרוביוטיות וזו יכולה להיות אלטרנטיבה טובה, אבל אין לי נסיון עם זה. אם למישהו יש, ספרו בתגובות.

יוגורט קוקוס ביתי

חומרים:
* חפיסה אחת של אבקת קפיר (בכל קופסה יש 5 חפיסות כפולות) או רבע כוס יוגוט
* 2 פחיות חלב קוקוס
* כפית דבש או מייפל אמיתי (אופציונלי)

כלים:
* צנצנת זכוכית בנפח ליטר
*סיר
* קערה קטנה
* כף עץ או פלסטיק לערבוב

הכנה:
* שפכו את חלב הקוקוס לסיר וחממו אותו כך שיהיה חם אבל לא רותח.
* כבו את האש ותנו לחלב הקוקוס להתקרר עד לטמפ גוף בערך, כך שניתן להכניס אצבע בלי לחטוף כוויה.
* רוקנו חפיסה אחת של האבקה הפרוביוטית לתוך קערה קטנה. הוציאו כחצי כוס מחלב הקוקוס החמים וערבבו עם אבקת היוגורט.
* שפכו את תכולת הקערה בחזרה לסיר עם שאר היוגורט וערבבו היטב. אם מוסיפים דבש, זה הזמן.
* שופכים את התערובת לצנצנת, סוגרים ומשאירים את הצנצנת במקום חמים לעד -24 שעות. (מקום חמים אבל לא חם מדי, כדי שלא יהרוג את הבקטריות. נדרשת טמפרטורה של 35-45 מעלות. אפשר לשים בתנור כאשר רק הנורה שלו דולקת ואפשר לעטוף את הצנצנת כשהיא עוד כמה בבד מגבת ולהכניס לציידנית שתשמור על החום.
* לאחר 24 שעות מאחסנים את היוגורט במקרר. ניתן לחלק לצנצנות ו/או להקפיא.

הערה: יכול להיות שהיוגורט ייפרד מעט ותיווצר שכבה מימית בתחתית (לא הרבה, סנטימטר או שניים). אפשר לערב אותו חזרה ואז מקבלים יוגורט דליל יותר, או פשוט להשתמש רק בשכבה העליונה ואז המרקם ממש כמו של יוגורט רגיל. יאם.

 בתיאבון!

בלוג דל פחמימות בפייסבוק

ראשון, פייסבוק. עם כל החסרונות שלו כ"שואב זמן", הפייסבוק יכול גם להיות מצע מצויין להחלפת מידע, יצירת קשרים חדשים ודיון משותף. כחלק מהמאמץ שלנו להפיץ את המידע הנוגע לתזונה דלת פחמימות כפתרון לסוכרת, החלטנו להרחיב את הפעילות שלנו גם לשם, כדי לקיים דיון ישיר יותר איתכם בכל מה שנוגע לסוכרת והתמודדות איתה. קבוצת דיון היא דרך נפלאה להתייעץ, לשמוע דעות של אחרים, ובעיקר להרחיב את המעגל האישי שלנו. אין סיבה שנרגיש לבד.

הקבוצה שהקמנו,  "סיירת סוכרת", נועדה בדיוק למטרה זו. אתם מוזמנים להצטרף, לשאול ולשתף כל מה שעולה על דעתכם.

למה "סיירת"? כי אנחנו מאמינים שסכרתיים בכל גיל לא חייבים להיות אנשים "חולים". יש בנו את כל הפוטנציאל להיות חזקים, בגוף ובנפש, ולהלחם על הבריאות שלנו והתדמית שלנו.

סיפור ההצלחה של רמי

ונעבור לנושא השני על סדר היום. רמי אשר שינה את תזונתו עקב המפגש עם הבלוג שלנו והסיפור שלו מוצג כלשונו. רמי הוא עם סוכרת סוג 2 ("מבוגרים"). לאחר המעבר לתזונה דלת פחמימות נכון להיום הוא אינו נוטל תרופות כלל ומאוזן עם A1C של 5.4 ! סיפור שנותן השראה רבה.

"הי הגר,
אני חייב הרבה מאד לאסף, אני הייתי בדרך להתחיל זריקות (אני סוג 2) אחרי 10 שנים של
עוד ועוד תרופות. למזלי התורים למרפאת הסכרת הם רחוקים. התוצאות הקשות של הבדיקות היו בתחילת אוגוסט 2011 , אחרי תקופה של מספר חודשים שנמנע ממני היכולת לעשות פעילות גופנית,
עד אז משך עשר שנים היה לי סוכר גבוה אבל היחיתי הולך כ-8 ק"מ לפחות 5 פעמים בשבוע,
כך שכל הערכים מעבר לסוכר (כולסטרול טרגליצרידים וכ"ו) היו תקינים. אבל באותה בדיקה הכל קפץ לשמיים.

במזל ביקרתי בפורום סכרת בתפוז ביום 22.8.2011 (לא אשכח את אותו ערב) היו שם הצעות למישהי
בעיניין הסוכר, בין הכותבים היה אסף שהפנה לבלוג הזה. מאותו רגע ממש שקראתי את ההנחיות הכלליות לתזונה ע"פ ד"ר ברנשטיין התחלתי לאכול לפיהן, לא נגעתי עוד במוצרי הקמח המלא שהיו בפריזר. כמובן שבמשך הזמן נחשפתי יותר לתורתו של ד"ר ברנשטיין בעיקר בנוגע לסוג 2.

בנובמבר עשיתי בדיקות וסיפרתי עליהן לאסף במסר בתפוז, ה- A1C שלי היה 6.1
לא הבנתי למה לא ירד מ-6 שהרי תוך שלושה ימים מהתחילת האכילה לפי הבלוג הזה ירד לי הסוכר
לערכים בין 70 ל-90 . כמובן שהורדתי את מינון הגלובן ממריץ הלבלב בהתאמה (על דעתי בלי עצות
מרופא) . אבל אז ראיתי שד"ר ברנשטיין אומר שה-A1C זה ממוצע של 4 חודשים (לא שלושה כמו
שמצוי במרבית האתרים) על 4 חודשים המספרים הסתדרו לי, חודש וחצי סוכר גבוה וחודשיים וחצי בנורמה מתאים למה שיצא לי.

את ממריץ הלבלב (גלובן) נטשתי לחלוטין חודש אחרי שהיתחלתי עם התזונה החדשה, מ- 2 כדורים
ליום הגעתי לרבע כדור בשבוע, גם הוא היה ביום שישי בבוקר, בוקר שבו אני מתפרע מעט.
את הגנואט נטשתי לפני כחודש, היום אני לא לוקח שום תרופה אבל כן לוקח חומצה אלפא ליפואית
יחד עם שמן נר הלילה, ד"ר ברנשטיין אומר שזה טוב.

אבל לא נשארתי ממש צמוד לד"ר ברנשטיין, אחרי ניסויים ראיתי שאני יכול לאכול כ- 80 גרם פחממות
ביום כולל אלו הזמינות שיש בירקות, כמובן לפזר אותם לאורך היום.ובלי הפפצצות של דגניים. אני נמנע לחלוטין מדגניים (למעט מעט ביום שישי בבוקר.) ומחלב, רק גבינות שמנות מידי פעם.

אני רוצה להגיע ל- A1C נמוך מ- 5.4 זה יספק אותי למרות שד"ר ברנשטיין מדבר על 4.9.
ממועמד להתחיל להזריק להגיע למצב בו ללא שום תרופות אני מציב לעצמי יעד של פחות מ- 5.4
אני לא הייתי מאמין שזה אפשרי רק לפני חצי שנה. והכל תודות לאישך שהיפנה לבלוג הזה ב- 22.8.2011

מעט ארוך אבל כדאי שתדעו את ואסף שלפחות לאדם אחד הבאתם מזור ע"י הבלוג הזה.
ושוב תודה לך על המתכון לחם טחינה, העיניין של טחינה כבסיס הוא מעולה והיה חדש לי לחלוטין, עכשיו נפתחה לי אפשרות למאפים נהדרים, (ברור שלא הרבה בגלל השומן) למי שאינו אוכל דגניים.
חמאת שקדים או בוטנים או שומשום, כל פעם טעם אחר."

רמי, תודה רבה על השיתוף.
אם גם אתם רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם, צרו קשר.

מי לא אוהב אוכל סיני?

לא פעם כתבתי בבלוג כי השגת שליטה היא שם המשחק בסכרת. שליטה היא מצב בו אנחנו יכולים לצפות את ההתרחשויות העתידות להגיע ולפעול בהתאם. כמו גנרל ששולח את הצבא שלו כדי לנצח במלחמה וחייב לקחת בחשבון גורמים רבים לפני שיערוך החלטות, כך גם כשאנחנו מנסים לשמור על ערכי הסוכר שלנו מאוזנים.

אימרה רווחת אצל אנשי מקצוע בתחום הסכרת ואצל הרבה סכרתיים בעצמם היא שלפעמים "אין מה לעשות, הסוכר משתגע מעצמו ואי אפשר לצפות מה יקרה". וזה נכון, הרבה פעמים עשינו הכל לפי הספר, ולמרות זאת גילינו כי הסוכר ירד מדי או עלה מדי.

אבל ככל שעובר הזמן מאז התחלתי לקחת צעדים כדי להגיע לערכי סוכר נורמלים, אני דווקא מגיע למסקנה כי ב-90% יש הסבר טוב למה התחזיות שלנו לא התממשו. ככל שאנחנו עושים יותר "זום אין" אל הדקויות שבאיזון הסוכר אנחנו נחשפים לעולם חדש של השפעות, ממש כמו שמסתכלים במיקרוסקופ על טיפת מים ופתאום מגלים עולם חדש.

אחת הדקויות הללו היא "אפקט המסעדה הסינית". סיפור שהיה כך היה. אחת מהמטופלות של ד"ר ברנשטיין הגיעה לפגישה במרפאתו מתוסכלת מאוד. "אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר" התחילה לספר, "כל יום אני הולכת לשחות עם סוכר בדם של 90, ומסיימת עם 300." ד"ר ברנשטיין שאל אותה מה היא אוכלת לפני השחייה. "שום דבר בעייתי, רק חסה." ענתה. "באיזה כמות?" שאל הד"ר, "איזה כמות? בערך ראש חסה."

ראש של חסה מכיל 10 גרם פחמימות בקירוב, אשר יובילו לעליית סוכר בדם אצל סכרתי סוג 1 ב-50 דצ"ל לכל היותר. אז מה מסביר את העלייה הנוספת והדרמטית של עוד 160 דצ"ל בערכי הסוכר בדם שלה? ד"ר ברנשטיין מסביר כך:

(אזהרה: הסבר פיזוליוגי, אולי נשמע קצת מסובך אבל שווה להתאמץ)

מערכת העיכול היא למעשה כמו צינור ארוך אחד שמתחיל בפה ונגמר במעי הגס. המזון אשר נאכל עובר דרך ארוכה הכוללת ריסוק פיזי, פירוק, וספיחה לגוף במנגנונים שונים. הדרך מתחילה בפה, מעבר בושט אל הקיבה, ומשם דרך התרסריון אל המעי הדק.

החלק העליון של המעי הדק מכיל תאים המשחררים הורמונים לדם כשהם נמתחים, עקב הגעה של מזון מעוכל למעי. הורמונים אלה מאותתים ללבלב להגביר הפרשת אינסולין לזרם הדם, וזאת על מנת להתמודד עם עליית הסוכר בדם הצפוייה לאחר הארוחה. ככל שהארוחה גדולה יותר, כך המתיחה של תאים אלו תהיה גדולה יותר, ובכך תוביל להפרשה גדולה של הורמונים ולהפרשה רבה יותר של אינסולין.

אינסולין הוא הורמון חזק, וכדי לאזן את השפעתו במהלך התהליך שתואר כאן הלבלב מפריש במקביל גם את ההורמון גלוקגון , הורמון שפעילותו "הפוכה" לאינסולין והוא גורם לעליית הסוכר בדם במנגנונים שונים. ושוב, כל זאת כדי לאזן את השפעת האינסולין. אצל אדם בריא הדבר ייצור איזון בהשפעת האינסולין ויישמור את רמת הסוכר בנורמה – לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי.

אבל אצל סכרתיים אשר לא מייצרים מספיק אינסולין או שלא מייצרים בכלל המצב הוא שונה. הרחבת התאים הנמתחים במעי הדק והפרשת הגלוקגון תוביל לעלייה בערכי הסוכר, גם אם הם אכלו משהו שהגוף בכלל לא מעכל כמו אבנים…

ד"ר ברנשטיין מכנה תופעה זו "אפקט המסעדה הסינית" –  "The Chinese Restaurant Effect". הרבה פעמים במסעדה סינית התפריט יכלול כמות נכבדה של חלבון כלשהו, מלווה בירקות שונים ודלי פחמימות כמו בוק צ'וי, נבטים, פטריות ועוד, אבל למרות כמות הפחמימות המועטה ארוחה כזו תעלה משמעותית את הסוכר בדם בגלל האפקט הנ"ל.

המשמעות של האפקט היא משמעותית ביותר – כל דבר שאנחנו אוכלים מעלה לנו את הסוכר! גם אם אין בו פחמימות כלל, הרחבת התאים האמורים במעי הדק תוביל לעלייה כלשהי בערכי הסוכר בדם. כשאנחנו מנסים לחשב את ערכו של המזון שלנו מבחינת פחמימות והשפעתו,  גם כמות המזון בכללותו וכמה הוא "ממלא" תשפיע.

אז תזכרו שני דברים עיקריים ,

• לא לאכול ארוחות כבדות מדי!
• אין דבר כזה "מזון חופשי", ואם הסוכר בדם עולה למרות החישובים שערכתם ייתכן שזה בגלל אפקט המסעדה הסינית.

"תקופת ירח הדבש" הוא הכינוי האירוני שניתן לאחרת התקופות הקשות בחיים – התקופה שלאחר אבחון הסוכרת מסוג 1. זו תקופה בה ערכי הסוכר מתחילים להתאזן מעצמם וכמויות האינסולין אותן יש להזריק יורדות, לפעמים עד כדי היעלמות זמנית של הצורך בהזרקה.

תקופת ירח הדבש לא מתרחשת תמיד, ונחשבת כזמנית. על פי הספרות הרפואית המקובלת היא נמשכת בין מספר חודשים ועד לשנתיים. ע"פ ד"ר ברנשטיין ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש ועל זה בהמשך. התקופה הזו עבור הסכרתי החדש מבלבלת מעט, ואף עשויה לנטוע תקוות שווא לריפוי הסכרת, אני יודע, הייתי שם.

מדוע מתרחש ירח הדבש?

כדי להבין, יש לפרט מעט על התהליכים המלווים את היווצרות הסכרת עצמה.

סכרת סוג 1 מוגדרת כמחלה אוטואימונית, זאת אומרת מחלה בה מערכת החיסון של הגוף "תוקפת" את הגוף עצמו, במקרה הזה את תאי הלבלב מסוג בטא האחראים על ייצור והפרשת האינסולין. תהליך זה מתחיל זמן מה לפני הופעת הסימפטומים של הסכרת. למרות הפגיעה בהם, תאי הבטא שעדיין מתפקדים מנסים לעמוד בעומס וממשיכים לייצר אינסולין אך בנקודה מסויימת גם הם "קורסים". בשלב זה מתחילים הסימנים האופיניים לסכרת כגון ירידה במשקל, עייפות, צימאון והשתנה מוגברים הנובעים כולם מעליית היסטרית של כמות הגלוקוז בדם. רוב תאי הבטא בלבלב כבר לא מתפקדים ואלה שכן – כורעים תחת העומס. לא רק שמערכת החיסון החליטה לתקוף אותם על לא עוול בכפם, הם ניזוקים גם מהרמה הרעילה של הסוכר בדם שיכולה להגיע גם ל-600 דצ"ל .

בשלב זה מתרחש גם בדרך כלל האבחון של הסכרת. כבר לא ניתן להתעלם מהסימפטומים ובדרך כלל האדם הולך להבדק ומקבל את החדשות הגורליות. לאחר האבחון מתחיל הטיפול – הסכרתי החדש מתחיל להזריק אינסולין בצורה קבועה כדי לחקות את פעילות הלבלב שלו. כאמור, בדרך כלל בשלב זה קיימים עדיין תאי בטא בלבלב שמתפקדים, וברגע שהגוף מתחיל להסתייע באינסולין ממקור חיצוני ורמות הסוכר עצמן יורדות לערכים  הקרובים לנורמה, יורד העומס גם מתאים אלה והם חוזרים לתפקד. עקב כך ערכי הסוכר מתחילים להתאזן עד למצב בו כמות האינסולין הנחוצה לסוכרתי יורדת מאוד , לפעמים עד להפסקה מוחלטת של ההזרקה.

האם ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש ולמה בעצם?

על פי ניסיונו של  ד"ר ברנשטיין  ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש על ידי שמירה על תפריט דל פחמימות וטיפול נכון. במהלך שנותיו הרבות בהן טיפול בסכרתיים, לא פעם החל ד"ר ב' לטפל בסכרתיים ממש משלב האיבחון.  סכרתיים שעברו לתזונה דלת פחמימות ועקבו אחר ההמלצות הנוספות שלו כבר מההתחלה הצליחו לשמור על מינוני האינסולין שלהם קבועים למשך שנים. זה לא אומר שהם נרפאו מהסכרת, אבל הם הצליחו לשמר אותה במצב סטטי יחסית שתרם ליכולת שלהם לשמור על ערכי סוכר נורמליים. הסיבה שזה חשוב היא שלמרות שאי אפשר לשקם את הלבלב לחלוטין, המשך הפעילות שלו גם אם היא חלקית תעזור ליציבות רבה יותר בערכי הסוכר – שזו המטרה שלנו, להגיע לערכים נורמליים ולשמור על יציבות, ללא ירידות ועליות חדות.

לסיכום,אם אתם עצמכם אובחנתם בסכרת סוג 1 ונמצאים בעיצומו של ירח הדבש, או שאתם מכירים מישהו שנמצא בשלב זה, מומלץ מאוד להתחיל לעקוב אחרי ההמלצות של ד"ר ברנשטיין ולעבור לתזונה דלת פחמימות. מי לא רוצה ירח דבש ארוך?

.

.
במקור רציתי פנקייק, אבל היה לי חם, וכשחם לי אני מוצאת את עצמי "מאווררת" את האוכל שלי בכמה שיותר ירקות. כך נולד הלטקייק – שילוב של פנקייק ולטקס (לטקעס?)
התוצאה משביעה מאוד ועם מתקתקות עדינה.

אפשר להתאים את המתכון בקלות לתזונה לפי ברנשטיין אם מחליפים את התפוח בעוד זוקיני, אבל אז כדאי להמתיק קצת יותר.

לטקייק תפוח וזוקיני

לשני אנשים (מניב 4 גדולים, כמו בתמונה)

מרכיבים:

• חצי תפוח גראני סמית גדול
• 1 זוקיני בינוני (אפשר גם קישוא, אבל בגלל שהוא יותר מיימי יתכן שאפשר יהיה לוותר על תוספת הנוזלים)
• 2 ביצים
• 2 כפות "בהריון" (לא מתקדם) קמח קוקוס*
• כפית קינמון
• כף שמן קוקוס או חמאה
• 1/4 כוס + כף חלב קוקוס / יוגורט / מים
• חצי טפטפת של סטיביה וניל או חצי כפית תמצית וניל + כפית דבש / ממתיק טבעי אחר

הכנה:

• מערבבים בקערה קטנה את קמח הקוקוס והקינמון.
• מערבבים בקערה שנייה את הביצים, הנוזלים, שמן הקוקוס והסטיביה.
• מערבבים את החומרים הרטובים לתוך היבשים וטורפים היטב עד שאין יותר גושים.
• מגררים את הזוקיני והתפוח במגררת עם חורים גדולים (אם משתמשים במגררת עם חורים קטנים צריך לסחוט את עודפי הנוזלים) ומערבבים לתוך בלילת הפנקייק.
• מחממים מחבת ומוסיפים מעט שמן קוקוס. מניחים כף (או יותר לפי גודל המחבת) מהבלילה ומשטחים אותה על המחבת, מזהיבים משני הצדדים.
• אפשר להגיש עם קצת חמאת קוקוס ביתית או קנויה מלמעלה.

* זו לא טעות, אכן צריך רק שתי כפות של קמח קוקוס. זה כוחו של הקמח הזה, הוא סופח נוזלים באופן מדהים.
* לאחרונה גילו לי שאפשר להשיג קמח קוקוס גם בארץ. זה יותר יקר, אבל זו אופציה טובה למי שלא רוצה להזמין.

הגיע הזמן לקצת אוכל אמיתי. את הקציצות האלו הכנתי בלי הרבה מחשבה מחומרים שהיו לי בבית, ויצא ממש מצויין. הן נימוחות ומאוד מספקות, וחזה האווז הופך אותן למושחתות ממש.

השידוך לטחינה סלק נולד בגלל שעד כמה שהן טעימות, קציצות הן לא דבר פוטוגני במיוחד. אחר כך התברר שזה גם טעים

לפני המתכון, כמה עדכונים:

1. המפגש של הקהילה לתזונה ובריאות בגישה אבולוציונית נדחה בשבוע, וזה אומר שנוכל להתראות שם! בואו בהמוניכם ואל תשכחו לאשר את השתתפותכם בעמוד האירוע בפייסבוק. מה אתם מביאים לפיקניק?

2. העלנו את המתכון הזה כשעוד לא הכרנו אף אחד אחר שאוכל כמונו. אפילו לא שיערתי שתהיה בו כזו התעניינות… והיום זה המתכון הכי פופולרי בבלוג! אז תודה לכל מי שניסה, אהב והפיץ הלאה את לחם הטחינה.
במשך הזמן המתכון שלי השתכלל, ואני מקבלת גם מכם דיווחים על כל מני גרסאות ושדרוגים מגניבים שאתם עושים למתכון המקורי. לכן החלטנו שהגיע הזמן לפוסט שיסכם את הנושא, ונשמח מאוד לארח בו גם את היצירות שלכם. מעוניינים להשתתף? שלחו לנו את המתכון ותמונה של התוצאה ל -carbfreeblog ב- gmail.com.

ועכשיו, למתכון!

קציצות בקר, חציל וחזה אווז

מרכיבים:

• 500 ג' בשר בקר
• 100 ג' חזה אווז חתוך לקוביות של סמ'
• 1 ביצה
• 1/4 כוס כוסברה קצוצה
• 4 כוסות חציל חתוך לקוביות של סמ' וחצי
• בצל קטן קצוץ דק
• חצי פלפל ירוק חריף קצוץ דק
• כף בהרט
• כפית מלח
• חצי כפית פלפל
• שמן זית / קוקוס לטיגון

ההכנה:

• מטגנים את חזה האווז עד להזהבה, ומוציאים מהמחבת לצלחת.
• מוסיפים למחבת את הבצל ואת הפלפל הירוק ומטגנים עד שהבצל רך ושקוף.
• מוסיפים את החציל ומטגנים עד לריכוך.
• מורידים מהאש וממתינים שיתקרר מעט.
• מערבבים היטב בקערה את הבשר הטחון, כוסברה, ביצה, תערובת החציל והבצל, חזה האווז והתבלינים, ויוצרים קציצות.
• מכינים את הקציצות במחבת או בתנור (הן ייצאו עסיסיות גם באפייה בגלל תכולת השומן הגבוהה).
• מומלץ להגיש (ולצלם!) עם טחינה סלק.

טחינה סלק

מרכיבים:

• 2 סלקים בינוניים
• מיץ מחצי לימון או יותר, לפי הטעם
• רבע כוס (פלוס מינוס) טחינה גולמית
• מלח לפי הטעם

הכנה:

• מבשלים / אופים את הסלקים, מניחים להם להתקרר, מקלפים וקוצצים אותם.
• מפה אפשר פשוט לשים את כל החומרים יחד במעבד מזון ולהפעיל, אבל כדי שהמוצר הסופי יהיה לטעמכם, מומלץ להתחיל מהסלקים והטחינה ואז להוסיף את כל שאר הרכיבים לפי הטעם, תוך כדי שטועמים מדי פעם. יכול להיות שיהיה צורך בעוד טחינה אם רוצים ממרח יותר סמיך, או אם הסלקים גדולים במיוחד.

הערה:
לבישול הסלקים יש שתי אופציות: אופים אותם בתנור עטופים בנייר כסף, שעתיים ב- 200 מעלות, או מבשלים (לא מקולפים) במים רותחים עד לריכוך. לאחר שניסיתי את שתי הדרכים אני יכולה להגיד ששתיהן מצוינות.

בתיאבון!

בלוג דל פחמימות בפייסבוק