טרום סוכרת מוכרת באופן נרחב כמצב שבו האדם נמצא בסיכון מוגבר לחלות בסוכרת, אבל עדיין לא חולה. משמע, צריך לעקוב אבל עוד לא להיבהל. האמנם?
בפועל, ממידע שהצטבר בעשרות מחקרים לאורך השנים עולה, כי סוכרת וטרום סוכרת הן נקודות על רצף, שעצם ההימצאות עליו כבר מסוכנת. ההבחנה ביניהן היא מלאכותית, ולעיתים אף מטעה את הנבדק לחשוב שאין צורך בנקיטת פעולה מיידית.

מה זה בכלל טרום סוכרת?

טרום סוכרת מוגדרת ברפואה כמצב שבו רמות הסוכר בדם הן מעל הנורמה, אבל מתחת לרף המוגדר כסוכרת: ערכי הגלוקוז בצום הם בין 100 ל- 126, וערכי ההמוגלובין המסוכרר מעל 5.7.
לעיתים המצב מאובחן בבדיקת העמסת סוכר. בבדיקה זו, המטופל מתבקש לשתות 75 ג' של גלוקוז. לאחר כשעתיים נבדקת רמת הסוכר בדמו, כאשר ערכים שבין 140 ל-200 מ"ג/ד"ל נחשבים לטרום סוכרת.

הבעיה בהגדרה "טרום סוכרת"

ההגדרה "טרום סוכרת", נותנת את האשליה שהמצב לא כל כך גרוע, כי זה "עוד לא" סוכרת. בסך הכל טרום סוכרת. את הפוסט הזה כתבתי כדי לנסות להסביר למה השאננות הזו מוטעית.
בעולם הרפואה נהוגים טווחים מסוימים שלפיהם מאבחנים מחלות. כך כאמור, ערך גלוקוז בצום של מעל 100 ומתחת ל- 126 יאובחן כטרום סוכרת, בעוד וערך מעל 126 יאובחן כסוכרת. אבל גוף האדם לא עובד ככה. זה נשמע קצת מובן מאליו, אבל סוכרת (סוג 2) לא מתחילה פתאום, כרעם ביום בהיר, כשערכי הסוכר עולים מ-126 בצום ל- 127. היא נוצרת בתהליך איטי וארוך, שבמהלכו האדם נהיה חולה יותר ויותר. האבחנה מסמנת את שיאו של התהליך ומעידה על כך שהאדם נמצא בסיכון מוגבר לכל סיבוכי הסוכרת: מחלות לב, מחלת כליות, נזק לעיניים ועוד, כפי שהוכיחו עשרות מחקרים.

הנה כמה מחקרים מעניינים שממחישים את העניין. מעניין לגלות, למשל, שהרס של תאי הלבלב מתרחש החל מרמות של 100 מ"ג/ד"ל במבחן העמסת סוכר. מעניין ומבהיל אף יותר, שרמות סוכר מעט מעל הנורמה (החל מ-108מג/דל, או AIC 5.4) מעלות שכיחות מחלות לב איסכמיות והתקפי לב ב- 69%. ויש עוד: מחקר שפורסם ב- NEJM הראה, שרמות סוכר מעל הנורמה (ממוצע 115) גורמות לדמנציה, גם בלא-סוכרתיים, ובפרויקט של ה- ADA התגלה, שרטינופתיה סוכרתית מתפתחת ברמות סוכר שנחשבות ל"קדם סוכרת" (הנה הסבר למי שלא יודע מה זה רטינופתיה)

המסקנה המתבקשת מהמידע הנ"ל, היא שיש לשמור על ערכי הגלוקוז בצום מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל (לפחות) כדי לשמור על בריאות תקינה ד"ר ברנשטיין, אגב, שואף לערכים נמוכים אף יותר.

הזמן לפעול הוא עכשיו

אז מה נמליץ למאובחן הטרי בטרום סוכרת לעשות? נתחיל במילה על ההמלצות המסורתיות.
העצה שהרבה אנשים שומעים מהרופא שלהם, לאחר שאובחנו עם טרום סוכרת, היא "תעשה ספורט ולך לדיאטנית. אם תרד במשקל הסוכר יסתדר". ומבחינת הרופא, הוא צודק. זה נכון שירידה במשקל יכולה לסייע מאוד לבעיה. אבל השאלה היא לא רק מהו הפתרון, אלא איך משיגים אותו. הרופא שולח לדיאטנית. אך למרבה הצער, האמצעים ש(רוב) הדיאטניות משתמשות בהם לא יעילים מספיק ויכולים אף להחמיר את המצב.

הבעיות בהמלצות המסורתיות לטרום סוכרת

הדיאטה המומלצת היא לרוב דלת שומן ועשירה בפחמימות מורכבות כגון לחם מחיטה מלאה, דגנים וקטניות, פסטה (מקמח מלא כמובן), שיבולת שועל, אורז בסמטי או מלא, בטטה וכיו"ב. הרציונל הוא שחייבים לאכול פחמימות כדי להיות בריאים, אבל מי שנמצא בסיכון גבוה לסוכרת, עדיף שיעבור לאכול פחמימות בעלות אינדקס גליקמי נמוך. הבעיה עם התאוריה הזו היא, שאין כמעט הבדל בהשפעה של לחם מלא, למשל, לעומת לחם רגיל, על רמות הסוכר בדם. שניהם מכילים פחמימות מהסוג שגורם לעלייה חדה ברמות הדם. (ומזעזע אף יותר- לסוכר לבן יש אינדקס גליקמי נמוך יותר מאשר לחם שיפון קל. לפירוט ניתן לקרוא את הפוסט של אסף על הנושא).

בעיה נוספת בהמלצות נפוצות, היא שהן מתבססות על ההיגיון לפיו קיצוץ בצריכת הקלוריות יגרום לירידה במשקל. בשל כך, במיוחד בשילוב עם הקיצוץ בכמות השומן בתזונה, האנשים שמיישמים אותן נוטים לסבול מרעב ולכן להפסיק את התהליך. זה לא קשור למשמעת עצמית – לגוף יש רצון משל עצמו ומנגנוני ויסות מורכבים. אותם מנגנונים מגיבים לתחושת רעב מתמשכת ביצירת דחפים, שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בהם, להשלים את הקלוריות שהדיאטה גרמה לנו להחסיר ויפה שעה אחת קודם (בדרך כלל באמצעות אותם מזונות שנמנענו מהם).

בטווח הקצר חלק מהאנשים עומדים בכל הנ"ל ומצליחים לרזות. אך לאורך זמן, ברוב המקרים תתרחש שבירה וחזרה להרגלים הקודמים. זה אפילו גרוע יותר ממה שזה נשמע, כי דיאטות מגבילות גורמות, בסופו של דבר, לעליה במשקל שמתעלה על עודף המשקל המקורי. מעגל הקסמים הזה, שכולל דיאטה-שבירה-עלייה במשקל וחוזר חלילה, הוא למעשה תופעה נפוצה ביותר שזכתה לשם "דיאטות יויו", ונמצא כי היא מדרדרת את הבריאות, מגבירה את הסיכון למחלות שונות וגורמות לנזק מטבולי.

מה כדאי לעשות?

ההמלצה שלי היא לעבור לתזונה דלת פחמימות. במחקר שבדק את השפעות התזונה על טרום סוכרת נמצא, כי תזונה דלת פחמימות היא משמעותית יותר יעילה לאיזון רמות הסוכר, הפחתת העמידות לאינסולין ומניעת התקדמות הסוכרת לעומת תזונה עשירה בפחמימות. (0% מקבוצת הדיאטה הדלה בפחמימות הפכו לסוכרתיים לעומת 14% מקבוצת הביקורת). אגב, הכוונה ב"דל פחמימות" במחקר הזה היתה למקסימום של 120 ג' ליום – די הרבה במונחים שלי.
ומה אם יורדים אפילו נמוך יותר? במחקר על סוכרתיים וטרום- סוכרתיים, נמצא שתזונה עתירה בשומן ונמוכה מאוד בפחמימות היתה יעילה יותר מתזונה מתונה בפחמימות בירידה במשקל, שיפור ערכי ההמוגלובין המסוכרר והפסקת התרופות לסוכרת.
בנוסף, תזונה דלת פחימות גורמת באופן טבעי לירידה ברמת הרעב ועלייה ברמת השובע, וכך (בין היתר) לירידה במשקל בצורה קלה ונעימה יותר.

איך עושים את זה?

הנה התקציר:
* ותרו על לחמים (כן, גם מקמח מלא), מאפים, דגנים, קטניות, תפוח אדמה, בטטה, סוכרים (גם אלה שנחשבים ל"טבעיים" כמו דבש או מייפל) ורוב הפירות.
* אכלו ירקות דלים בפחמימות: עלים ירוקים, מלפפונים, פטריות, פלפלים, כרוב, ברוקולי, כרובית, ועוד.
* אכלו מזונות עשירים בחלבון: בשר, דגים, ביצים, עוף, גבינות שמנות (הגבינות במתינות)
* השתמשו בשומנים בריאים להכין ולתבל את מזונכם: שמן קוקוס, שמן זית, שומן בקר, שומן כבש, שמן אבוקדו.

איך בונים תפריט? כמה אוכלים מכל דבר? מה כדאי לקנות? אנשים באמת חיים ככה?
ההמלצות הללו מעוררות בדרך-כלל הרבה שאלות. החדשות הטובות הן, שכל מה שאתם צריכים לדעת כדי להתחיל לאכול תזונה דלת פחמימות בריאה ומספקת, שתשפיע לטובה על ערכי הסוכר, נמצא כאן באתר.
לחצו כאן כדי להתחיל.

הקהילה שלנו הולכת וגדלה , ובקבוצת הפייסבוק (3201 חברים נכון להיום) אנו נחשפים יום יום לסיפורי הצלחה מרגשים של סוכרתיים מכל הסוגים שבוחרים בתזונה דלת פחמימות כדרך לאיזון הסוכרת שלהם.

סיפורי הצלחה הם מקור להשראה וחיוביות, ואני משוכנע כי תוכלו ללמוד מהם משהו ולקבל ״דחיפה״ לעשות את השינוי, אם לא עשיתם זאת עד כה. נביא היום שני סיפורים מרגשים במיוחד עם דוגמא כיצד תזונה דלת פחמימות עוזרת באותה מידה לסוכרתיים משני הסוגים.

הסיפור של יהודית – סוכרת מבוגרים (סוג 2)

אסף והגר יקרים.
אשמח להביא לכאן את הסיפור שלי.
אני סוכרתית טייפ 2 כבר כ 20 שנים, בת 64.
התמזל מזלי להתוודע לבלוג דל פחמימות. קראתי שוב ושוב, למדתי והתעמקתי בהנחיות התזונה של ד"ר ברנשטיין. הבלוג חולל מהפכה בתפיסה ובהתייחסות שלי למחלת הסכרת. בזכות התזונה הגעתי תוך כחצי שנה לאיזון רמת הסוכר בדם מ A1C 9.1 ל 5.7 A1C.

בעבר, לפני שהגעתי לבלוג דל פחמימות. הייתי משוכנעת שאני יודעת לשמור על איזון הסכרת שלי. הוצאתי מהתזונה שלי פחמימות רבות כמו: אורז, פסטה, קיטניות, בטטות, ומאפים למינהם. איזה פחמימות כן אכלתי: המון פירות, לחם משיפון מלא ותפוחי אדמה. הייתי משוכנעת שאני אוכלת בריא ועושה את המיטב כדי לשמור על עצמי מאוזנת. אבל מה שקרה בפועל זאת העובדה שמצב הסוכרת שלי בשלוש שנים האחרונות הורע מאד והתרופות שקיבלתי הפסיקו להשפיע, האיזון היומי של הסוכר נע בין 200 עד 300. הרופאה במרפאת סכרת הוסיפה לי תרופות רבות ושונות ולמרות זאת הסכרת המשיכה להתדרדר. סבלתי מדקירות ברגלים, כאבי שרירים, חום וחוסר תחושה בכפות הרגליים, טשטוש בראיה, תשישות, כבדות ועוד…
רק בעזרת התזונה לסוכרתיים של ד"ר ברנשטיין הבנתי את הטעות הקריטית שאני עושה, אכלתי כמות עצומה של פחמימות (בין 150 ל 300 גרם ביום). כמות הפחמימות שהכנסתי לגוף היו הסיבה האחת והיחידה להתדרדרות הסכרת שלי מדחי לדחי.

בהנחיות התזונה על פי ד"ר ברנשטיין כמות הפחמימות המותרת ליום היא עד 30 מירקות דלים מאד בפחמימות. למדתי שבמקום להסתכל ברכיבי המזון על כמות הקלוריות למדתי לבדוק אך ורק את כמות הפחמימות.

השיפור אצלי היה מהיר, בחצי שנה הורדתי 9 ק"ג. ההמוגלובין המסוכרר נכנס לתוך הטווח של אנשים בריאים  (5.7) ואני מקווה ושואפת להמשיך ולשפר את האיזון.

כל תופעות החולי שהיו לי נעלמו לחלוטין. הורדתי את כל התרופות הנוספות שקיבלתי וכרגע אני עדיין עם תרופה אחת ומקווה מאד שאוכל בהמשך הדרך להוריד גם אותה. תחילת הדרך קשה לחלק מהאנשים, כן, לא פשוט ולא קל להשתחרר מהתמכרות לפחמימות. אבל, זהו קושי זמני וככל שחולף הזמן ההשתוקקות לפחמימות הולכת ופוחתת וזה פשוט כיף להיות משוחררת מההתמכרות הזאת.

השאלה בעיני היא תמיד, מה עדיף? להסתגל לתזונה שמבטיחה לי כחולת סכרת איכות חיים כשל אדם בריא, תזונה שהיא בעיניי מצילת חיים עבור סוכרתיים, או להסתגל ולהשלים עם סיבוכי הסכרת? אין ספק שבשבילי התזונה של ד"ר ברנשטיין היא דרך חיים לתמיד.

הסיפור של עדי –  סוכרת סוג 1 מזה 30 שנה

אובחנתי לראשונה עם סוכרת נעורים באמצע שנות השמונים אז אני סוכרתית דיי וותיקה. אומנם מרדתי לא מעט בתקופת ההתבגרות ותחילת שנות ה-20, בסך הכל בכל השנים האחרונות מבחינה רפואית הייתי נחשבת כסוכרתית מאוזנת. ההמוגלובין המסוכרר שלי היה בסביבות ה-6.3 רוב הזמן והקפדתי על תזונה ״בריאה״ של המון ירקות, חיטה מלאה, פחמימות מורכבות, מעט מאוד בשר ודלה בשומן. פה ושם גם הייתי מפנקת את עצמי עם שוקולד וגלידה ושאר מטעמים כי הריי נאמר לי שכל עוד אני לוקחת אינסולין אז זה מותר. למרות זאת תמיד חשתי עייפות כרונית לא מוסברת, כאבים בידיים ובפרקים ואף התגלו בי סימנים מאוד מוקדמים של נזק לעיניים. הייתי חולה הרבה עם דלקות חוזרות ונשנות ולקח לכל פצע קטן המון זמן להחלים. חשבתי שזה נורמלי בגלל הסוכרת.

לפני שנתיים שמתי לב לעלייה הדרגתית שלי במשקל שלא הפריעה לי בהתחלה עד ששמתי לב שהאכילה שלי יוצאה משליטה. הייתי אוכלת ארוחה גדולה של פסטה מחיטה מלאה ועל זה עוד הייתי מוסיפה סלט גדול ובסוף תמיד היה לי קרייבינג גם לשוקולד. פשוט הייתי רעבה כל הזמן ושמתי לב שממש התמכרתי לפחמימות, בסוף כל ארוחה הייתי מחפשת משהו מתוק. תמיד הייתי דיי רזה אבל העלייה במשקל ובכמות האוכל הובילה לעלייה בכמויות האינסולין, שכמובן הובילה לעוד עלייה במשקל וגם לטיפוס של ה-A1C שלי כלפי מעלה ל- 6.9. היה לי קשה לשלוט על רמות הסוכר וגם הרגשתי לא טוב כל הזמן, חוסר באנרגיה, עייפות וכבדות ואפילו דיכאון. החלטתי לשים לזה סוף. חילחלה בי ההבנה שעם כמה עשורים של סוכרת, המצב לא ישתפר וסיבוכי סוכרת הם לא מושג אבסטרקטי אלא מציאות קרובה.

התחלתי להוריד דברים ששילבו הרבה קמח ושומן שהתקשתי איתם בהערכת מינון האינסולין הנכון, בגלל ההתפרקות הלא צפוייה בגוף. ראיתי שיפור מיידי בערכי הסוכר כמו כן שיפור במשקל ואפילו הורדתי בכמות האינסולין. התחלתי גם לצאת להליכות כמעט כל ערב שמאוד עזרו לספיגת האינסולין.

באותה תקופה גם גבר בי הצורך להתחבר לקהילת הסוכרתיים והצטרפתי לקבוצת אינטרנט מקומית בארה״ב. שמתי לב שרובם מאוד מקפידים על שמירת ערכיי הסוכר שלהם כמה שיותר קרוב לערכים של אנשים בריאים. הם גם דיברו הרבה על התזונה שלהם שאומנם הייתה דומה לשלי אבל הרבה יותר ״קיצונית״, לפחות זה מה שחשבתי באותה תקופה כי כל הפחמימות שהם צרכו הגיעו רק מירקות ומעט אגוזים. אבל ההמוגלובין המסוכרר של רובם היה בסביבות ה-5 ושל חלקם גם מתחת.

מעולם לא ידעתי שערכים כאלו אפילו אפשריים אצל סוכרתיים. השם שעלה וחזר כל הזמן היה ד״ר ברנשטיין. החלטתי שאין לי מה להפסיד ופשוט נכנסתי לחנות ספרים ורכשתי את הספר שלו. הסיפור שלו ריתק אותי. הוא גם נתן לגיטימציה להפחתת כמות הפחמימות שלי וגרם לי להבין שאני בדרך הנכונה.

התחלתי להקפיד על תזונה לפי הספר של ברנשטיין ובהתחלה ערכי הסוכר צנחו,  אז הורדתי בכמות האינסולין אפילו יותר. למעשה מאז שהתחלתי להקפיד על התזונה, כמות האינסולין ירדה בשני שליש(!) וממשיכה לרדת בגלל תוספת פעילות. ברגע שהורדתי את הלחם מהתפריט והתחלתי להקפיד רק על המזונות המותרים ע״פ ברנשטיין, ממש נפתח לי עולם קולינרי שלם. הבנתי שבעבר כל הפחמימות בארוחות לא היו העיקר עצמו, ועכשיו כשהן לא שם אז האוכל טעים אפילו יותר.

מאז תחילת המסע שלי לערכי סוכר טובים יותר, נעלמה לה העייפות הכרונית שהייתה שם כל ימי חיי, הפכתי פעילה יותר, נעלמו הכאבים במפרקים, הורדתי במשקל והפחתתי כמויות עצומות של אינסולין.

רמות הסוכר רוב היום מתחת ל-90 וההמוגלובין המסוכרר האחרון הראה 4.9.

מעולם לא הייתי באיזון טוב יותר. אפילו התחלתי לרוץ בערבים, משהו שבן אדם שכל חייו חש עייפות וחולשה מעולם לא היה צפוי שיעשה.

אני דיי בטוחה שתזונה דלת פחמימות ע״פ ברנשטיין זה אחד מהדברים הכי טובים שקרו לי בחיי. זו אומנם לא תרופת קסם והיא דורשת הקפדה מרובה על כל דבר, בדיקות סוכר רבות, שינוי מינוני אינסולין והכי חשוב, זמן. עדיין התמורה לכל זה כל כך שווה. החיים עם סוכרת הם מרדף אינסופי עם המון עליות ומורדות אבל התזונה הזאת עוזרת להפוך את הרי האוורסט האלה לגבעות קטנות ומושגות.

עוד דבר שלמדתי זה שהמערכת הרפואית לא תמיד יודעת מה הכי טוב בשבילינו הסוכרתיים. הרופאים והדיאטנים עושים כמיטב יכולתם אבל רוב ההבנה של אנדוקרינולוגים מסתכמת בתרופות וקביעת מינונים. הם לא חיים עם סוכרת 24/7 ולא חווים על בשרם את ההשפעה של המחלה והתזונה הנלווית אליה. עלינו הסוכרתיים מוטלת האחריות בטיפול יום יומי בעצמינו ולכן עלינו לפתח מודעות על איך כל דבר משפיע עלינו.

צילום: שני קגן

הבהרה: המידע בפוסט זה אינו מהווה המלצה רפואית מכל סוג.
לפני כל שינוי תזונתי יש להיוועץ עם איש מקצוע.

בפוסט הקודם סקרנו את ההמלצות המקובלות כיום לטיפול בסוכרת הריון והצבענו על הכשל המובנה בהן: יותר מדי פחמימות מהסוג הלא נכון, שמקשות על השגת ערכי סוכר תקינים.

ואמנם, כאשר מכירים בכך שסוכרת היא מחלה שבה הגוף לא מסוגל להתמודד בצורה טובה עם פחמימות, לא מפתיע שחולות רבות בסוכרת הריון אינן מצליחות להתאזן באמצעות ההמלצות הנ"ל ונאלצות להשתמש בתרופות או אינסולין. בארה"ב מדברים על כ- 40% מהנשים (1). נוכח כל המידע הזה עולה השאלה:

אז למה בעצם לא מציעים להן דיאטה דלה בפחמימות?

הרי כבר ידוע שתזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך (פחמימות לא מעובדות, ללא סוכר) יכולה להפחית את הצורך בזריקות אינסולין ב- 50% בנשים עם סוכרת הריון (2). אז אם שינוי סוג הפחמימות יכול להביא לשיפור, מה מונע מהרופאים והדיאטנים לקחת את הצעד הנוסף ולהמליץ על שינוי בכמות הפחמימות?
התשובה היא, שכאשר אוכלים תזונה דלת פחמימות יכולה להתרחש תופעה טבעית בשם קטוזיס, אשר לדעת רוב הרופאים עלולה לסכן את העובר.

אפילו נשים בריאות בהריון מקבלות פעמים רבות מהדיאטניות הנחיה לאכול משהו ממש לפני השינה כדי למנוע הצטברות של קטונים. לא אשכח איך לפני שנים רבות, הרבה לפני שהפכתי למטפלת
ובטח לפני שנחשפתי לפליאו ודל"פ, שמעתי מקרובת משפחה שהיתה בהריון שהיא מקפידה לאכול כל לילה תפוח לפני השינה, כדי למנוע הצטברות קטונים שתזיק לעוברית שלה*. מצד שני, היא המשיכה לעשן בין 5 ל- 10 סיגריות ליום לאורך כל ההריון.

חשבתי על המקרה הזה הרבה לאורך הכנת הפוסט. כבר אז שאלתי את עצמי אם סדר העדיפויות כאן תקין, ומהם אותם קטונים מסתוריים ומסוכנים שהתרופה נגדם היא תפוח לפני השינה.
בכל אופן, מאחר והחשש מקטוזיס הוא הסיבה העיקרית להתנגדות לתזונה דל"פ בהריון, בחרתי לחקור את הנושא בחלק השני בסדרה.

מהו קטוזיס?

ראשית, הבהרה: המטרה בתזונה דלת פחמימות לסוכרת (כל סוכרת) אינה להגיע לקטוזיס. המטרה היא לנרמל את ערכי הסוכר בדם. קטוזיס הוא תהליך טבעי שקורה בדרך. משמעות המילה קטוזיס היא "ייצור קטונים". קטונים מיוצרים בגוף כאשר אנחנו משתמשים בשומן לאנרגיה. האם זה קורה רק אצל מי שאוכל תזונה דלת פחמימות? התשובה היא לא. קטוזיס קורה באופן טבעי בגופם של כל בני ובנות האדם, בין אם הם אוכלים תזונה דלה בפחמימות ובין אם לא, בין אם הן בהריון ובין אם לא. קטוזיס קורה, למשל, אצל כל מי שמעביר לילה שלם בלי לאכול.
מטרתי בפוסט שלהלן היתה לבחון את הקטוזיס כתהליך, להבין מתי הוא פזיולוגי (טבעי, בריא) ומתי הוא פתולוגי (מזיק). אין באמור המלצה על יישום תזונה קטוגנית (משמע: חתירה למצב של קטוזיס) בהריון.

אז ללא הקדמות נוספות – מהו קטוזיס? זהו, בפשטות, מצב שבו הגוף שורף שומנים כמקור אנרגיה. תוצרי תהליך הקטוזיס נקראים קטונים, וכאשר הגוף נמצא בקטוזיס כמות הקטונים, שניתנת למדידה בדם ובשתן, גבוהה.

עכשיו צריך להעמיק מעט לצורך הדיון. ישנם שלושה מצבים שבהם יכול להיגרם קטוזיס, והם שונים מאוד זה מזה:

• קטוזיס שנגרם מהרעבה: במצב זה הגוף לא מקבל מספיק קלוריות מהמזון ולכן הוא משתמש בעיקר במאגרי השומן שלו לצורך אנרגיה. (במצב זה התזונה דלה מדי באנרגיה מכל המקורות – פחמימות, שומן וחלבונים גם יחד)
• קטוזיס תזונתי: במצב זה התזונה דלה בפחמימות אך לא בקלוריות, כך שהגוף מקבל מספיק אנרגיה כדי לתמוך בכל התפקודים והפעילויות שלו. כאשר כמות הפחמימות בתזונה נמוכה, הגוף שורף בעיקר שומן (ממאגרי הגוף ומהתזונה) לצורך אנרגיה. במצב זה רמות הסוכר בדם תקינות. קטוזיס תזונתי הוא תהליך פזיולוגי ותקין לחלוטין, שקורה אצל כל אדם במהלך צום הלילה, ויכול להתרחש אצל אישה הרה אם תאכל תזונה דלה בפחמימות.
• קטואצידוזיס סוכרתי: זהו מצב שמתרחש אך ורק בחולי סוכרת מסוג 1, או בחולי סוכרת מסוג 2 שתלויים באינסולין. זהו מצב מסכן חיים שקורה כאשר אותם חולים לא מקבלים מספיק אינסולין (יכול לקרות עם התפרצות המחלה, או בגלל טעות במינון האינסולין). רמות הקטונים במצב זה גבוהות מאוד וכך גם רמות הסוכר בדם. בנוסף רמות החומציות (PH) של הדם עולות מאוד.

כדי לפשט את העניין, הנה טבלה שמסכמת את ההבדלים בין סוגי הקטוזיס:

ההבדלים בין שלושת המצבים חותכים וברורים. אני מקווה שברור בשלב זה, שהגבלת כמות הפחמימות בתזונה תוך שמירה על כמות קלוריות נאותה, לא יכולה לגרום למצב של הרעבה או של קטואצידוזיס סוכרתי.

מדוע קיים חשש מקטוזיס בזמן הריון?

הסיבה הראשונה והשכיחה ביותר היא בלבול בין קטוזיס תזונתי לקטואצידוזיס סוכרתי. כזכור, קטואצידוזיס הוא מצב חירום רפואי מוכר, והסיכוי שאישה בהריון תפגוש בו נמוך מאוד ומוגבל לתרחיש מאוד מסוים. אך בגלל שבשני המצבים יש עלייה ברמת הקטונים בדם, רבים טועים לחשוב שמדובר באותו מצב.

והסיבה השנייה, כך נראה, היא מחקר משנת 1969, שבו הציגו החוקרים קשר אפשרי בין רמת קטונים גבוהה בשתן של אמהות סוכרתיות (סוכרת קדם הריון) לבין איי.קיו נמוך אצל הילד (3). במחקר הזה יש הרבה בעיות ולא ניתן להסתמך עליו. הוא מבוסס על דיווח של אחיות בית חולים, שביצעו בדיקת שתן אחת בלבד לכל אישה, ביום הלידה בלבד. בנוסף הבדיקה היתה של רמת הקטונים בשתן, כאשר רק בדיקת רמות הקטונים בדם יכולה לספק אבחנה אמיתית.

מדידת רמת הקטונים בשתן לעומת רמת הקטונים בדם

רמות הקטונים בשתן יכולות להצביע על כך שמתרחש תהליך של ייצור קטונים בגוף, אבל הן לא יכולות לספר לנו איזה סוג של קטוזיס מתרחש, אם בכלל, מבין אלה שמתוארים כאן למעלה. את זה אפשר לאבחן רק באמצעות בדיקת קטונים בדם.

במיוחד במהלך ההריון, אין קשר בין רמת הקטונים בשתן לרמת הקטונים בדם. רמות הקטונים בשתן של אישה הרה יכולים לעלות פי 50 עד 100 בזמן שרמות הקטונים בדם יעלו רק פי 2. (4)

אז אין לנו דרך לדעת מה היתה רמת הקטונים בדמן של אותן נשים סוכרתיות מהמחקר. בנוסף, אין לנו מושג מה הן אכלו, אבל אפשר להניח שזו לא היתה תזונה דלת פחמימות. באותן שנים, שילוב של המלצות תזונתיות בלתי נאותות וחוסר יכולת לדייק במינוני אינסולין (גלוקומטר היה אז מכונה ענקית שניתן היה למצוא רק בבתי חולים) גרמו לסוכרתיים לחיות עם רכבת הרים הרסנית של היפרגליקמיה והיפוגליקמיה לסרוגין. למעשה, מאוד ייתכן שלפחות חלק מאותן נשים היה בעצם בקטואצידוזיס סוכרתי, שנבע למרבה האירוניה מהתזונה עתירת הפחמימות שהיתה מומלצת לחולי סוכרת באותן השנים, ולא מדיאטה דלה בפחמימות.

קטואצידוזיס הוא כמובן מצב מסוכן מאוד לאם וגם לעובר, אם כי לא ברור מה גורם את הנזק לעובר – רמות הקטונים הגבוהות, רמות הסוכר הגבוהות או העלייה החדה בחומציות הדם.

האם קטוזיס תזונתי יכול להזיק לעובר?

כאמור, קטוזיס תזונתי הוא מצב שגם נשים בריאות בהריון נכנסות ויוצאות ממנו לאורך היום.
למשל הריוניות שחוות הרבה בחילות בשליש הראשון (או פשוט נגעלות ממזונות שונים) וכתוצאה מכך צמות לפרקים באופן ספונטני לאורך היום, או הריוניות שפשוט אוכלות ארוחת ערב בשמונה בערב ולא אוכלות שוב עד שמונה בבוקר (צום של 12 שעות), נכנסות ויוצאות ממצב של קטוזיס. למעשה, בהשוואה לנשים שאינן בהריון, רמות הקטונים בדם הינן גבוהות פי 3 בנשים בריאות בהריון לאחר צום הלילה. לאור זאת סביר להניח שכל אישה בהריון חווה, לפרקים, קטוזיס (5).

יתר על כן, בשליש השלישי להריון יש לאישה סיכוי מוגבר אף יותר להיכנס לקטוזיס, כי בתקופה זו המטבוליזם של האם נוטה יותר לפירוק מאגרי השומן של האם כדי להזין את העובר (6). ומהו תוצר הפירוק של מאגרי השומן? נכון – קטונים.

אחרי הכל, קטוזיס הוא מנגנון פיזיולוגי. בלעדיו המין האנושי לא היה יכול לשרוד ולשגשג לאורך 2.5 מליון שנות אבולוציה, שהיו רצופות בתקופות רעב ומחסור, מבלי לאכול 2 פרוסות לחם כל שלוש שעות כמצוותה של אולגה רז. ולחם, כך יודעים קוראי הבלוג, הוא סיפור של 10,000 השנים האחרונות בלבד.

סביר להניח, כי לאימותינו הקדמוניות היתה גישה מוגבלת מאוד למזונות עמילנים ומן הסתם גם לסוכר מזוקק, וכן סביר שהיו נוהגות לעבור 12 שעות ויותר ללא מזון (גם ההריוניות שביניהן. שהרי לא היו אז דיאטניות שהזהירו אותן מצום הלילה). אפשר להניח שאם קטוזיס היה מסוכן בפני עצמו, נשים רבות הרבה יותר לא היו מצליחות לסיים את ההריון בהצלחה ולהביא ילדים בריאים לעולם. כמו כן, עמים שהתקיימו באופן מסורתי על תזונה דלת פחמימות, כגון המסאי, האינואיטים והאבוריג'נים האוסטרלים, היו נכחדים.

לסיכום: האם הפחד מקטוזיס בהריון מוצדק?

במהלך הכנת שני הפוסטים האחרונים לא מצאתי מידע שיצדיק את החשש מקטוזיס, ומצד שני לא מצאתי מחקרים שיפריכו אותו באופן מוחלט. לעומת זאת, הנזקים שעלולים לנבוע מרמות סוכר גבוהות במהלך ההריון נבדקו והוכחו מעל לכל ספק (ניתן לקרוא עליהם יותר בחלק א).
לכן מסקנתי היא, שבדיוק כמו בסוכרת "רגילה", תזונה דלת פחמימות יכולה להיות פתרון מצויין לנשים הסובלות מסוכרת הריון, במיוחד אם ניסו ולא הצליחו להתאזן באמצעות הטיפול שמציעים כיום גופי הבריאות (7).
ספק אם יהיה בעתיד הנראה לעין ניסוי קליני שיבחן את השפעת התזונה הדלה בפחמימות שאוכלת אם הרה על העובר. השאלה החשובה יותר היא, איזה טיפול יכול לתת את התוצאה הטובה ביותר עבור מי שסובלת מסוכרת הריון.

—

הערות ומקורות:

(*) ההמלצה הזו יכולה להתאים במקרים של תסמונת השחר, אבל כפי שיוסבר בהמשך אין סיבה לחשוש בהקשר זה מקטונים.

(1) Glyburide for the treatment of gestational diabetes. Kremer CJ, Duff P. Am J Obstet Gynecol. 2004 May;190(5):1438-9.

(2) Can a Low–Glycemic Index Diet Reduce the Need for Insulin in Gestational Diabetes Mellitus? A randomized trial. Robert G. Moses, MD, Megan Barker, APD, Meagan Winter, APD, Peter Petocz, PHD and Jennie C. Brand-Miller, PHD

(3) Neuropsychological deficits in children of diabetic mothers. A report from the Collaborative Sdy of Cerebral Palsy . Churchill JA, Berendes HW, Nemore J. Am J Obstet Gynecol. 1969 Sep 15;105(2):257-68

(4) Ketonuria in Pregnancy—With Special Reference to Calorie-restricted Food Intake in Obese Diabetics. E J Coetzee, W P U Jackson and P A Berman

(5) Starvation in human pregnancy: hypoglycemia, hypoinsulinemia, and hyperketonemia. Felig P, Lynch V. Science. 1970 Nov 27;170(3961):990-2.

(6) Metabolic adaptations in pregnancy and their implications for the availability of substrates to the fetus. Herrera E1. Eur J Clin Nutr. 2000 Mar;54 Suppl 1:S47-51.

(7) בתנאי, כמובן, שהיא נעשית תחת ליווי ומתוכננת היטב, כך שהאם מקבלת מספיק קלוריות, שומן, חלבון, ויטמינים, מינרלים וכמות מתונה של פחמימות.

—

בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת

השפעת התזונה על רמות הכולסטרול בדם נחקרה רבות לאורך הזמן. לאחר עשרות שנים של חשש מאכילת שומנים ודמוניזציה של הכולסטרול, אנו עדים לאחרונה לשינויים מרחיקי לכת, בין היתר מובילי דעה בתחום הבריאות כד"ר אוז שהודה פומבית ששגה כשהמליץ להימנע בכל מחיר ממאכלים שמכילים כולסטרול ושומן רווי, וכן מגזין טיים שהצהיר לאחרונה כי "הסתיימה המלחמה בשומן" והמחיש זאת בשער שהחזיר את החמאה למקומה הראוי כמזון בריאות:

כאמור, תזונה עשירה בכולסטרול ושומן רווי לא גורמת לעלייה ברמות הכולסטרול בדם. למעשה, אצל רוב האנשים תזונה דלת פחמימות ועתירת שומן משפרת את מצב הליפידים. אך יש כאלה שלמרות השינוי התזונתי, אינם רואים שינוי לטובה. היום מצטרפת אלינו רעות מהבלוג בכושר כדי לענות על השאלה החשובה – למה הכולסטרול שלי עדיין גבוה, למרות שאני אוכל תזונה דלת פחמימות?

רשות הדיבור לרעות:

———————————————————————————————————–

כולסטרול הוא חומר חשוב וחיוני לחיים. כמה חשוב? בואו נראה:

• הוא נמצא בכל תא בגוף. 
• הוא כל כך חשוב שהגוף מייצר אותו, ואז ממחזר אותו ומשתמש בו מחדש.
• הוא חומר מוצא להורמונים והורמוני מין (כמו קורטיזול, טסטוסטרון, פרוגסטרון ואסטרוגfל תא עצב, ה.ש), וחומרים רבים אחרים.
• בחלב אם ישנן כמויות משמעותיות של כולסטרול.

ועדיין, כולסטרול גבוה או נמוך מדי עשוי להעיד על תהליך לא תקין בגוף.
רופא המשפחה שלנו יהיה מודאג אם רמות הכולסטרול שלנו יהיו גבוהות (לפי רוב קופות החולים, מעל 200 כולסטרול כללי, בעיקר אם HDL נמוך) מאחר ורמות גבוהות של שומנים בדם (תלוי בליפופרוטאינים) מקושרות לטרשת עורקים, המקושרת למחלות לב. אך הבדיקות שעושים בקופות החולים בארץ לא מראות את המדדים מהם באמת צריך לחשוש, אלא נותנות אינדיקציה כלשהי לכך שמשהו אינו פועל כשורה.

בבלוגים אחרים בפליאוספירה הישראלית (מיקי, דעאל, אביב) כבר כתבו על נושא הכולסטרול ומדוע בשר ושומן מן החי אינם מזיקים (ואף בריאים), אבל בשביל להבין את הפוסט הזה נזכיר ש:

• שומן מן החי ובשר לא גורמים לעלייה ב"כולסטרול הרע" (LDL)
• שומן מן החי ובשר כן גורמים לעלייה ב"כולסטרול הטוב" (HDL)
• פחמימות גורמות לעלייה בטריגליצרידים (וע"י כך לעלייה בכולסטרול הכללי)
• במטה אנליזה של 21 מחקרים (ומאות אלפי מטופלים) לא נמצא קשר בין שומן רווי והתקפי לב

אם כן, תזונה דלת פחמימות אינה גורמת לעלייה בכולסטרול, ויכולה אפילו להביא לשיפור בפרופיל השומנים. אז למה יש אנשים שרואים עלייה בכולסטרול למרות שהם אוכלים תזונה בריאה ומאוזנת כמו גירסה דל"פ של תזונת פליאו או תזונה ע"פ ד"ר ברנשטיין?

סינדרום מטבולי / סוכרת סוג 2 / טרום סוכרת

רוב הכולסטרול מיוצר ע"י הגוף, בעיקר בכבד. השאר מגיע מהתזונה, אך אם צורכים יותר כולסטרול מהתזונה הגוף מפחית את הייצור העצמי ולכן לכולסטרול מהתזונה אין השפעה כמעט על תכולת הכולסטרול בגוף ורמתו בדם.
המסלול בו נוצר כולסטרול נקרא Mevalonate pathway.
האנזים שמזרז את התהליך הזה נקרא HMG-CoA reductase והוא ווסת חשוב בביוסינטזה של כולסטרול.
זהו האנזים אותו מעכבות תרופות ממשפחת הסטטינים ועל ידי עיכובו ייצור הכולסטרול בגוף מופחת.
בגוף בריא, פעילותו מווסתת בכמה דרכים, ביניהן וויסות ע"י אינסולין וגלוקגון:
יותר אינסולין=יותר פעילות של האנזים=יותר ייצור כולסטרול.
פחות אינסולין=פחות פעילות של האנזים=פחות ייצור כולסטרול.
גלוקגון, המופרש מהלבלב כשהסוכר בדם נמוך, סותר את פעילותו של אינסולין, אך בתרבות התזונה שלנו בה יש המלצה גורפת לאכול כל כמה שעות כדי "לשמור על רמות סוכר יציבות", אין לגלוקגון הרבה הזדמנויות לעבוד.
ניתן לראות שלכולסטרול גבוה בכל זאת יש קשר לתזונה: רמות סוכר ואינסולין גבוהות בדם ישפיעו עליו מאוד.

תת פעילות של בלוטת התריס

בלוטת התריס נמצאת בצוואר והיא אחראית על חילוף החומרים שלנו ע"י ההורמונים T3 ו- T4.
תת פעילות של בלוטת התריס היא הגדרה רפואית לשיבוש בהפרשת ההורמונים של הבלוטה.
הורמון בלוטת התריס העיקרי (T3) משפיע על סינטזת כולסטרול ופירוק שלו בכבד. בנוסף הוא מגרה הפרשת אנזימים שעוזרים לפנות טריגליצרידים מהגוף.
ההורמון T3 הוא גם זה שמגביר את מספר הקולטנים ל-LDL על גבי התאים.
במצב של תת פעילות בה ההורמון T3 נמוך, לא יהיו מספיק קולטנים של LDL ולכן הוא ימשיך להסתובב בדם במקום להכנס לתאים ורמתו תהיה גבוהה בבדיקות דם.
הורמוני בלוטת התריס גם מגבירים את ההמרה של כולסטרול למיצי מרה.
תת פעילות של בלוטת התריס נמצאה קשורה במחקרים לכולסטרול כללי גבוה, טריגליצרידים גבוהים ו-LDL גבוה.

באם אובחנתם עם תת (או יתר) תריסיות יש להתייעץ עם אנדוקרינולוג לגבי טיפול תרופתי/הורמונלי בחוסר האיזון של הבלוטה.

חוסרים תזונתיים

אנחנו שומעים הרבה על ויטמינים ומינרלים וחשיבותם לבריאות, אבל ידעתם שיש מחסורים שיגרמו לעלייה ברמות הכולסטרול?

• מחסור בויטמינים מקבוצת B מוביל לרמות גבוהות של הומוציסטאין, המגבירות פעילות של האנזים HMG-CoA reductase (שמזרז ייצור כולסטרול)
• מחסור בויטמין C יגרום לרמות גבוהות של כולסטרול מכיוון שויטמין C מעקב את האנזים HMG-CoA reductase
• המינרל מגנזיום, לו מעל 300 תפקידים שונים בגוף, משמש כווסת נוסף של האנזים המדובר והוא חשוב לשמירה על פרופיל שומנים תקין בדם, במיוחד לסוכרתיים.
• למינרל מנגן (Manganese) יש גם חלק בוויסות האנזים, וגם הוא נחוץ לפרופיל שומנים תקין בדם (וגם לוויסות סוכר!).
• מחסור בנחושת יגרום לפרופיל שומנים לא תקין, בעיקר טריגליצרידים גבוהים ויחס לא תקין בין LDL-HDL.
• מחסור בכולין (עם רמות תקינות של מתיונין) יגרום לעלייה ברמות טריגליצרידים וכולסטרול כללי בדם.
• מחסור ביוד וסלניום הם בין הגורמים לתת תריסיות, לכן יגרמו בעקיפין לכולסטרול גבוה.

מומלץ לא לקחת תוספים על דעת עצמנו אלא להתייעץ עם איש מקצוע.

סטרס

מכירים את זה שאתם הולכים לבצע בדיקת דם לפני העבודה ב7 בבוקר, אתם בצום, לא מוצאים חניה, כשמגיע התור שלכם אחות עייפה מחפשת וריד במשך שעה וזה כואב וממילא יש לכם פחד ממחטים ובסוף יוצא בבדיקות כולסטרול גבוה?
אז לפעמים הוא גבוה בגלל שהבדיקה עצמה מלחיצה ולחץ נפשי נמצא כמעלה רמות של LDL וכולסטרול כללי. מחקרים אפילו הראו שינויים *מידיים* (מהרגע להרגע) ברמות כולסטרול במצבי סטרס.
בסטרס ממושך וכרוני מופרש ההורמון קורטיזול, המעכב את ההמרה של הורמון בלוטת התריס T4 להורמון הפעיל T3 ובכך יוצר מצב של תת פעילות של בלוטת התריס, שגורם לכולסטרול גבוה.
אם אתם בסטרס בעבודה/לימודים/משפחה, קחו בחשבון שזו יכולה להיות אחת הסיבות לכולסטרול גבוה.

מהם היישומים הפרקטיים להורדת רמת הכולסטרול הגבוהה? לכך תתיחס הגר בפוסט הבא בנושא.

הערה לסוכרתיים המשתמשים בתרופה מטפורמין:
*האנזים AMPK מפסיק את פעולתו של HMG-CoA reductase,
לכן מטופלים במטפורמין עשויים לראות LDL וכולסטרול כללי נמוך, למרות גורמים אחרים שהוזכרו למעלה (אך התרופה אינה משפיעה על HDL וטריגליצרידים)

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK22336
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2647992

מקורות:

חשיבות הכולסטרול:
Sadava D, Hillis DM, Heller HC, Berenbaum MR (2011). Life: The Science of Biology 9th Edition. San Francisco: Freeman.
Pawlina W, Ross MW (2006). Histology: a text and atlas: with correlated cell and molecular biology. Philadelphia: Lippincott Wiliams & Wilkins. p. 230.
Hanukoglu I (Dec 1992). "Steroidogenic enzymes: structure, function, and role in regulation of steroid hormone biosynthesis.". J Steroid Biochem Mol Biol 43 (8): 779–804.
http://ajcn.nutrition.org/content/31/6/990.full.pdf+html

מטה אנליזה שומן רווי:
Meta-analysis of prospective cohort studies evaluating the association of saturated fat with cardiovascular disease 1–5.
.Patty W Siri-Tarino, Qi Sun, Frank B Hu, and Ronald M Krauss. Am J Clin Nutr 2010;91:535–46. 2010 American Society for Nutrition

סינטוז כולסטרול:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK22350/
http://www.rpi.edu/dept/bcbp/molbiochem/MBWeb/mb2/part1/cholesterol.htm

השפעה של אינסולין על האנזים:
http://www.jbc.org/content/269/46/29168.long

בלוטת התריס וכולסטרול:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12034052
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7240961
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17578170
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6347029
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24152286

הומוציסטאין, בי12 וכולסטרול:
http://circ.ahajournals.org/content/105/9/1037.long
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18412997

ויטמין C וכולסטרול:
http://ajcn.nutrition.org/content/60/1/100.short
http://www.jbc.org/content/261/16/7127.abstract

מגנזיום חשוב במיוחד לסוכרתיים ולפרופיל שומנים תקין:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18196987
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12693452

מנגנז חשוב לפרופיל שומנים תקין:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17165602

נחושת וברזל לפרופיל שומנים תקין:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed

נחושת, כולסטרול וסוכר:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24748564
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19821111?dopt=AbstractPlus
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18598583?dopt=AbstractPlus

כולין וכולסטרול:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2311450/

סטרס וכולסטרול:
http://www.apa.org/pubs/journals/releases/hea-246601.pdf
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1558435

חשוב לזכור שלכל אחד צרכים אחרים ותגובות שונות בהקשר של פעילות גופנית והשפעתה על הסוכר בדם, ולכן אני חייב לסייג ולכתוב don't try this at home. מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לכם וצריך ללמוד כיצד "להתיידד" עם הפעילות הגופנית על ידי ניסוי עצמי ובזהירות.

למרות שלאחרונה אני משתדל לשלב פעילות גופנית בכל יום מימי השבוע (גם אם אלו אימונים קצרים) ימי שישי הם עדיין המועדפים עלי לצאת לעשות ספורט, במיוחד ימים יפים כמו היום.

לפני ארוחת הצהריים מדדתי סוכר ועמדתי על תוצאה נאה של 86.

ידעתי שאני יוצא לאימון ולכן לא הזרקתי אינסולין מהיר על הארוחה. זו לא הייתה ארוחה כבדה, וכללה דג סלמון וירקות מאודים – שעועית ירוקה, בצל וקישואים. נתתי לארוחה קצת זמן להתעכל ויצאתי לדרך.
תכנית האימון כללה נסיעה באופניים לאורך פארק הירקון ועד לחוף הצוק, משולבת באימון כוח קצר.

המסלול כולו הלוך חזור הוא 16 ק"מ ורובו בתנאים נוחים. קצב הרכיבה שלי כרגע ממוצע ואני עובד על הגברת המהירות בהדרגה. לאימון לקחתי איתי מים, מד סוכר כמובן וטבליות גלוקוז למקרה הצורך.

(זה המקום לציין שאת החולצה היפה וגם הרבה מההשראה רכשתי מכפיר טהורי, שמפעיל קבוצת פייסבוק נהדרת בשם קבוצה סוג א', מומלץ לבקר)

המסלול שלי עובר דרך שביל אופניים חדש יחסית שמחבר בין בין נמל תל אביב לחוף תל ברוך. לצד השביל רצועת חוף יפה במיוחד שהקהל הרחב עוד לא הספיק להרוס, כמה דוגמאות לפניכם.

לאחר שהגעתי לחצי הדרך -חוף הצוק, החניתי את האופניים ופניתי לביצוע אימון הכוח. (למי שזוכר אני חסיד גדול של אימוני משקל גוף ובעיקר בחוץ, כתבתי על זה בעבר כאן)

דבר ראשון בדקתי שוב סוכר, ועמדתי על 111, תוצאה שמאפשרת כמובן להמשיך באימון ללא הפרעה.

כשהוא מהווה חלק מאימון משולב של אירובי + כוח , אני מקפיד לעשות אימון לא ארוך מדי ולא קשה מדי. האימון לקח לי סה"כ 15 דקות וכלל עליות כוח, שלושה סטים של עליות מתח וקצת שכיבות שמיכה.

לאחר שסיימתי, נתתי לגוף עוד מנוחה קצרה ועליתי חזרה על האופניים, בדרך חזרה. בערך באמצע הדרך עצרתי שוב לבדוק סוכר שעמד הפעם על 99.

לרוב כשמבצעים אימוני כוח חזקים הגוף מגיב בהפרשת ההורמון אדרנלין, כחלק מתגובת סטרס שנועדה להעצים את היכולות הגופניות שלנו (כמו למשל כשאנחנו בורחים מאריה ביער)

חלק מהשפעות האדרנלין הן עלייה בסוכר בדם, ואצלנו סוכרתיים מסוג 1 זה יכול להוביל לעליות חדות לאחר אימון כוח אגרסיבי. אחרי ניסיונות רבים מצאתי שאם אני משלב אימון כוח קצר ואימון אירובי הם מאזנים אחד את השני ומאפשרים לי לסיים את האימון ללא עלייה ולא ירידה משמעותית בערכים.

כשהגעתי הביתה בדיקת סוכר נוספת עמדה על 86. הכנתי לי ארוחה של ירקות חתוכים בתוספת טונה והרבה שמן זית ותבלינים, עליה לא הזרקתי אינסולין מהיר. בימים של פעילות גופנית משמעותית אני כמובן גם מוריד במינוני האינסולין ארוך הטווח כדי למנוע היפו בלילה.

לסיכום, פעילות גופנית מעצימה את הגוף ואת הנפש, עוזרת לאיזון ולמעשה מועילה לגוף בדרכים רבות מאוד. לכל מי שמתמודד עם סוכרת סוג 1 או 2 אני ממליץ לשלב ספורט כחלק מארגז הכלים להתמודדות עם הסוכרת.

כדי ללמוד כיצד הפעילות משפיעה עליכם, בחרו אימון ובצעו אותו באופן קבוע. בפעמים הראשונות הקפידו על מדידות רבות וכך תוכלו לצפות את התגובה של הגוף ולמנוע הפתעות. כשאוכלים תזונה דלת פחמימות מרוויחים פעמיים בהקשר לספורט: ראשית מינוני האינסולין יורדים וכך יש פחות סיכוי להיפוגליקמיה, ושנית הגוף לומד לא להסתמך על פחמימות כמקור אנרגיה עיקרי, עובדה שגם מצמצמת את הסיכוי להיפו.

.
בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת – הקבוצה לסוכרתיים שנלחמים על איזון אמיתי

מדי פעם אני מתבקשת להכין קינוח לארוחה משפחתית. "תכיני קינוח שגם אתם יכולים לאכול" אומרים לי, ואני תמיד שמחה להיענות לבקשה. ואת השאריות נחמד לנשנש ברגע של שקט (נדיר כמו חדי קרן בימים אלה).

ניסיתי כבר כמה פעמים לייצר עוגת שוקולד "חוקית" לתזונה של ד"ר ברנשטיין, אך התוצאות היו לא אחידות. הבעיה היא שמתכונים רגילים ואפילו מתכונים דלי פחמימות או פליאו שניתן למצוא ברשת מכילים לרוב ממתיקים שבהם אני לא משתמשת, וההמרה לסטיביה לא תמיד עובדת. העוגה שלהלן לא נופלת למלכודת הזו מאחר והיא מבוססת על  מתכון שממותק בסטיביה במקור, והיא מוצלחת מאוד: חמישה נסיינים אוכלי כל טעמו ואהבו!

ראו הוזהרתם – זו עוגת שוקולדית עזה ומרוכזת לאוהבי שוקולד אמיתיים – ממש לא עוגת שוקולד לשלוח עם הילד לגן למסיבת יום ההולדת. המתכון המקורי לקוח מהבלוג המשובח Slim Palate, ואם אתם אוהבים את המתכונים שאני מפרסמת צאו לשוטט בו ותמצאו אוצרות.

הערות למתכון

• כשממתיקים בסטיביה קל להמתיק יותר מדי, ובניגוד לממתיקים קלוריים יש כאן סכנה לטעם לוואי. מומלץ להמתיק לפי הכמויות שציינתי במתכון ואז לטעום את הבלילה והקרם ולראות אם צריך עוד קצת סטיביה או עוד קמצוץ מלח.
• שברי פולי קקאו – cacao nibs – ניתן למצוא בחנויות הטבע. אני הזמנתי לי שקית גדולה בזול מ-iHerb.
• קמח קוקוס – קוראי הבלוג עדכנו אותי שניתן למצוא בעדן טבע מרקט. אני עדיין מזמינה מ-iHerb, את הסוג הזה.
• סטיביה – אני מזמינה את הנוזלית של חברת NuNaturals. יש רגיל ויש וניל – במתכון עשיתי שימוש בשתיהן. לחלופין אפשר להשתמש ביותר סטיביה רגילה ולשים תמצית וניל.

 עוגת שוקולד למבוגרים

חומרים:

העוגה

• 1/2 כוס קמח שקדים
• 1/2 כוס אבקת קקאו
• 1/4 כוס קמח קוקוס
• 1/4 כוס שמן קוקוס מומס
• 3 ביצים (בטמפרטורת חדר – כדי שלא ייגרמו לשמן הקוקוס להתקשות)
• 1/2 כפית סטיביה וניל
• 1 כפית סטיביה נוזלית
• 1/4 כפית סודה לשתייה
• 1/8 כפית מלח דק
• 1/2 כוס חלב קוקוס

ציפוי השוקולד

• 1/3 כוס חמאה בטמפרטורת החדר (רכה אבל לא מומסת)
• 50 ג' שוקולד מריר (השתמשתי ב-85% של לינדט, לחלופין אפשר להשתמש במסת קקאו + סטיביה נוזלית)
• 1/2 כפית סטיביה נוזלית
• 3 כפות אבקת קקאו
• 3-4 כפות שברי פולי קקאו (cacao nibs)
• 2 כפות חלב קוקוס

תהליך

• לחמם תנור ל-180 מעלות.

עוגה

• לערבב את כל החומרים היבשים בקערה.
• לערבב את כל החומרים הרטובים בקערה נוספת.
• לשפוך את הרטובים לתוך היבשים ולערבב היטב.
• לאפות 15-25 דקות (תלוי בתנור, עד שקיסם שמוחדר לאמצע העוגה יוצא יבש)
• לצנן את העוגה לפחות 20 דקות לפני שמורחים עליה את הקרם.

ציפוי שוקולד

• להמיס את השוקולד (בסיר כפול או בפולסים של 20 שניות במיקרו)
• להקציף את החמאה להוסיף לאט את השוקולד המומס ולהמשיך להקציף.
• להוסיף את חלב הקוקוס, אבקת הקקאו והסטיביה, ולהקציף עד שנוצר קרם.
• למרוח את הקרם על העוגה שהצטננה ולפזר מלמעלה את ה- cacao nibs

בתיאבון!
.

.
בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת – הקבוצה לסוכרתיים שנלחמים על איזון אמיתי

מה שיפה שכמה שהמנה הזו פשוטה, לכל אחד יש את ההעדפות שלו, ובזמן שעומדים בתור נחשפים למגוון הרחב של הדרכים שאנשים אוכלים סביח: עם הרבה פטרוזיליה,הרבה עמבה, מעט עמבה, בלי חריף, עם שתי ביצים, ביצה וחצי, בלי חציל , עם הרבה סלט ועוד כל מיני ווראציות שונות ומשונות. רק מה, לצערי להזמין סביח בלי פיתה זו אופצייה שלא קיימת, ואם הייתי מעז לבקש אני מניח שזה היה נגמר לא טוב

עם השנים הגעגועים לסביח הפכו להיות קשים יותר ויותר, במיוחד כשאנחנו עוברים ברחוב פרישמן פינת דיזינגוף (ליד סביח פרישמן) וריח החצילים מציף את מעבר החצייה. לרוב הגר מנסה לברוח כמה שיותר מהר מהריח העז ואני לעומתה נמשך אליו כמכושף. כנראה שזה עניין של גברים. בכל מקרה, את הרעיון להכין סביח בבית קיבלתי דווקא מהגר, וזה כל כך פשוט שאני קצת מתבייש שלא חשבתי על זה קודם. את הפיתה מחליפה כמובן ה"פיתה" שאתם מכירים מהמתכון הזה – (ללא דגנים, חיטה וגלוטן), שמספקת תחליף שבתוך חגיגת הטעמים של הסביח הופכת כמעט לדבר האמיתי. (אוקיי, דגש על כמעט)

סביח דל פחמימות

מרכיבים (למנה אחת):

• פיתה דלת פחמימות
• חציל
• עמבה – רצוי ללא חומר משמר, סוכר וכו'
• חצי עגבניה
• מלפפון
• פלפל חריף
• ביצה קשה
• בצל
• פטרוזיליה
• טחינה
• לימון
• מלח ופלפל
• שמן זית

ההכנה:

• מתחילים בלחמם את התנור ל-180 מעלות ומניחים נייר אפייה על התבנית. את החציל חותכים לפרוסות דקות מאוד, מניחים אותן על התבנית ומורחים שמן זית בנדיבות בעזרת מברשת. על החצילים הפרוסים מפזרים מעט מלח גס ומכניסים לתנור לחצי שעה. הסוד לחציל טעים הוא כמובן בהכנה נכונה אבל חשוב גם לקנות חציל איכותי ולא להתפשר.
• מרתיחים מים ומבשלים את הביצים הקשות 8 דקות, ומייד למים קרים כדי שיהיה קל לקלף.
• מכינים טחינה, כל אחד לפי טעמו. אני אוהב עם מעט לימון ודרגת עשייה סמיכה יחסית.
• קוצצים את המלפפון, העגבניה והפטרוזיליה דק דק, את הפלפל החריף לפרוסות, ומי שאוהב בצל כדאי להוסיף, אבל ממש מעט וקצוץ דק.
• לאחר שהחציל יוצא מהתנור, מומלץ לחתוך את הפיתה לחצי ולתת לה לספוג קצת חום בתנור ולהתייבש, נותן לה גוון קראנצ'י מבחוץ. (יש הקוראים לזה טוסט)
• השלב הבא הוא החשוב ביותר.
•  מורחים מעט טחינה על אחד הצדדים של הפיתה, לאחריה עמבה ומסדרים את פרוסות החציל שתי וערב.
• מניחים על החצילים קמצוץ מהסלט שהכנו, ועליו רצועות פלפל חריף.
• את הצד השני של הפיתה מורחים במעט טחינה , ועליה מניחים את הביצה הקשה כשהיא פרוסה לפרוסות.
• מלח ופלפל – חשוב מאוד.
• סוגרים את הפיתה, ונותנים לחץ עדין כדי למזג את המרכיבים.
• אוכלים, רצוי בעמידה תוך כדי קריאת עיתון עם כתמי עמבה.

בתיאבון! מנת סביח טעימה ומשביעה אשר מתאימה לסוכרתיים, ללא גלוטן וממרכיבים טריים.

הקדמה חשובה

כל מי שעוקב אחרינו בבלוג זה במשך השנים יודע שנמנעתי מלהתייחס לתוספי מזון וצמחי מרפא בכל מה שקשור לאיזון סוכרת. זה לא במקרה, עד כה לא נתקלתי בשום צמח מרפא, "מוצר" או תוסף מזון אשר עושה הבדל משמעותי בערכי הסוכר לאורך זמן. העקרון שאני מאמין בו הוא שהבסיס לאיזון הסוכר בדם הוא פועל יוצא של התזונה אותה אנחנו אוכלים, ואדם שרוצה לשמור על ערכי סוכר תקינים חייב לשנות את התזונה שלו.

אם נשתמש לדוגמא בחוק השמונים/עשרים (עקרון פארטו) ניתן לומר כי 80% מההשפעה על רמות הסוכר בסוכרת תגיע מהתזונה שלנו. אבל יש עוד 20% שתלויים בהרבה דברים נוספים, בחלקם ניתן לשלוט ובחלקם לא. ברובם גורמים אלה משפיעים על תנגודת האינסולין שלנו, לדוגמא סטרס, חוסר שינה, שינויים הורמונלים, מחלה ועוד ויכולים להוציא אותנו מאיזון גם אם אנחנו שומרים על תזונה נכונה ולוקחים מינונים נכונים של תרופות או אינסולין. המרכיב שאני הולך לדבר עליו הוא בעל פוטנציאל לעזור לנו ב20% אלה ואולי אף יותר. חשוב להבין כי הוא אינו מחליף תזונה נכונה, אבל הוא כנראה יכול לעשות את החיים שלנו קלים יותר ועל זה נפרט בהמשך.

זהו הפוסט הראשון בסידרת פוסטים בנושא עמילן עמיד, שבו אספר לכם כיצד מרכיב פשוט וזול שאפשר למצוא כמעט בכל סופר עשוי לעשות שינוי משמעותי באיזון הסוכר שלכם ולעזור לבעיות בריאותיות נוספות. אני מציע לקרוא בריכוז ובעיון את הפוסט מתחילתו ועד סופו, ולזכור שכל הכתוב כאן אינו מהווה המלצה רפואית ונכתב למטרות מידע בלבד.  

אז ללא עיכוב נוסף, בואו נתחיל. נא להדק חגורות!

מה זה עמילן עמיד?

לפני שנבין מהו עמילן עמיד, קודם כל צריך להבין מהו עמילן. עמילן Starch הוא רב סוכר, המורכב מיחידות חוזרות של גלוקוז. לרוב העמילן מתפרק בגוף במהירות בגוף לסוכר ומשמש כמקור אנרגיה. ניתן למצוא עמילן בירקות שורש כגון תפוחי אדמה, בטטות, אורז וגם בדגנים, בקיצור, כל המזונות שאותם אנחנו לא ממליצים לאכול אם יש לכם סוכרת.

עמילן עמיד לעומת זאת "Resistent Starch"  הוא סוג אחר של עמילן שכמו שמרמז שמו עמיד בפני תהליך העיכול. לאחר שנאכל עמילן עמיד הוא לא יתעכל לא בקיבה ולא במעי הדק, אלא יגיע ישר למעי הגס שלנו, שם הוא יתפרק בחלקו על ידי חיידקים. בגלל עמידותו, הוא למעשה לא יעלה את הסוכר בדם בכלל בניגוד לשאר העמילנים. הצורה שהוא מתקבל בגוף דומה מעט לזו של סיבים תזונתיים, אבל מסתבר שההשפעה שלו הרבה יותר נרחבת ושונה מהותית. עמילן עמיד נמצא באופן טבעי בבננות ירוקות, תפו"א לא מבושל, אורז קר, ובכמה סוגי קטניות.

היתרונות הבריאותיים של עמילן עמיד

מאז שהתגלה בשנות ה-80 נעשו מחקרים רבים אודות השפעת העמילן העמיד על הבריאות. הנה העיקריות שבהן:

• הפחתת תגובה גליקמית – בניסוי על בני אדם התגלה שצריכת עמילן עמיד תגרום עם הזמן לעליות מתונות יותר של רמת הגלוקוז בדם לאחר הארוחות 1 2
• שיפור הרגישות לאינסולין – במספר מבדקים על אנשים בריאים וגם על סוכרתיים הוכח כי צריכת עמילן עמיד משפרת רגישות לאינסולין 1
• תחושת שובע מוגברת 1
• אפקט אנטי דלקתי 1
• שיפור במטבוליזם מוגבר של שומנים – תורם לירידה במשקל ולשיפור פרופיל השומנים בדם 1
• אפקט פרביוטי על המעי הגס – עמילן עמיד משקם את אוכלוסיית החיידקים הטובים במעי, ועל ידי כך תורם לבריאות המעי הגס אשר יש לה השלכות נרחבות על הגוף.
• מניעת סרטן מעי הגס

נשמע טוב לא?

השימוש בעמילן עמיד למטרות איזון הסוכר עלה לתודעה בזכות פוסט של ריצ'ארד ניקולאי האמריקאי שמנהל בלוג פליאו פופלרי, שם הוא אירח אחד מקוראיו שסיפר על חוויותיו החיוביות עם תיסוף של עמילן עמיד לתפריט היומי. (מייד נפרט כיצד) מאז אותו פוסט נצברו מאות דיווחים של אנשים אשר חוו בעיקר שיפור של ערכי הסוכר בצום ומניעת קפיצות סוכר לאחר ארוחות. חלקם גם הפחית במינון התרופות בעקבות צריכת העמילן העמיד. חשוב לציין כי רובם עם סוכרת סוג 2 או עם סוכר גבולי אבל מצטברות מספר עדויות גם של סוכרתיים מסוג 1.

רבים חוו שיפור ביציאות, ברמות האנרגיה, שינה עמוקה יותר ועוד השפעות שונות ומשונות. תופעות הלוואי היחידות שדווחו הן גאזים והגברה בתדירות היציאות, אך ניתן למנוע זאת על ידי התאמת המינון.

לרוב אני סקפטי כשמדובר ב"תרופת פלא", אבל השילוב של רקע מדעי על הנושא הכולל מחקרים רבים ביחד עם ניסיון אמיתי של גולשים רבים הוביל אותי לנסות אותו בעצמי. "היתרון" בסוכרת הוא שניתן לבחון כיצד שינויים משפיעים ברמה היומימית בעזרת בדיקות סוכר. בעוד מספר שבועות אדווח בצורה מפורטת את תוצאות ה"ניסוי" שלי. בינתיים אני מרשה לעצמי לומר שההשפעה על רמות הסוכר לחיוב ניכרת בהחלט.

אז איך עושים את זה?

הצורה המומלצת לצריכת עמילן עמיד היא הצורה המבודדת שלו ואחת האופציות הנוחות היא עמילן תפו"א. מדובר באבקה לבנה חלקה וחסרת טעם. אם מחממים אותה היא תהפוך לג'לי ולמעשה משמשת בדרך כלל להסמכת רטבים ולאפייה. הסוג הזה הוא הסוג המומלץ של עמילן תפו"א על פי ריצ'ארד. ניתן להזמין את המוצר מחו"ל בקישור.

אם אתם רוצים לקנות בארץ, שימו לב טוב מה אתם קונים. חשוב לא להתבלבל בין עמילן תפו"א (Potato Starch)  לבין קמח תפו"א (Potato Flour). ההבדל הוא שהקמח עשוי מכל חלקי תפוח האדמה המבושל ולמעשה גם יעלה לכם את הסוכר וגם לא תקבלו את האפקט המבוקש, לעומת עמילן תפו"א שכולל רק את העמילן. כדי לסבך עוד יותר את הדברים היצרניות בארץ לא תמיד מבדילות בין השניים, ולכן צריכים להסתכל על האותיות הקטנות. המוצר של חברת "מיה" שמצאתי ברשת מגה מוגדר כקמח תפו"א אבל הוא למעשה עמילן טהור (מוגדר כ-Potato Starch) ומתאים למטרות שלנו.

• רוב המחקרים מדברים על מינון של 30 גרם ליום, לכן המינון היומי הרצוי כולל ארבע כפות עמילן תפו"א.
•  יש להתחיל במינון נמוך של כף ליום למשך שבוע לפחות ולעלות בהדרגה, כדי להרגיל את הגוף. בהתחלה עשויים להופיע מעט גאזים ואי נוחות קלה בבטן, אבל זה עובר. אני ממליץ להתחיל אפילו בכפית ליום כדי להתרגל, במיוחד למי שסובל מבעיות במערכת העיכול.
• אין משמעות אמיתית לתיזמון, אבל מומלץ עם ארוחות גדולות, על הבוקר ולפני השינה.
• מערבבים את העמילן במים קרים, או ביוגורט ושותים. העמילן מתערבב במהירות ואין לו שום טעם.
• אסור לערבב את העמילן עם מים רותחים או לבשל איתו – בחימום עמילן תפו"א האדמה הופך לעמילן זמין אשר יקפיץ לכם את הסוכר בדם במהירות.
• אם אתם מטופלים בטיפול תרופתי ו/או אינסולין יש לעקוב באדיקות אחרי ערכי הסוכר שלכם כדי למנוע היפוגליקמיה. יתכן שיהיה צורך להוריד במינון התרופות לאחר נטילה ממושכת של עמילן עמיד.
• למרות שלא מדובר כאן בתרופה אלא במזון,  רצוי להתייעץ עם הרופא שלכם בטרם תתחילו. אל תסמכו על מה שאתם קוראים באינטרנט

נשמע פשוט לא? אשמח לקבל ממכם תגובות, ולשמוע כיצד צריכת עמילן עמיד השפיעה עליכם במידה ובחרתם לנסות אותה. כמו כן שאלות והערות יתקבלו בברכה.

המשך יבוא….

קיבלנו תגובות רבות מאז עלה הבלוג הזה לאוויר לפני שלוש שנים, ובו סיפרתי את סיפורי וחשפתי בפעם הראשונה כיצד תזונה דלת פחמימות עזרה לי לאזן את הסוכרת שלי. הרבה התעניינות, הרבה שאלות, וגם לפעמים הרמת גבה וביקורת, חלקה עקיפה וחלקה ישירה.

ביטוי שעולה הרבה פעמים בהקשר זה הוא קיצוניות. "למה להיות כל כך קיצוני? הכל צריך להיות במידה!" אז הנה וידוי, התזונה שלי אכן קיצונית ביחס לתזונה של רוב האנשים היום. היא כוללת הרבה פחות פחמימות והרבה יותר שומן ממה שתמצאו בצלחת של סוכרתי ממוצע או בכלל. אבל יש לזה סיבה טובה.

סוכרת היא מחלה קיצונית!

מה הייתם ממליצים לאדם שאלרגי לבוטנים? להמשיך לאכול בוטנים "במידה"? ולאדם שרגיש למוצרי חלב? האם כדאי לו להמשיך לאכול מוצרי חלב למרות שזה עושה לו בעיות עיכול , עייפות וכאבי בטן? אם היה לכם בן משפחה עם צליאק (אי סבילות לגלוטן) חס וחלילה, האם כדאי לו להמשיך לאכול פיתות ובורקסים בגלל שכולם אוכלים?

אז לפחות לפי YNET, בכתבה שפורסמה השבוע, המזון המומלץ ביותר לסוכרתיים הוא לחם מלא. כותבת ה"מאמר", שהיא במקרה טכנולוגית מזון המייעצת למאפיות לחם הארץ וברמן, טוענת כי לחמים מלאים בעלי אינדקס גליקמי נמוך הם המזון האידאלי לסוכרתיים. האמנם? יצאנו לבדוק.

מהו אינדקס גליקמי?

אינדקס גליקמי הוא מדד יחסי המודד כמה מהר ישפיע מזון מסויים על הסוכר בדם. זה מספר בין 0 ל-100, כשהרף הגבוה שלו – 100 הוא למעשה האינדקס הגליקמי של גלוקוז – סוכר טהור.

כדי לבדוק האם כותבת המאמר צודקת, ראשית בואו נבחן כמה מדדי אינדקס גליקמי של לחמים שונים:

לחם חיטה מלאה 70

לחם שיפון קל     68

לחם מקמח לבן   76

אז אכן יש צדק בדבריה כי לחם שיפון קל הוא עדיף הרבה יותר מלחם מקמח לבן. אבל רגע! לפי הגישה הזו יש מזונות הרבה יותר בריאים לסוכרתיים, שימו לב לאינדקס הגליקמי של המזונות הבאים:

סוכר לבן 61

קוקה קולה 63

חטיף מארס 62

כן, אתם קוראים נתונים אמיתיים.

לסוכר אינדקס גליקמי נמוך יותר מאשר לחם שיפון קל.

אכילת לחם מלא תעלה את הסוכר בדם הרבה יותר מהר משתיית כוס קולה צוננת, או מאכילת חטיף שוקולד. אז אולי לסוכרתיים מומלץ לשתות קולה ולאכול שוקולד וממתקים? לא ממש. הייתי דווקא ממליץ לכם לקרוא מהו האינדקס הגליקמי של המזונות הבאים ולהחליט בעצמכם מה כדאי לסוכרתי לאכול.

ביצים  0

בשר בקר 0

מלפפון 0

אבוקדו 0

אם נלך עם גישת כותבת המאמר, ואני מצטט "מומלץ לחולים טרום סוכרתיים וסוכרתיים לצרוך מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך…" האוכל הטוב ביותר לסוכרתיים הוא ירקות, חלבונים ושומנים. בטח שלא לחמים מאפים או חטיפי שוקולד.

נחזור לקיצוניות. קיצוניות זה דבר יחסי. אנחנו, סוכרתיים (מסוג 1 או 2) לא יכולים להתמודד טוב עם פחמימות, לא משנה מאיזה סוג. פחמימות מעלות לנו את הסוכר בדם, ועם השנים עלולות לגרום לנו לנזקים בלתי הפיכים – לראייה, לכליות, לעצבים, ואף לסכן אותנו במוות מוקדם מאירוע לבבי או שבץ מוחי.

זה לא קיצוני להמנע ממה שעושה לך רע. למרות שמצב חצי מיליון הסוכרתיים בארץ גרוע, ולמרות שבישראל מתים יותר מסוכרת , המלצות התזונה לסוכרתיים עומדות בעינן. הגיע הזמן להגיד בלי לפחד, המלך הוא עירום – התזונה הרווחת לסוכרתיים פשוט עושה אותם חולים יותר.

מכירים את העוגיות הפושטיות של המאפייה של הסופר, עם חתיכות ענקיות של שוקולד חלב או שוקולד לבן? אז כאלה, רק בלי מרגרינה, קמח לבן וסוכר, והרבה יותר טעימות. 

כמה טעימות? טעימות מדי. עד כדי כך שחיפשתי בגוגל "how long can you freeze cookie dough" (שלושה חודשים ע"פ רוב המקורות), והתחלתי להקפיא את הבצק של הממזרות האלה, כדי שנוכל להכין כמות קטנה בכל פעם. אחרת, תוך 48 שעות לערך כבר אין עם מי לדבר

(עוגיות בהקפאה. הוראות בהמשך המתכון למעוניינים)

הערות:

• כמו תמיד – זכרו שכל תנור הוא שונה, עקבו מקרוב בפעם הראשונה כדי למנוע פאשלות.

עוגיות שוקולד צ'יפס / בלוג דל פחמימות

(כ- 16 עוגיות)

חומרים:

• כוס ורבע קמח שקדים
• ביצה
• 5 כפות (כ- 70 ג') חמאה (סוגים מומלצים)
• מזלף אחד סטיביה וניל
• מזלף אחד סטיביה רגילה
• 1/8 כפית מלח 
• רבע כפית סודה לשתייה
• שוקולד ללא סוכר (מריר / רגיל / חלב או שילוב של הנ"ל)

הכנה:

• מחממים תנור ל- 180 מעלות.
• מערבבים את הביצה והסטיביה.
• בנפרד, מערבבים את קמח השקדים, המלח והסודה לשתייה.
• משלבים את שתי התערובות יחד ומוסיפים את החמאה, אם היא רכה – כמו שהיא, או אם היא קרה מהמקרר – חתוכה לקוביות קטנות (או מגוררת – טריק נחמד לשימוש בחמאה קרה, במתכון הזה)
• לשים עד שהחומרים יוצרים בצק (לא לדאוג אם החמאה ולא נטמעת לחלוטין) ויוצרים גליל בצק בעזרת ניילון נצמד. מאפסנים במקרר לחצי שעה.
• בינתיים קוצצים ריבוע או שניים של שוקולד ללא סוכר.
• מרפדים תבנית בנייר אפייה, מוציאים את הגליל ופורסים ממנו כמה עוגיות שרוצים. מנקדים כמה חתיכות שוקולד שרוצים.
• אופים 10 – 12 דקות ובודקים מה המצב. מפסיקים לאפות כשהשוליים מזהיבים (אם תתנו להן להזהיב לגמרי הן עדיין יהיו טעימות – פשוט קצת יותר קשות ופריכות)
• תנו להן להתקרר לפי האכילה – אם לא הן יתפוררו לכם ביד כשתנסו להזיז אותן ולא יספיקו להפוך לפריכות מספיק.

אופציה – הקפאה:

• מניחים נייר אפייה על תבנית שיכולה להיכנס למקפיא ופורסים על התבנית נייר אפייה. 
• פורסים את גליל הבצק שציננו במקרר לעוגיות ומניחים אותן על נייר האפייה עם קצת רווח ביניהן. אם נגמר המקום, מניחים על השכבה הראשונה עוד נייר אפייה ועושים עוד קומה. 
• מכניסים את התבנית למקפיא ומקפיאים עד שהעוגיות קשות. לאחר מכן, כדי לחסוך במקום, ניתן להעביר אותן לשקית זיפלוק (כשהן קפואות הן לא נדבקות זו לזו ולכן אין כבר צורך בנייר אפייה שיפריד ביניהן).
• אם אופים אותן ישר מהמקפיא יש לאפות עוד דקה או שתיים.

והרי החדשות

מי מקוראינו שעוקב ודאי שם לב שבחודשים האחרונים ירד קצב הפוסטים, וכן ירד קצב המענה שלנו לתגובות ולפניות האישיות שאתם שולחים אלינו דרך הבלוג. אנחנו מתנצלים בפני כל מי שעדיין ממתין לתגובה, ומבטיחים לעשות כמיטב יכולתנו להגיע לכל הפניות כמה שיותר מהר. אבל יש לנו סיבה טובה: אנחנו מצפים להולדתו של בננו הבכור בחודש הבא. אז מבחינת הזמינות שלנו המצב לא צפוי להשתפר בקרוב… אבל בהחלט ייתכן שנעלה כמה פוסטים מתוזמנים במהלך השבועות הבאים (משמע – אנחנו מתכנתים את זמן הפרסום מראש ולא נקבל את התגובות בזמן אמת). אנא עזרו אחד לשני במענה לשאלות המתפרסמות בתגובות. בהזדמנות זו תודה לכל מי שקורא ומגיב, ותודה מיוחדת לאלה מכם שמשתפים אותנו בסיפורי ההצלחה שלכם ובתפקיד הצנוע שמילא בהם הבלוג שלנו. אתם נותנים לנו את הדלק להמשיך ולכתוב!

בלוג דל פחמימות בפייסבוק