אז מה היתה פריצת הדרך שהביאה אותנו עד הלום? מוצרלה. כן, שמעתם נכון. לא ברור מי הראשון שחשב על זה ואיך בכלל עלתה בראשו המחשבה "המממ… מה חסר בבצק הזה? אני יודע! מוצרלה!" אבל מסתבר שהוא שינה את פני עולם האפייה דלת הפחמימות.

בעולם זכה הבצק הזה לשם "Fat Head Dough" על שם הסרט Fathead, שבאתר שלו הופיע המתכון לראשונה. הבלוגרים שעוסקים במתכונים דלי פחמימות הרימו את הכפפה מהר מאוד וביצירתיות מרשימה: הנה למשל פוסט שמרכז 24 מתכונים שונים ומפתים שעושים שימוש בטריק הזה.

אצלנו בארץ הופיע הבצק בקבוצות הפייסבוק של קהילת הפליאו תחת הכינוי "בצק מוצרלה". נתקלתי במתכון דרך חברתי רוני גפני קורן, כותבת הבלוג המוצלח שוגר מאמי ומנהלת הקבוצה "הריון מתוק", שניהם עוסקים בסוכרת הריון ומומלצים בחום. רוני השתמשה בבצק כבסיס להכנת מאפים מלוחים דמויי בורקס ופיצה והתמונות היו כל כך מפתות שאפילו אני, שלא אוכלת בדרך כלל מוצרי חלב, נשברתי. את הבורקס שלי מילאתי בפטריות והתוצאה היתה מושלמת (מתכון בהמשך).

אחרי כחודש נפל לי האסימון  – אולי אפשר להשתמש בבצק המופלא הזה גם למאפים מתוקים? חיפוש ברשת העלה שאני לא הראשונה שחשבה בכיוון. (יש! פחות עבודה :)) כך שלהגשמת פנטזיית הקרואסון השתמשתי כבסיס במתכון הזה למאפה קינמון. יש בקישור גם סרטון מאוד מועיל שמראה את שלבי הכנת הבצק עצמו. עשיתי כמה שינויים והתאמות, בין היתר החלפתי את האריטריטול בסטיביה. התוצאה היתה לא מאוד מתוקה אבל לנו זה היה מושלם. מי שלא מקפיד על הימנעות ממתיקים קלוריים יכול להחליף את הסטיביה ב 2-4כפות מייפל או דבש.

מילה של אזהרה – המתכונים שמבוססים על הבצק הזה כל כך מזכירים את הדבר האמיתי, שקשה מאוד להתאפק ולא לחסל הכל. זכרו שבדיוק כמו בורקס או קרואסון רגילים, אלו מתכונים של "פעם ב", לאירוע מיוחד.

קרואסון חמאה – שוקולד

מרכיבים:

לבצק:

1/2 כוס קמח שקדים
1/4 כוס קמח קוקוס
כוס וחצי גבינת מוצרלה מגוררת
1 כפית אבקת אפייה
ביצה
75 ג' חמאה (שייכנסו לבצק)
1/2 כפית תמצית וניל איכותית
20 טיפות סטיביה (או יותר, לפי הטעם, או ממתיק אחר. הקישור לסוג היחידי של סטיביה שטעים לנו)
כ-30 ג' חמאה נוספים שיומסו ויוברשו על הבצק

למילוי:

חצי חבילת שוקולד 85% (השתמשנו בלינדט, 20 ג' פחמימות ל- 100 ג')

ההכנה:

(שוב, אם לא התעסקתם עם הבצק הזה בעבר, מומלץ לצפות בסרטון)
לחמם תנור ל- 180.
לפרוש על השיש נייר אפייה ולהבריש במעט חמאה מומסת.
לערבב בקערה את קמח השקדים, קמח הקוקוס, אבקת האפייה.
בקערה נפרדת לערבב ביצה, וניל וממתיק.
לערבב בסיר בינוני את המוצרלה ו-75 ג' חמאה, להמיס על אש קטנה תוך ערבוב עד שהן מתערבבות ביחד.
להוסיף את התערובת של הביצים והוניל ולערבב.
להוסיף את התערובת של הקמחים ולערבב. בשלב זה כבר מתחיל להיראות כמו בצק. לא לדאוג אם רואים פסים של גבינה, אפילו בולטים מאוד – זה מה שהיה במקרה שלי וזה עדיין עבד מצויין.
להוציא את הבצק וללוש אותו בידיים עד שמקבלים כדור שאפשר לעבוד איתו. להניח על נייר האפייה המשומן, להניח עוד נייר אפייה מלמעלה ולרדד למלבן של כ-20 ס"מ.
להבריש את המלבן בחמאה בנדיבות, ולחרוץ בו משולשים (יצאו לנו 10 משולשים)
להניח בבסיס כל משולש שברי שוקולד ולגלגל מהבסיס כלפי מעלה, ולאחר מכן לצבוט את הקצוות של הבצק קצת פנימה לצורת סהר.
להניח את הקרואסונים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ולהבריש שוב בחמאה.
לאפות 15 דקות או עד שהמאפים תפוחים וזהובים, ומוצקים למגע.
לתת להם להתקרר לחלוטין לפי שאוכלים! זה הבדל של שמיים וארץ כי בקירור מתפתחת הפריכות.

והנה המתכון שממנו הכל התחיל עבורי:

בורקס דל פחמימות במילוי פטריות

ניתן למלא את הבצק בכל תערובת שעולה בדעתכם: עגבניות וזיתים, בשר, תרד וגבינה… האפשרויות אינסופיות.
הגרסה של הבצק במתכון שלפניכם היא של אושרית עמוס מ"המאפים של אושרית", שמכינה ומוכרת מאפי פליאו. עד כמה שהבנתי היצירות שלה לא מתאימות לתזונת ברנשטיין, אבל אולי אם יהיה לה מספיק ביקוש… קדימה כתבו לה )

חומרים:
לבצק:
150 גרם מוצרלה
4 כפות קמח שקדים
1 ביצה

למילוי:

סלסלת פטריות
חמאה
טימין, אבקת שום, מלח, פלפל
רוטב Coconut amino (תחליף טעים לרוטב סויה, מיוצר מקוקוס, ללא גלוטן)

ההכנה:

המילוי:
קוצצים את הפטריות דק ומטגנים במחבת בחמאה. אחרי שהפטריות מאבדות את כל הנפח שלהן מוסיפים את התבלינים. לאחר עוד דקה או שתיים מוסיפים Coconut amino (לא מדדתי, 1-2 כפות) ונותנים לנוזלים להתאדות ולהתקרמל. טועמים ומתקנים תיבול, ומניחים בצד.

הבצק:
מכניסים את המוצרלה לקערה ומחממים דקה במיקרו.
מוציאים את הקערה, מוסיפים אליה את קמח השקדים והביצה. מערבבים ומכניסים למיקרו ל- 10 שניות נוספות.
מערבבים בזהירות ויוצא בצק, אותו משטחים על נייר אפיה משומן לצורת ריבוע (עם הידיים – אין צורך במערוך. הבצק הזה רך יותר מבמתכון הראשון).
מניחים את המילוי על חצי מהריבוע, ומשאירים מקום כדי לסגור את השוליים.
מקפלים את החצי השני של הבצק מעל הראשון ומהדקים את הקצוות. אם שיטחתם יותר מדי אולי יהיו קצת קרעים – זה לא נורא, עדיין ייא טעים.
מברישים בביצה ומפזרים שומשום לאפקט בורקס אותנטי.
אופים בתנור 15-20 דקות, עד להזהבה, ושוב – תנו לזה להתקרר אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם.

שכחתי את השומשום. עדיין טעים!

בהצלחה והנאה, וספרו לנו איך יצא 3>

הקהילה שלנו הולכת וגדלה , ובקבוצת הפייסבוק (3201 חברים נכון להיום) אנו נחשפים יום יום לסיפורי הצלחה מרגשים של סוכרתיים מכל הסוגים שבוחרים בתזונה דלת פחמימות כדרך לאיזון הסוכרת שלהם.

סיפורי הצלחה הם מקור להשראה וחיוביות, ואני משוכנע כי תוכלו ללמוד מהם משהו ולקבל ״דחיפה״ לעשות את השינוי, אם לא עשיתם זאת עד כה. נביא היום שני סיפורים מרגשים במיוחד עם דוגמא כיצד תזונה דלת פחמימות עוזרת באותה מידה לסוכרתיים משני הסוגים.

הסיפור של יהודית – סוכרת מבוגרים (סוג 2)

אסף והגר יקרים.
אשמח להביא לכאן את הסיפור שלי.
אני סוכרתית טייפ 2 כבר כ 20 שנים, בת 64.
התמזל מזלי להתוודע לבלוג דל פחמימות. קראתי שוב ושוב, למדתי והתעמקתי בהנחיות התזונה של ד"ר ברנשטיין. הבלוג חולל מהפכה בתפיסה ובהתייחסות שלי למחלת הסכרת. בזכות התזונה הגעתי תוך כחצי שנה לאיזון רמת הסוכר בדם מ A1C 9.1 ל 5.7 A1C.

בעבר, לפני שהגעתי לבלוג דל פחמימות. הייתי משוכנעת שאני יודעת לשמור על איזון הסכרת שלי. הוצאתי מהתזונה שלי פחמימות רבות כמו: אורז, פסטה, קיטניות, בטטות, ומאפים למינהם. איזה פחמימות כן אכלתי: המון פירות, לחם משיפון מלא ותפוחי אדמה. הייתי משוכנעת שאני אוכלת בריא ועושה את המיטב כדי לשמור על עצמי מאוזנת. אבל מה שקרה בפועל זאת העובדה שמצב הסוכרת שלי בשלוש שנים האחרונות הורע מאד והתרופות שקיבלתי הפסיקו להשפיע, האיזון היומי של הסוכר נע בין 200 עד 300. הרופאה במרפאת סכרת הוסיפה לי תרופות רבות ושונות ולמרות זאת הסכרת המשיכה להתדרדר. סבלתי מדקירות ברגלים, כאבי שרירים, חום וחוסר תחושה בכפות הרגליים, טשטוש בראיה, תשישות, כבדות ועוד…
רק בעזרת התזונה לסוכרתיים של ד"ר ברנשטיין הבנתי את הטעות הקריטית שאני עושה, אכלתי כמות עצומה של פחמימות (בין 150 ל 300 גרם ביום). כמות הפחמימות שהכנסתי לגוף היו הסיבה האחת והיחידה להתדרדרות הסכרת שלי מדחי לדחי.

בהנחיות התזונה על פי ד"ר ברנשטיין כמות הפחמימות המותרת ליום היא עד 30 מירקות דלים מאד בפחמימות. למדתי שבמקום להסתכל ברכיבי המזון על כמות הקלוריות למדתי לבדוק אך ורק את כמות הפחמימות.

השיפור אצלי היה מהיר, בחצי שנה הורדתי 9 ק"ג. ההמוגלובין המסוכרר נכנס לתוך הטווח של אנשים בריאים  (5.7) ואני מקווה ושואפת להמשיך ולשפר את האיזון.

כל תופעות החולי שהיו לי נעלמו לחלוטין. הורדתי את כל התרופות הנוספות שקיבלתי וכרגע אני עדיין עם תרופה אחת ומקווה מאד שאוכל בהמשך הדרך להוריד גם אותה. תחילת הדרך קשה לחלק מהאנשים, כן, לא פשוט ולא קל להשתחרר מהתמכרות לפחמימות. אבל, זהו קושי זמני וככל שחולף הזמן ההשתוקקות לפחמימות הולכת ופוחתת וזה פשוט כיף להיות משוחררת מההתמכרות הזאת.

השאלה בעיני היא תמיד, מה עדיף? להסתגל לתזונה שמבטיחה לי כחולת סכרת איכות חיים כשל אדם בריא, תזונה שהיא בעיניי מצילת חיים עבור סוכרתיים, או להסתגל ולהשלים עם סיבוכי הסכרת? אין ספק שבשבילי התזונה של ד"ר ברנשטיין היא דרך חיים לתמיד.

הסיפור של עדי –  סוכרת סוג 1 מזה 30 שנה

אובחנתי לראשונה עם סוכרת נעורים באמצע שנות השמונים אז אני סוכרתית דיי וותיקה. אומנם מרדתי לא מעט בתקופת ההתבגרות ותחילת שנות ה-20, בסך הכל בכל השנים האחרונות מבחינה רפואית הייתי נחשבת כסוכרתית מאוזנת. ההמוגלובין המסוכרר שלי היה בסביבות ה-6.3 רוב הזמן והקפדתי על תזונה ״בריאה״ של המון ירקות, חיטה מלאה, פחמימות מורכבות, מעט מאוד בשר ודלה בשומן. פה ושם גם הייתי מפנקת את עצמי עם שוקולד וגלידה ושאר מטעמים כי הריי נאמר לי שכל עוד אני לוקחת אינסולין אז זה מותר. למרות זאת תמיד חשתי עייפות כרונית לא מוסברת, כאבים בידיים ובפרקים ואף התגלו בי סימנים מאוד מוקדמים של נזק לעיניים. הייתי חולה הרבה עם דלקות חוזרות ונשנות ולקח לכל פצע קטן המון זמן להחלים. חשבתי שזה נורמלי בגלל הסוכרת.

לפני שנתיים שמתי לב לעלייה הדרגתית שלי במשקל שלא הפריעה לי בהתחלה עד ששמתי לב שהאכילה שלי יוצאה משליטה. הייתי אוכלת ארוחה גדולה של פסטה מחיטה מלאה ועל זה עוד הייתי מוסיפה סלט גדול ובסוף תמיד היה לי קרייבינג גם לשוקולד. פשוט הייתי רעבה כל הזמן ושמתי לב שממש התמכרתי לפחמימות, בסוף כל ארוחה הייתי מחפשת משהו מתוק. תמיד הייתי דיי רזה אבל העלייה במשקל ובכמות האוכל הובילה לעלייה בכמויות האינסולין, שכמובן הובילה לעוד עלייה במשקל וגם לטיפוס של ה-A1C שלי כלפי מעלה ל- 6.9. היה לי קשה לשלוט על רמות הסוכר וגם הרגשתי לא טוב כל הזמן, חוסר באנרגיה, עייפות וכבדות ואפילו דיכאון. החלטתי לשים לזה סוף. חילחלה בי ההבנה שעם כמה עשורים של סוכרת, המצב לא ישתפר וסיבוכי סוכרת הם לא מושג אבסטרקטי אלא מציאות קרובה.

התחלתי להוריד דברים ששילבו הרבה קמח ושומן שהתקשתי איתם בהערכת מינון האינסולין הנכון, בגלל ההתפרקות הלא צפוייה בגוף. ראיתי שיפור מיידי בערכי הסוכר כמו כן שיפור במשקל ואפילו הורדתי בכמות האינסולין. התחלתי גם לצאת להליכות כמעט כל ערב שמאוד עזרו לספיגת האינסולין.

באותה תקופה גם גבר בי הצורך להתחבר לקהילת הסוכרתיים והצטרפתי לקבוצת אינטרנט מקומית בארה״ב. שמתי לב שרובם מאוד מקפידים על שמירת ערכיי הסוכר שלהם כמה שיותר קרוב לערכים של אנשים בריאים. הם גם דיברו הרבה על התזונה שלהם שאומנם הייתה דומה לשלי אבל הרבה יותר ״קיצונית״, לפחות זה מה שחשבתי באותה תקופה כי כל הפחמימות שהם צרכו הגיעו רק מירקות ומעט אגוזים. אבל ההמוגלובין המסוכרר של רובם היה בסביבות ה-5 ושל חלקם גם מתחת.

מעולם לא ידעתי שערכים כאלו אפילו אפשריים אצל סוכרתיים. השם שעלה וחזר כל הזמן היה ד״ר ברנשטיין. החלטתי שאין לי מה להפסיד ופשוט נכנסתי לחנות ספרים ורכשתי את הספר שלו. הסיפור שלו ריתק אותי. הוא גם נתן לגיטימציה להפחתת כמות הפחמימות שלי וגרם לי להבין שאני בדרך הנכונה.

התחלתי להקפיד על תזונה לפי הספר של ברנשטיין ובהתחלה ערכי הסוכר צנחו,  אז הורדתי בכמות האינסולין אפילו יותר. למעשה מאז שהתחלתי להקפיד על התזונה, כמות האינסולין ירדה בשני שליש(!) וממשיכה לרדת בגלל תוספת פעילות. ברגע שהורדתי את הלחם מהתפריט והתחלתי להקפיד רק על המזונות המותרים ע״פ ברנשטיין, ממש נפתח לי עולם קולינרי שלם. הבנתי שבעבר כל הפחמימות בארוחות לא היו העיקר עצמו, ועכשיו כשהן לא שם אז האוכל טעים אפילו יותר.

מאז תחילת המסע שלי לערכי סוכר טובים יותר, נעלמה לה העייפות הכרונית שהייתה שם כל ימי חיי, הפכתי פעילה יותר, נעלמו הכאבים במפרקים, הורדתי במשקל והפחתתי כמויות עצומות של אינסולין.

רמות הסוכר רוב היום מתחת ל-90 וההמוגלובין המסוכרר האחרון הראה 4.9.

מעולם לא הייתי באיזון טוב יותר. אפילו התחלתי לרוץ בערבים, משהו שבן אדם שכל חייו חש עייפות וחולשה מעולם לא היה צפוי שיעשה.

אני דיי בטוחה שתזונה דלת פחמימות ע״פ ברנשטיין זה אחד מהדברים הכי טובים שקרו לי בחיי. זו אומנם לא תרופת קסם והיא דורשת הקפדה מרובה על כל דבר, בדיקות סוכר רבות, שינוי מינוני אינסולין והכי חשוב, זמן. עדיין התמורה לכל זה כל כך שווה. החיים עם סוכרת הם מרדף אינסופי עם המון עליות ומורדות אבל התזונה הזאת עוזרת להפוך את הרי האוורסט האלה לגבעות קטנות ומושגות.

עוד דבר שלמדתי זה שהמערכת הרפואית לא תמיד יודעת מה הכי טוב בשבילינו הסוכרתיים. הרופאים והדיאטנים עושים כמיטב יכולתם אבל רוב ההבנה של אנדוקרינולוגים מסתכמת בתרופות וקביעת מינונים. הם לא חיים עם סוכרת 24/7 ולא חווים על בשרם את ההשפעה של המחלה והתזונה הנלווית אליה. עלינו הסוכרתיים מוטלת האחריות בטיפול יום יומי בעצמינו ולכן עלינו לפתח מודעות על איך כל דבר משפיע עלינו.

צילום: שני קגן

הבהרה: המידע בפוסט זה אינו מהווה המלצה רפואית מכל סוג.
לפני כל שינוי תזונתי יש להיוועץ עם איש מקצוע.

בפוסט הקודם סקרנו את ההמלצות המקובלות כיום לטיפול בסוכרת הריון והצבענו על הכשל המובנה בהן: יותר מדי פחמימות מהסוג הלא נכון, שמקשות על השגת ערכי סוכר תקינים.

ואמנם, כאשר מכירים בכך שסוכרת היא מחלה שבה הגוף לא מסוגל להתמודד בצורה טובה עם פחמימות, לא מפתיע שחולות רבות בסוכרת הריון אינן מצליחות להתאזן באמצעות ההמלצות הנ"ל ונאלצות להשתמש בתרופות או אינסולין. בארה"ב מדברים על כ- 40% מהנשים (1). נוכח כל המידע הזה עולה השאלה:

אז למה בעצם לא מציעים להן דיאטה דלה בפחמימות?

הרי כבר ידוע שתזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך (פחמימות לא מעובדות, ללא סוכר) יכולה להפחית את הצורך בזריקות אינסולין ב- 50% בנשים עם סוכרת הריון (2). אז אם שינוי סוג הפחמימות יכול להביא לשיפור, מה מונע מהרופאים והדיאטנים לקחת את הצעד הנוסף ולהמליץ על שינוי בכמות הפחמימות?
התשובה היא, שכאשר אוכלים תזונה דלת פחמימות יכולה להתרחש תופעה טבעית בשם קטוזיס, אשר לדעת רוב הרופאים עלולה לסכן את העובר.

אפילו נשים בריאות בהריון מקבלות פעמים רבות מהדיאטניות הנחיה לאכול משהו ממש לפני השינה כדי למנוע הצטברות של קטונים. לא אשכח איך לפני שנים רבות, הרבה לפני שהפכתי למטפלת
ובטח לפני שנחשפתי לפליאו ודל"פ, שמעתי מקרובת משפחה שהיתה בהריון שהיא מקפידה לאכול כל לילה תפוח לפני השינה, כדי למנוע הצטברות קטונים שתזיק לעוברית שלה*. מצד שני, היא המשיכה לעשן בין 5 ל- 10 סיגריות ליום לאורך כל ההריון.

חשבתי על המקרה הזה הרבה לאורך הכנת הפוסט. כבר אז שאלתי את עצמי אם סדר העדיפויות כאן תקין, ומהם אותם קטונים מסתוריים ומסוכנים שהתרופה נגדם היא תפוח לפני השינה.
בכל אופן, מאחר והחשש מקטוזיס הוא הסיבה העיקרית להתנגדות לתזונה דל"פ בהריון, בחרתי לחקור את הנושא בחלק השני בסדרה.

מהו קטוזיס?

ראשית, הבהרה: המטרה בתזונה דלת פחמימות לסוכרת (כל סוכרת) אינה להגיע לקטוזיס. המטרה היא לנרמל את ערכי הסוכר בדם. קטוזיס הוא תהליך טבעי שקורה בדרך. משמעות המילה קטוזיס היא "ייצור קטונים". קטונים מיוצרים בגוף כאשר אנחנו משתמשים בשומן לאנרגיה. האם זה קורה רק אצל מי שאוכל תזונה דלת פחמימות? התשובה היא לא. קטוזיס קורה באופן טבעי בגופם של כל בני ובנות האדם, בין אם הם אוכלים תזונה דלה בפחמימות ובין אם לא, בין אם הן בהריון ובין אם לא. קטוזיס קורה, למשל, אצל כל מי שמעביר לילה שלם בלי לאכול.
מטרתי בפוסט שלהלן היתה לבחון את הקטוזיס כתהליך, להבין מתי הוא פזיולוגי (טבעי, בריא) ומתי הוא פתולוגי (מזיק). אין באמור המלצה על יישום תזונה קטוגנית (משמע: חתירה למצב של קטוזיס) בהריון.

אז ללא הקדמות נוספות – מהו קטוזיס? זהו, בפשטות, מצב שבו הגוף שורף שומנים כמקור אנרגיה. תוצרי תהליך הקטוזיס נקראים קטונים, וכאשר הגוף נמצא בקטוזיס כמות הקטונים, שניתנת למדידה בדם ובשתן, גבוהה.

עכשיו צריך להעמיק מעט לצורך הדיון. ישנם שלושה מצבים שבהם יכול להיגרם קטוזיס, והם שונים מאוד זה מזה:

• קטוזיס שנגרם מהרעבה: במצב זה הגוף לא מקבל מספיק קלוריות מהמזון ולכן הוא משתמש בעיקר במאגרי השומן שלו לצורך אנרגיה. (במצב זה התזונה דלה מדי באנרגיה מכל המקורות – פחמימות, שומן וחלבונים גם יחד)
• קטוזיס תזונתי: במצב זה התזונה דלה בפחמימות אך לא בקלוריות, כך שהגוף מקבל מספיק אנרגיה כדי לתמוך בכל התפקודים והפעילויות שלו. כאשר כמות הפחמימות בתזונה נמוכה, הגוף שורף בעיקר שומן (ממאגרי הגוף ומהתזונה) לצורך אנרגיה. במצב זה רמות הסוכר בדם תקינות. קטוזיס תזונתי הוא תהליך פזיולוגי ותקין לחלוטין, שקורה אצל כל אדם במהלך צום הלילה, ויכול להתרחש אצל אישה הרה אם תאכל תזונה דלה בפחמימות.
• קטואצידוזיס סוכרתי: זהו מצב שמתרחש אך ורק בחולי סוכרת מסוג 1, או בחולי סוכרת מסוג 2 שתלויים באינסולין. זהו מצב מסכן חיים שקורה כאשר אותם חולים לא מקבלים מספיק אינסולין (יכול לקרות עם התפרצות המחלה, או בגלל טעות במינון האינסולין). רמות הקטונים במצב זה גבוהות מאוד וכך גם רמות הסוכר בדם. בנוסף רמות החומציות (PH) של הדם עולות מאוד.

כדי לפשט את העניין, הנה טבלה שמסכמת את ההבדלים בין סוגי הקטוזיס:

ההבדלים בין שלושת המצבים חותכים וברורים. אני מקווה שברור בשלב זה, שהגבלת כמות הפחמימות בתזונה תוך שמירה על כמות קלוריות נאותה, לא יכולה לגרום למצב של הרעבה או של קטואצידוזיס סוכרתי.

מדוע קיים חשש מקטוזיס בזמן הריון?

הסיבה הראשונה והשכיחה ביותר היא בלבול בין קטוזיס תזונתי לקטואצידוזיס סוכרתי. כזכור, קטואצידוזיס הוא מצב חירום רפואי מוכר, והסיכוי שאישה בהריון תפגוש בו נמוך מאוד ומוגבל לתרחיש מאוד מסוים. אך בגלל שבשני המצבים יש עלייה ברמת הקטונים בדם, רבים טועים לחשוב שמדובר באותו מצב.

והסיבה השנייה, כך נראה, היא מחקר משנת 1969, שבו הציגו החוקרים קשר אפשרי בין רמת קטונים גבוהה בשתן של אמהות סוכרתיות (סוכרת קדם הריון) לבין איי.קיו נמוך אצל הילד (3). במחקר הזה יש הרבה בעיות ולא ניתן להסתמך עליו. הוא מבוסס על דיווח של אחיות בית חולים, שביצעו בדיקת שתן אחת בלבד לכל אישה, ביום הלידה בלבד. בנוסף הבדיקה היתה של רמת הקטונים בשתן, כאשר רק בדיקת רמות הקטונים בדם יכולה לספק אבחנה אמיתית.

מדידת רמת הקטונים בשתן לעומת רמת הקטונים בדם

רמות הקטונים בשתן יכולות להצביע על כך שמתרחש תהליך של ייצור קטונים בגוף, אבל הן לא יכולות לספר לנו איזה סוג של קטוזיס מתרחש, אם בכלל, מבין אלה שמתוארים כאן למעלה. את זה אפשר לאבחן רק באמצעות בדיקת קטונים בדם.

במיוחד במהלך ההריון, אין קשר בין רמת הקטונים בשתן לרמת הקטונים בדם. רמות הקטונים בשתן של אישה הרה יכולים לעלות פי 50 עד 100 בזמן שרמות הקטונים בדם יעלו רק פי 2. (4)

אז אין לנו דרך לדעת מה היתה רמת הקטונים בדמן של אותן נשים סוכרתיות מהמחקר. בנוסף, אין לנו מושג מה הן אכלו, אבל אפשר להניח שזו לא היתה תזונה דלת פחמימות. באותן שנים, שילוב של המלצות תזונתיות בלתי נאותות וחוסר יכולת לדייק במינוני אינסולין (גלוקומטר היה אז מכונה ענקית שניתן היה למצוא רק בבתי חולים) גרמו לסוכרתיים לחיות עם רכבת הרים הרסנית של היפרגליקמיה והיפוגליקמיה לסרוגין. למעשה, מאוד ייתכן שלפחות חלק מאותן נשים היה בעצם בקטואצידוזיס סוכרתי, שנבע למרבה האירוניה מהתזונה עתירת הפחמימות שהיתה מומלצת לחולי סוכרת באותן השנים, ולא מדיאטה דלה בפחמימות.

קטואצידוזיס הוא כמובן מצב מסוכן מאוד לאם וגם לעובר, אם כי לא ברור מה גורם את הנזק לעובר – רמות הקטונים הגבוהות, רמות הסוכר הגבוהות או העלייה החדה בחומציות הדם.

האם קטוזיס תזונתי יכול להזיק לעובר?

כאמור, קטוזיס תזונתי הוא מצב שגם נשים בריאות בהריון נכנסות ויוצאות ממנו לאורך היום.
למשל הריוניות שחוות הרבה בחילות בשליש הראשון (או פשוט נגעלות ממזונות שונים) וכתוצאה מכך צמות לפרקים באופן ספונטני לאורך היום, או הריוניות שפשוט אוכלות ארוחת ערב בשמונה בערב ולא אוכלות שוב עד שמונה בבוקר (צום של 12 שעות), נכנסות ויוצאות ממצב של קטוזיס. למעשה, בהשוואה לנשים שאינן בהריון, רמות הקטונים בדם הינן גבוהות פי 3 בנשים בריאות בהריון לאחר צום הלילה. לאור זאת סביר להניח שכל אישה בהריון חווה, לפרקים, קטוזיס (5).

יתר על כן, בשליש השלישי להריון יש לאישה סיכוי מוגבר אף יותר להיכנס לקטוזיס, כי בתקופה זו המטבוליזם של האם נוטה יותר לפירוק מאגרי השומן של האם כדי להזין את העובר (6). ומהו תוצר הפירוק של מאגרי השומן? נכון – קטונים.

אחרי הכל, קטוזיס הוא מנגנון פיזיולוגי. בלעדיו המין האנושי לא היה יכול לשרוד ולשגשג לאורך 2.5 מליון שנות אבולוציה, שהיו רצופות בתקופות רעב ומחסור, מבלי לאכול 2 פרוסות לחם כל שלוש שעות כמצוותה של אולגה רז. ולחם, כך יודעים קוראי הבלוג, הוא סיפור של 10,000 השנים האחרונות בלבד.

סביר להניח, כי לאימותינו הקדמוניות היתה גישה מוגבלת מאוד למזונות עמילנים ומן הסתם גם לסוכר מזוקק, וכן סביר שהיו נוהגות לעבור 12 שעות ויותר ללא מזון (גם ההריוניות שביניהן. שהרי לא היו אז דיאטניות שהזהירו אותן מצום הלילה). אפשר להניח שאם קטוזיס היה מסוכן בפני עצמו, נשים רבות הרבה יותר לא היו מצליחות לסיים את ההריון בהצלחה ולהביא ילדים בריאים לעולם. כמו כן, עמים שהתקיימו באופן מסורתי על תזונה דלת פחמימות, כגון המסאי, האינואיטים והאבוריג'נים האוסטרלים, היו נכחדים.

לסיכום: האם הפחד מקטוזיס בהריון מוצדק?

במהלך הכנת שני הפוסטים האחרונים לא מצאתי מידע שיצדיק את החשש מקטוזיס, ומצד שני לא מצאתי מחקרים שיפריכו אותו באופן מוחלט. לעומת זאת, הנזקים שעלולים לנבוע מרמות סוכר גבוהות במהלך ההריון נבדקו והוכחו מעל לכל ספק (ניתן לקרוא עליהם יותר בחלק א).
לכן מסקנתי היא, שבדיוק כמו בסוכרת "רגילה", תזונה דלת פחמימות יכולה להיות פתרון מצויין לנשים הסובלות מסוכרת הריון, במיוחד אם ניסו ולא הצליחו להתאזן באמצעות הטיפול שמציעים כיום גופי הבריאות (7).
ספק אם יהיה בעתיד הנראה לעין ניסוי קליני שיבחן את השפעת התזונה הדלה בפחמימות שאוכלת אם הרה על העובר. השאלה החשובה יותר היא, איזה טיפול יכול לתת את התוצאה הטובה ביותר עבור מי שסובלת מסוכרת הריון.

—

הערות ומקורות:

(*) ההמלצה הזו יכולה להתאים במקרים של תסמונת השחר, אבל כפי שיוסבר בהמשך אין סיבה לחשוש בהקשר זה מקטונים.

(1) Glyburide for the treatment of gestational diabetes. Kremer CJ, Duff P. Am J Obstet Gynecol. 2004 May;190(5):1438-9.

(2) Can a Low–Glycemic Index Diet Reduce the Need for Insulin in Gestational Diabetes Mellitus? A randomized trial. Robert G. Moses, MD, Megan Barker, APD, Meagan Winter, APD, Peter Petocz, PHD and Jennie C. Brand-Miller, PHD

(3) Neuropsychological deficits in children of diabetic mothers. A report from the Collaborative Sdy of Cerebral Palsy . Churchill JA, Berendes HW, Nemore J. Am J Obstet Gynecol. 1969 Sep 15;105(2):257-68

(4) Ketonuria in Pregnancy—With Special Reference to Calorie-restricted Food Intake in Obese Diabetics. E J Coetzee, W P U Jackson and P A Berman

(5) Starvation in human pregnancy: hypoglycemia, hypoinsulinemia, and hyperketonemia. Felig P, Lynch V. Science. 1970 Nov 27;170(3961):990-2.

(6) Metabolic adaptations in pregnancy and their implications for the availability of substrates to the fetus. Herrera E1. Eur J Clin Nutr. 2000 Mar;54 Suppl 1:S47-51.

(7) בתנאי, כמובן, שהיא נעשית תחת ליווי ומתוכננת היטב, כך שהאם מקבלת מספיק קלוריות, שומן, חלבון, ויטמינים, מינרלים וכמות מתונה של פחמימות.

—

בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת

איכות התזונה במהלך ההריון משפיעה מאוד על בריאות האם והתינוק, והיא בעצם ההזדמנות הראשונה של האם להשפיע באופן עמוק על הבריאות של ילדה לטווח הרחוק.
עם העלייה בפופולריות של תזונת הפליאו והתזונה הדלה בפחמימות, אנחנו מקבלים יותר ויותר שאלות על תזונה בזמן הריון. זהו נושא שעוד לא עסקנו בו בבלוג ומאחר והוא הפך קרוב לליבי בשנתיים וקצת האחרונות, החלטתי להרים את הכפפה.
את שני הפוסטים הקרובים אקדיש לסוכרת הריון – נושא מורכב שמעלה הרבה שאלות מעניינות.
האם סוכרת הריון היא סוכרת "אמיתית"? על מה מבוססות המלצות הטיפול הנוכחיות? והאם תזונה דלת פחמימות יכולה לסייע ולפתור את המצב? על שאלות אלו ועוד אנסה לענות בשני הפוסטים הקרובים.

מהי סוכרת הריון?

סוכרת הריון היא מצב שבו רמת סוכר הדם של האישה ההרה גבוהה מגבולות הנורמה.
היא נגרמת כתוצאה מעמידות לאינסולין, שגורמת לכך שהאישה ההרה לא מסוגלת להתמודד עם כמויות גדולות של פחמימות מבלי לפתח רמות גבוהות מדי של סוכר בדם.

למעשה, כל אישה בהריון חווה דרגה מסויימת של עמידות לאינסולין במהלך ההריון. מדובר בתהליך טבעי, שבו הורמונים שמשתחררים מהשיליה גורמים לרקמות של האם "לקחת" מהדם פחות גלוקוז וחומרי הזנה אחרים, כדי לוודא שמספיק מהם יזרמו אל העובר המתפתח. כן כן, כבר בהריון אנחנו שמות את הצרכים שלהם לפני אלה שלנו.

יש סיבה טובה לקיומו של התהליך הזה: לאורך ההיסטוריה האנושית הוא הבטיח, שעובריהן של נשים הרות, שסבלו מתקופות בצורת ורעב, ישרדו. אך בעולם המודרני, או לפחות במערב השבע, תקופות בצורת ורעב הן נדירות מאוד. האוכל זמין מאוד לאישה ההרה וסביבתה אף דוחקת בה (לראשונה בחייה הבוגרים, לרוב), לאכול יותר.
נוסיף לכך את העובדה שהתזונה המערבית הסטנדרטית עשירה מאוד בפחמימות, ונבין (שוב)- המורשת האבולוציונית שלנו לא תמיד מסתדרת עם המציאות המודרנית. על אחת כמה וכמה אם האישה מגיעה להריון עם מצב קיים של עמידות לאינסולין- מצב שהופך לשכיח יותר ויותר בכלל האוכלוסייה.

טבעי זה לא תמיד בריא

יש הטוענים, שמאחר וכל אישה מושפעת מעמידות לאינסולין, מדובר במצב טבעי שלא צריך לעשות ממנו עניין גדול. חשוב להבין: עמידות לאינסולין היא אכן מצב שכל אישה בהריון מושפעת ממנו, אך רוב הנשים לא יפתחו כתוצאה ממנו סוכרת הריון(1). רק 6-9% מהנשים מפתחות סוכרת הריון (שהיא למעשה הסיבוך הנפוץ בהריון), והן אלה שאינן מסוגלות לשמור על רמות סוכר נורמליות לאורך ההריון ללא שינוי תזונתי, פעילות גופנית ולעיתים טיפול תרופותי.

ההשפעות על האם והתינוק

למרבה הצער השפעות המצב לא מוגבלות לתקופת ההריון. רבים חושבים שסוכרת הריון כשמה כן היא – נמשכת רק כל עוד האישה בהריון. זה לא לגמרי נכון. אמנם רמות הסוכר בדם בדרך כלל חוזרות לעצמן בתקופה שלאחר הלידה, אך העמידות לאינסולין פעמים רבות ממשיכה מתחת לפני השטח ומחמירה עם השנים. מחקרים מראים, כי רמות סוכר גבוהות במהלך ההריון מגבירות את הסיכון של האם לפתח סוכרת סוג 2 בהמשך החיים פי שבע (2). כמו כן, תוך חמש שנים מהלידה, עד 70% מהנשים שסבלו מסוכרת הריון יפתחו סוכרת מסוג 2 (3). מכאן שיש חשיבות עליונה לתזונה הנכונה גם לאחר הלידה ובהמשך החיים, כדי לטפל ו/או למנוע את הישנות הבעיה.

מהם הסיכונים לתינוק?

• מומים מולדים (סוכר גבוה הוא טרטוגני)
• משקל לידה גבוה (מקרוזומיה)
• סיבוכים במהלך הלידה וסיכוי מוגבר ללידה קיסרית (בגלל משקל העובר הגבוה)
• היפוגליקמיה לאחר הלידה
• השפעה על המטבוליזם של התינוק – בגלל החשיפה לרמות הסוכר הגבוהות של האם והשפעתה על הלבלב של העובר, לתינוקות שנולדו לאמהות עם סוכרת הריון יש סיכוי גבוה פי 6 לבעיות במטבוליזם בגיל ההתבגרות, בין היתר סוכרת סוג 2 (4), וסיכון מוגבר להשמנת יתר במהלך חייהם (5).

החדשות הטובות: מהמחקרים עולה, כי נשים המקפידות על איזון הסוכר בתקופת ההריון מפחיתות את כל הסיכונים הנ"ל.

מהם ערכי היעד לנשים בהריון, והאם הם נכונים?

הממסד הרפואי רואה חשיבות גדולה בשמירה על ערכי סוכר תקינים בהריון. אך ממחקרים בשנים האחרונות עולה, כי בדומה למצב אצל חולי סוכרת מסוג 1 ו- 2, ההמלצות לערכי סוכר בדם לנשים עם סוכרת הריון גבוהות מהערכים הממוצעים של נשים בריאות בהריון. זאת למרות קיומם של מחקרים, שמראים לנו שאפילו רמות סוכר גבוהות במעט מהנורמה יכולות להביא לסיבוכים:

במחקר  Hyperglycemia and Adverse Pregnancy Outcomes study) HAPO), שכלל למעלה מ-25 אלף נשים הרות מ-14 מרכזים רפואיים ב-9 מדינות (2 מתוך המרכזים הרפואיים הללו הם סורוקה ובילינסון שלנו), מצא כי 10% מהנשים עם רמת סוכר ממוצעת של 90 מ"ג/ד"ל ומטה ילדו תינוקות גדולים (הכוונה למאקרוזומיה), לעומת 20-25% מהנשים שרמת הסוכר הממוצעת שלהן היתה 100 מ"ג/ד"ל ומעלה (6).

ובמילים פשוטות: עלייה של 10 מ"ג/ד"ל בלבד בסוכר הדם הגבירה את הסיכון למאקרוזומיה ב 10-15%.

העובדה היא שנשים רבות עם סוכרת הריון, ששומרות על הערכים המומלצים, עדיין יולדות תינוקות עם סיבוכים, מה שמוביל את החוקרים לבחון מחדש את ההמלצות לערכי הסוכר בהריון. במחקר מטא-אנליזה מ- 2011 (7) שבו נותחו מספר מחקרים, שבדקו את ערכי הסוכר בדם של מגוון רחב של נשים בריאות בהריון באמצעות מד גלוקוז רציף, בדיקות ביתיות ובדיקות מעבדה, התקבלו ערכי הסוכר הממוצעים של אישה בריאה בהריון. מעניין להשוות אותם לערכי היעד המומלצים לאישה עם סוכרת הריון:

לאור המידע המוצג בטבלה ברור, כי לא מספיק להמליץ לנשים עם סוכרת הריון על ערכי היעד המתאימים לכלל האוכלוסייה. ואכן, החוקרים קוראים לבדיקה מחודשת של ערכי היעד ובחינת האפשרות להוריד אותם בעתיד.
חשוב לציין, כי הרופא הממוצע מנוע מלהמליץ על ערכי יעד נמוכים יותר מאחר ועד היום לא בוצעו מחקרים קליניים שבדקו את הבטיחות שלהם.

ההנחיות הנוכחיות לטיפול בסוכרת הריון – האם הן משיגות את המטרה?

קו הטיפול הראשון בסוכרת הריון הוא שינוי תזונתי ופעילות גופנית. כששני אלה לא מספיקים, מוסיפים תרופות ולעיתים אינסולין.
רוב הנשים היו שמחות לטפל בבעיה בעזרת תזונה ופעילות גופנית בלבד (ואני מניחה שכך גם רוב הרופאים), אבל המלצות התזונה הקיימות עובדות רק בחלק מהמקרים (וכאמור, גם אם הן עובדות, נשאלת השאלה האם ערכי היעד נכונים). מדוע?
הנה תפריט לדוגמה שמקבלות נשים עם סוכרת הריון באחת מקופות החולים.

לקוראי הבלוג הותיקים הבעיתיות בתפריט המצורף בולטת מאוד: הוא מכיל יותר מדי פחמימות מהסוג שלא מומלץ לסוכרתיים, כמו לחם, קרקרים וכדומה. למעשה אני יכולה להגיד שעוד לפני שעברתי לתזונת פליאו, היה מאוד נדיר למצוא אותי אוכלת 5-6 פרוסות לחם ביום.

הרי סוכרת הריון, כמו כל סוכרת אחרת, מתאפיינת באי-סבילות לפחמימות. ולכן נשאלת השאלה, למה להציע לנשים בהריון תפריט עתיר פחמימות?
התשובה היא שקיים פחד במערכת הבריאות מתזונה דלת פחמימות באופן כללי ובזמן הריון בפרט. זאת בגלל שאנשיה אוחזים במידע לא מעודכן (ולעיתים פשוט שגוי) על קטוזיס, ופעמים רבות קיים גם בלבול בין קטוזיס תזונתי, קטוזיס שנגרם מהרעבה, וקטואצידוזיס סוכרתי.
האם קטוזיס הוא מצב מסוכן בהריון? זאת ועוד, בחלק ב' של הפוסט.

—

הערות ומקורות:

(1) מעניין שבמקביל לעמידות לאינסולין, בגופה של האישה ההרה ישנו תהליך שגורם לרמת הסוכר בדמה להיות נמוך יותר לאורך ההריון – העלייה בנפח הדם הכללי. נראה ששני התהליכים מאזנים זה את זה בגוף. (אותו מנגנון גורם לרמות הברזל בדמה של האישה לרדת במהלך ההריון)
(2) Type 2 diabetes mellitus after gestational diabetes: a systematic review and meta-analysis.
(3) Gestational diabetes and the incidence of type 2 diabetes: a systematic review
(4) A low disposition index in adolescent offspring of mothers with gestational diabetes: a risk marker for the development of impaired glucose tolerance in youth.
(5) metabolic syndrome in childhood: association with birth weight, maternal obesity, and gestational diabetes mellitus.
(6) The Hyperglycemia and Adverse Pregnancy Outcome (HAPO) Study
(7) Patterns of Glycemia in Normal Pregnancy – Should the current therapeutic targets be challenged?

קרדיט תמונה: Schwangerschaft

בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת

בשל מורכבות הנושא חילקתי את הפוסט לשני חלקים, בחלק הראשון נדבר על סטרס וחרדה והשפעתם הפיזיולוגית עלינו כסוכרתיים ובחלק הבא נדבר על פתרונות אפשריים ודרכי התמודדות יעילות.

חיים עם סוכרת זה לא פיקניק. מלבד ההלם הראשוני שסביר שנוחת על כל אדם שאובחן עם סוכרת, שגרת החיים של אדם סוכרתי מהולה באתגרים מורכבים מאוד. חלקם קשורים בהתנהלות יומימית עם המצב כמו בדיקות סוכר, שימוש בתרופות או זריקות, מעקב הדוק על התזונה, תחושות גופניות שונות וכו', אבל חלקם נוגע גם בנושאים עמוקים יותר. מלבד היותה מחלה כרונית על כל המשמעויות שלה, הסוכרת היא מחלה אשר דורשת מאיתנו אחריות. עם האחריות הזו מגיעים גם לחץ, פחד וחרדה, ולמרות שכל אחד מאיתנו שונה, מבחינת אופי, גיל, מצב משפחתי, כולנו חווים את הלחץ הזה, מי יותר ומי פחות. התמודדות עם ההשלכות הנפשיות של הסוכרת חשוב לא רק כדי לשפר את איכות חיינו, אלא בסופו של דבר גם כדי לשמור עלינו מאוזנים יותר. כפי שנראה בהמשך הלחץ עצמו הוא בעל אפקט הרסני על רמות הסוכר בדם.

מהו סטרס Stress (דחק/לחץ) ?

למרות שאנחנו משתמשים הרבה במילים לחץ או סטרס, חשוב להתעכב על המשמעות של המושג. סטרס מוגדר כתחושת מצוקה הנובעת מפגיעה במצב האיזון עקב גורם חיצוני או פנימי. המצוקה יכולה להוביל לתגובה פסיכולגית כמו תחושת פחד וחרדה או לתגובה פיזיולוגית כמו לחץ דם גבוה, דופק מהיר, נשימה מהירה, הפרעות חיסוניות ועוד.

גורמי הסטרס בחיים מגוונים מאוד. חלקם קשורים לסביבתנו וחלקם לעצמנו. למשל:

• עבודה מלחיצה
• מצב כלכלי לא טוב
• גירושין ובעיות ביחסים
• חוסר בשעות שינה
• מצב פוליטי וביטחוני רעוע (נשמע מוכר?)
• מחלה או מוות של אדם קרוב
• התמודדות עם כאב כרוני או מצב רפואי כרוני

ניתן לראות שלמעשה כל אדם בחברה המודרנית מצוי תחת הרבה סטרס. החיים שלנו דורשים מאיתנו למלא תפקידים רבים,  לעבוד, להתנהל כלכלית, לתפקד בתא המשפחתי ובתוך כל זה אנחנו צריכים גם למצוא פינה שקטה ולעשות דברים שאנחנו אוהבים. כל אחד מאיתנו סוחב על הגב "תיק" בלתי נראה שמכיל משקל די כבד של גורמי סטרס. עם התיק הזה אנחנו חיים את שגרת החיים שלנו, וכמו כל תיק שסוחבים על הגב, באיזשהו שלב מתחילים להתעייף. בשלב זה הסטרס מתחיל להשמיע את קולו.

מהי חרדה Anxiety ?

חרדה היא מצב פסיכולוגי או פיזיולוגי בו האדם חש אי שקט, בשל מתח ודאגה רבה מפני איום וסכנה ממשיים או דמיוניים, מודעיים או בלתי מודעים, שהוא חש חסר אונים מולם.

חרדה היא למעשה תגובה נורמלית לסכנה, והיא חלק ממנגנון ההישרדות שלנו. אם היינו הולכים ביער ולפתע היה קופץ עלינו נמר, הגוף שלנו מייד מגיב לאיום, קצב הלב עולה, הנשימה הופכת מהירה יותר האישונים מתרחבים, הגוף נכנס למצב של הישרדות שיאפשר לנו לברוח מהנמר ביעילות.

אבל עקב גורמי הסטרס הרבים בחיים המודרנים, פעמים רבות החרדה מופיעה ללא קשר לסכנת חיים מיידית. היא עשוייה להופיע בעקבות דאגה ספיציפית, אבל גם עקב עומס כללי בחיים שלנו. רבים מאיתנו נמצאים במצב הדומה לכוס מים מלאה, שאין בה מקום אפילו לטיפה אחת. כל תזוזה קטנה מייד מזעזעת אותנו, והחרדה עולה.

חרדה היא בעיה נפוצה ביותר כיום, והיא עשוייה לפגוע משמעותית באיכות החיים.

סוכרת וחרדה

הסוכרת מכניסה לחיינו "חבילה" די גדולה של גורמי סטרס. הנה כמה מהם:

• פחד מנזקיה של הסוכרת , מסיבוכים
• חשש מהיפוגליקמיה – נפילות סוכר
• התמודדות עם כך שאנחנו שונים מאחרים
• פחד מ"לאכזב" את הצוות הרפואי
• פחד מכך שאנחנו לא מקבלים את ההחלטות הנכונות
• ביקורת עצמית כשאנחנו "חוטאים" או לא עומדים בהנחיות שניתנו לנו

הורמוני הסטרס והסוכר בדם

כאשר הסטרס גבוהה, או בזמן חרדה הגוף נכנס למצב "חירום". במצב זה מתרחשים בגוף מספר שינויים הורמונליים שנועדו להכין אותנו לסכנה שבפתח ולמעשה להבטיח שיהיה לנו מספיק סוכר בדם כדי לברוח ממנה ולהתנהל מולה. רמות ההורמונים גלוקגון ואדרנלין עולות וגורמות להפרשה של גלוקוז לדם מתוך הכבד. במקביל מופרשים קורטיזול והורמונים נוספים אשר מגבירים את תנגודת האינסולין בתאי השריר והשומן.

תהליך זה נועד להבטיח את הישרדותנו בעת סכנה על ידי שמירה על רמות סוכר גבוהות יחסית בדם. הבעייה היא שכסוכרתיים השפעת הורמוני הסטרס על רמות הסוכר עשויה להיות מתמשכת יותר וחריפה יותר. עקב העובדה שרבים מאיתנו חווים סטרס וחרדה באופן סדיר בחיי היומיום וללא קשר לסכנת חיים אמיתית, נוצרת השפעה שלילית על רמות הסוכר שלנו באופן קבוע, דבר שמקשה על האיזון.

לעיתים נוכל לחוות עלייה חדה בערכי הסוכר עקב אירוע מלחיץ מאוד או מבהיל במיוחד. במקרה זה נראה עלייה משמעותית מאוד בערכי הסוכר בזמן קצר (וזה כולל גם למרבה האירוניה אירוע היפוגליקמיה קשה שאחריו הערכים יכולים להשאר גבוהים למשך יום יומיים)

בנוסף, ספורט ובעיקר פעילות גופנית בעצימות גבוהה גורמת להפרשה של הורמוני סטרס ויוצרת בגוף תהליך דומה, ולכן סוכרתיים רבים חווים ערכי סוכר גבוהים דווקא לאחר פעילות ספורטיבית.

חשוב מאוד לציין כי השפעת הסטרס על ערכי הסוכר היא אישית, ועשויה להשתנות מאדם לאדם.

אז מה עושים?

חרדה וסטרס הם לצערנו חלק מהחיים עם מחלה כרונית, גם אם על פני השטח אנחנו כסוכרתיים "עושים הכל" וחיים חיים די רגילים. יש לא מעט דרכים להתמודד. בפוסט הבא אסקור דרכי התמודדות מומלצות ואחלוק קצת מהניסיון האישי שלי בנושא, אבל בינתיים המסר החשוב ביותר הוא להבין שאתם לא לבד.

הצטרפו לקבוצת הדיון שלנו בפייסבוק:

סיירת סוכרת – הקבוצה לסוכרתיים שנלחמים על איזון אמיתי.

בלוג דל פחמימות בפייסבוק

חשוב לזכור שלכל אחד צרכים אחרים ותגובות שונות בהקשר של פעילות גופנית והשפעתה על הסוכר בדם, ולכן אני חייב לסייג ולכתוב don't try this at home. מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לכם וצריך ללמוד כיצד "להתיידד" עם הפעילות הגופנית על ידי ניסוי עצמי ובזהירות.

למרות שלאחרונה אני משתדל לשלב פעילות גופנית בכל יום מימי השבוע (גם אם אלו אימונים קצרים) ימי שישי הם עדיין המועדפים עלי לצאת לעשות ספורט, במיוחד ימים יפים כמו היום.

לפני ארוחת הצהריים מדדתי סוכר ועמדתי על תוצאה נאה של 86.

ידעתי שאני יוצא לאימון ולכן לא הזרקתי אינסולין מהיר על הארוחה. זו לא הייתה ארוחה כבדה, וכללה דג סלמון וירקות מאודים – שעועית ירוקה, בצל וקישואים. נתתי לארוחה קצת זמן להתעכל ויצאתי לדרך.
תכנית האימון כללה נסיעה באופניים לאורך פארק הירקון ועד לחוף הצוק, משולבת באימון כוח קצר.

המסלול כולו הלוך חזור הוא 16 ק"מ ורובו בתנאים נוחים. קצב הרכיבה שלי כרגע ממוצע ואני עובד על הגברת המהירות בהדרגה. לאימון לקחתי איתי מים, מד סוכר כמובן וטבליות גלוקוז למקרה הצורך.

(זה המקום לציין שאת החולצה היפה וגם הרבה מההשראה רכשתי מכפיר טהורי, שמפעיל קבוצת פייסבוק נהדרת בשם קבוצה סוג א', מומלץ לבקר)

המסלול שלי עובר דרך שביל אופניים חדש יחסית שמחבר בין בין נמל תל אביב לחוף תל ברוך. לצד השביל רצועת חוף יפה במיוחד שהקהל הרחב עוד לא הספיק להרוס, כמה דוגמאות לפניכם.

לאחר שהגעתי לחצי הדרך -חוף הצוק, החניתי את האופניים ופניתי לביצוע אימון הכוח. (למי שזוכר אני חסיד גדול של אימוני משקל גוף ובעיקר בחוץ, כתבתי על זה בעבר כאן)

דבר ראשון בדקתי שוב סוכר, ועמדתי על 111, תוצאה שמאפשרת כמובן להמשיך באימון ללא הפרעה.

כשהוא מהווה חלק מאימון משולב של אירובי + כוח , אני מקפיד לעשות אימון לא ארוך מדי ולא קשה מדי. האימון לקח לי סה"כ 15 דקות וכלל עליות כוח, שלושה סטים של עליות מתח וקצת שכיבות שמיכה.

לאחר שסיימתי, נתתי לגוף עוד מנוחה קצרה ועליתי חזרה על האופניים, בדרך חזרה. בערך באמצע הדרך עצרתי שוב לבדוק סוכר שעמד הפעם על 99.

לרוב כשמבצעים אימוני כוח חזקים הגוף מגיב בהפרשת ההורמון אדרנלין, כחלק מתגובת סטרס שנועדה להעצים את היכולות הגופניות שלנו (כמו למשל כשאנחנו בורחים מאריה ביער)

חלק מהשפעות האדרנלין הן עלייה בסוכר בדם, ואצלנו סוכרתיים מסוג 1 זה יכול להוביל לעליות חדות לאחר אימון כוח אגרסיבי. אחרי ניסיונות רבים מצאתי שאם אני משלב אימון כוח קצר ואימון אירובי הם מאזנים אחד את השני ומאפשרים לי לסיים את האימון ללא עלייה ולא ירידה משמעותית בערכים.

כשהגעתי הביתה בדיקת סוכר נוספת עמדה על 86. הכנתי לי ארוחה של ירקות חתוכים בתוספת טונה והרבה שמן זית ותבלינים, עליה לא הזרקתי אינסולין מהיר. בימים של פעילות גופנית משמעותית אני כמובן גם מוריד במינוני האינסולין ארוך הטווח כדי למנוע היפו בלילה.

לסיכום, פעילות גופנית מעצימה את הגוף ואת הנפש, עוזרת לאיזון ולמעשה מועילה לגוף בדרכים רבות מאוד. לכל מי שמתמודד עם סוכרת סוג 1 או 2 אני ממליץ לשלב ספורט כחלק מארגז הכלים להתמודדות עם הסוכרת.

כדי ללמוד כיצד הפעילות משפיעה עליכם, בחרו אימון ובצעו אותו באופן קבוע. בפעמים הראשונות הקפידו על מדידות רבות וכך תוכלו לצפות את התגובה של הגוף ולמנוע הפתעות. כשאוכלים תזונה דלת פחמימות מרוויחים פעמיים בהקשר לספורט: ראשית מינוני האינסולין יורדים וכך יש פחות סיכוי להיפוגליקמיה, ושנית הגוף לומד לא להסתמך על פחמימות כמקור אנרגיה עיקרי, עובדה שגם מצמצמת את הסיכוי להיפו.

.
בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת – הקבוצה לסוכרתיים שנלחמים על איזון אמיתי

מה שיפה שכמה שהמנה הזו פשוטה, לכל אחד יש את ההעדפות שלו, ובזמן שעומדים בתור נחשפים למגוון הרחב של הדרכים שאנשים אוכלים סביח: עם הרבה פטרוזיליה,הרבה עמבה, מעט עמבה, בלי חריף, עם שתי ביצים, ביצה וחצי, בלי חציל , עם הרבה סלט ועוד כל מיני ווראציות שונות ומשונות. רק מה, לצערי להזמין סביח בלי פיתה זו אופצייה שלא קיימת, ואם הייתי מעז לבקש אני מניח שזה היה נגמר לא טוב

עם השנים הגעגועים לסביח הפכו להיות קשים יותר ויותר, במיוחד כשאנחנו עוברים ברחוב פרישמן פינת דיזינגוף (ליד סביח פרישמן) וריח החצילים מציף את מעבר החצייה. לרוב הגר מנסה לברוח כמה שיותר מהר מהריח העז ואני לעומתה נמשך אליו כמכושף. כנראה שזה עניין של גברים. בכל מקרה, את הרעיון להכין סביח בבית קיבלתי דווקא מהגר, וזה כל כך פשוט שאני קצת מתבייש שלא חשבתי על זה קודם. את הפיתה מחליפה כמובן ה"פיתה" שאתם מכירים מהמתכון הזה – (ללא דגנים, חיטה וגלוטן), שמספקת תחליף שבתוך חגיגת הטעמים של הסביח הופכת כמעט לדבר האמיתי. (אוקיי, דגש על כמעט)

סביח דל פחמימות

מרכיבים (למנה אחת):

• פיתה דלת פחמימות
• חציל
• עמבה – רצוי ללא חומר משמר, סוכר וכו'
• חצי עגבניה
• מלפפון
• פלפל חריף
• ביצה קשה
• בצל
• פטרוזיליה
• טחינה
• לימון
• מלח ופלפל
• שמן זית

ההכנה:

• מתחילים בלחמם את התנור ל-180 מעלות ומניחים נייר אפייה על התבנית. את החציל חותכים לפרוסות דקות מאוד, מניחים אותן על התבנית ומורחים שמן זית בנדיבות בעזרת מברשת. על החצילים הפרוסים מפזרים מעט מלח גס ומכניסים לתנור לחצי שעה. הסוד לחציל טעים הוא כמובן בהכנה נכונה אבל חשוב גם לקנות חציל איכותי ולא להתפשר.
• מרתיחים מים ומבשלים את הביצים הקשות 8 דקות, ומייד למים קרים כדי שיהיה קל לקלף.
• מכינים טחינה, כל אחד לפי טעמו. אני אוהב עם מעט לימון ודרגת עשייה סמיכה יחסית.
• קוצצים את המלפפון, העגבניה והפטרוזיליה דק דק, את הפלפל החריף לפרוסות, ומי שאוהב בצל כדאי להוסיף, אבל ממש מעט וקצוץ דק.
• לאחר שהחציל יוצא מהתנור, מומלץ לחתוך את הפיתה לחצי ולתת לה לספוג קצת חום בתנור ולהתייבש, נותן לה גוון קראנצ'י מבחוץ. (יש הקוראים לזה טוסט)
• השלב הבא הוא החשוב ביותר.
•  מורחים מעט טחינה על אחד הצדדים של הפיתה, לאחריה עמבה ומסדרים את פרוסות החציל שתי וערב.
• מניחים על החצילים קמצוץ מהסלט שהכנו, ועליו רצועות פלפל חריף.
• את הצד השני של הפיתה מורחים במעט טחינה , ועליה מניחים את הביצה הקשה כשהיא פרוסה לפרוסות.
• מלח ופלפל – חשוב מאוד.
• סוגרים את הפיתה, ונותנים לחץ עדין כדי למזג את המרכיבים.
• אוכלים, רצוי בעמידה תוך כדי קריאת עיתון עם כתמי עמבה.

בתיאבון! מנת סביח טעימה ומשביעה אשר מתאימה לסוכרתיים, ללא גלוטן וממרכיבים טריים.

הקדמה חשובה

כל מי שעוקב אחרינו בבלוג זה במשך השנים יודע שנמנעתי מלהתייחס לתוספי מזון וצמחי מרפא בכל מה שקשור לאיזון סוכרת. זה לא במקרה, עד כה לא נתקלתי בשום צמח מרפא, "מוצר" או תוסף מזון אשר עושה הבדל משמעותי בערכי הסוכר לאורך זמן. העקרון שאני מאמין בו הוא שהבסיס לאיזון הסוכר בדם הוא פועל יוצא של התזונה אותה אנחנו אוכלים, ואדם שרוצה לשמור על ערכי סוכר תקינים חייב לשנות את התזונה שלו.

אם נשתמש לדוגמא בחוק השמונים/עשרים (עקרון פארטו) ניתן לומר כי 80% מההשפעה על רמות הסוכר בסוכרת תגיע מהתזונה שלנו. אבל יש עוד 20% שתלויים בהרבה דברים נוספים, בחלקם ניתן לשלוט ובחלקם לא. ברובם גורמים אלה משפיעים על תנגודת האינסולין שלנו, לדוגמא סטרס, חוסר שינה, שינויים הורמונלים, מחלה ועוד ויכולים להוציא אותנו מאיזון גם אם אנחנו שומרים על תזונה נכונה ולוקחים מינונים נכונים של תרופות או אינסולין. המרכיב שאני הולך לדבר עליו הוא בעל פוטנציאל לעזור לנו ב20% אלה ואולי אף יותר. חשוב להבין כי הוא אינו מחליף תזונה נכונה, אבל הוא כנראה יכול לעשות את החיים שלנו קלים יותר ועל זה נפרט בהמשך.

זהו הפוסט הראשון בסידרת פוסטים בנושא עמילן עמיד, שבו אספר לכם כיצד מרכיב פשוט וזול שאפשר למצוא כמעט בכל סופר עשוי לעשות שינוי משמעותי באיזון הסוכר שלכם ולעזור לבעיות בריאותיות נוספות. אני מציע לקרוא בריכוז ובעיון את הפוסט מתחילתו ועד סופו, ולזכור שכל הכתוב כאן אינו מהווה המלצה רפואית ונכתב למטרות מידע בלבד.  

אז ללא עיכוב נוסף, בואו נתחיל. נא להדק חגורות!

מה זה עמילן עמיד?

לפני שנבין מהו עמילן עמיד, קודם כל צריך להבין מהו עמילן. עמילן Starch הוא רב סוכר, המורכב מיחידות חוזרות של גלוקוז. לרוב העמילן מתפרק בגוף במהירות בגוף לסוכר ומשמש כמקור אנרגיה. ניתן למצוא עמילן בירקות שורש כגון תפוחי אדמה, בטטות, אורז וגם בדגנים, בקיצור, כל המזונות שאותם אנחנו לא ממליצים לאכול אם יש לכם סוכרת.

עמילן עמיד לעומת זאת "Resistent Starch"  הוא סוג אחר של עמילן שכמו שמרמז שמו עמיד בפני תהליך העיכול. לאחר שנאכל עמילן עמיד הוא לא יתעכל לא בקיבה ולא במעי הדק, אלא יגיע ישר למעי הגס שלנו, שם הוא יתפרק בחלקו על ידי חיידקים. בגלל עמידותו, הוא למעשה לא יעלה את הסוכר בדם בכלל בניגוד לשאר העמילנים. הצורה שהוא מתקבל בגוף דומה מעט לזו של סיבים תזונתיים, אבל מסתבר שההשפעה שלו הרבה יותר נרחבת ושונה מהותית. עמילן עמיד נמצא באופן טבעי בבננות ירוקות, תפו"א לא מבושל, אורז קר, ובכמה סוגי קטניות.

היתרונות הבריאותיים של עמילן עמיד

מאז שהתגלה בשנות ה-80 נעשו מחקרים רבים אודות השפעת העמילן העמיד על הבריאות. הנה העיקריות שבהן:

• הפחתת תגובה גליקמית – בניסוי על בני אדם התגלה שצריכת עמילן עמיד תגרום עם הזמן לעליות מתונות יותר של רמת הגלוקוז בדם לאחר הארוחות 1 2
• שיפור הרגישות לאינסולין – במספר מבדקים על אנשים בריאים וגם על סוכרתיים הוכח כי צריכת עמילן עמיד משפרת רגישות לאינסולין 1
• תחושת שובע מוגברת 1
• אפקט אנטי דלקתי 1
• שיפור במטבוליזם מוגבר של שומנים – תורם לירידה במשקל ולשיפור פרופיל השומנים בדם 1
• אפקט פרביוטי על המעי הגס – עמילן עמיד משקם את אוכלוסיית החיידקים הטובים במעי, ועל ידי כך תורם לבריאות המעי הגס אשר יש לה השלכות נרחבות על הגוף.
• מניעת סרטן מעי הגס

נשמע טוב לא?

השימוש בעמילן עמיד למטרות איזון הסוכר עלה לתודעה בזכות פוסט של ריצ'ארד ניקולאי האמריקאי שמנהל בלוג פליאו פופלרי, שם הוא אירח אחד מקוראיו שסיפר על חוויותיו החיוביות עם תיסוף של עמילן עמיד לתפריט היומי. (מייד נפרט כיצד) מאז אותו פוסט נצברו מאות דיווחים של אנשים אשר חוו בעיקר שיפור של ערכי הסוכר בצום ומניעת קפיצות סוכר לאחר ארוחות. חלקם גם הפחית במינון התרופות בעקבות צריכת העמילן העמיד. חשוב לציין כי רובם עם סוכרת סוג 2 או עם סוכר גבולי אבל מצטברות מספר עדויות גם של סוכרתיים מסוג 1.

רבים חוו שיפור ביציאות, ברמות האנרגיה, שינה עמוקה יותר ועוד השפעות שונות ומשונות. תופעות הלוואי היחידות שדווחו הן גאזים והגברה בתדירות היציאות, אך ניתן למנוע זאת על ידי התאמת המינון.

לרוב אני סקפטי כשמדובר ב"תרופת פלא", אבל השילוב של רקע מדעי על הנושא הכולל מחקרים רבים ביחד עם ניסיון אמיתי של גולשים רבים הוביל אותי לנסות אותו בעצמי. "היתרון" בסוכרת הוא שניתן לבחון כיצד שינויים משפיעים ברמה היומימית בעזרת בדיקות סוכר. בעוד מספר שבועות אדווח בצורה מפורטת את תוצאות ה"ניסוי" שלי. בינתיים אני מרשה לעצמי לומר שההשפעה על רמות הסוכר לחיוב ניכרת בהחלט.

אז איך עושים את זה?

הצורה המומלצת לצריכת עמילן עמיד היא הצורה המבודדת שלו ואחת האופציות הנוחות היא עמילן תפו"א. מדובר באבקה לבנה חלקה וחסרת טעם. אם מחממים אותה היא תהפוך לג'לי ולמעשה משמשת בדרך כלל להסמכת רטבים ולאפייה. הסוג הזה הוא הסוג המומלץ של עמילן תפו"א על פי ריצ'ארד. ניתן להזמין את המוצר מחו"ל בקישור.

אם אתם רוצים לקנות בארץ, שימו לב טוב מה אתם קונים. חשוב לא להתבלבל בין עמילן תפו"א (Potato Starch)  לבין קמח תפו"א (Potato Flour). ההבדל הוא שהקמח עשוי מכל חלקי תפוח האדמה המבושל ולמעשה גם יעלה לכם את הסוכר וגם לא תקבלו את האפקט המבוקש, לעומת עמילן תפו"א שכולל רק את העמילן. כדי לסבך עוד יותר את הדברים היצרניות בארץ לא תמיד מבדילות בין השניים, ולכן צריכים להסתכל על האותיות הקטנות. המוצר של חברת "מיה" שמצאתי ברשת מגה מוגדר כקמח תפו"א אבל הוא למעשה עמילן טהור (מוגדר כ-Potato Starch) ומתאים למטרות שלנו.

• רוב המחקרים מדברים על מינון של 30 גרם ליום, לכן המינון היומי הרצוי כולל ארבע כפות עמילן תפו"א.
•  יש להתחיל במינון נמוך של כף ליום למשך שבוע לפחות ולעלות בהדרגה, כדי להרגיל את הגוף. בהתחלה עשויים להופיע מעט גאזים ואי נוחות קלה בבטן, אבל זה עובר. אני ממליץ להתחיל אפילו בכפית ליום כדי להתרגל, במיוחד למי שסובל מבעיות במערכת העיכול.
• אין משמעות אמיתית לתיזמון, אבל מומלץ עם ארוחות גדולות, על הבוקר ולפני השינה.
• מערבבים את העמילן במים קרים, או ביוגורט ושותים. העמילן מתערבב במהירות ואין לו שום טעם.
• אסור לערבב את העמילן עם מים רותחים או לבשל איתו – בחימום עמילן תפו"א האדמה הופך לעמילן זמין אשר יקפיץ לכם את הסוכר בדם במהירות.
• אם אתם מטופלים בטיפול תרופתי ו/או אינסולין יש לעקוב באדיקות אחרי ערכי הסוכר שלכם כדי למנוע היפוגליקמיה. יתכן שיהיה צורך להוריד במינון התרופות לאחר נטילה ממושכת של עמילן עמיד.
• למרות שלא מדובר כאן בתרופה אלא במזון,  רצוי להתייעץ עם הרופא שלכם בטרם תתחילו. אל תסמכו על מה שאתם קוראים באינטרנט

נשמע פשוט לא? אשמח לקבל ממכם תגובות, ולשמוע כיצד צריכת עמילן עמיד השפיעה עליכם במידה ובחרתם לנסות אותה. כמו כן שאלות והערות יתקבלו בברכה.

המשך יבוא….

קיבלנו תגובות רבות מאז עלה הבלוג הזה לאוויר לפני שלוש שנים, ובו סיפרתי את סיפורי וחשפתי בפעם הראשונה כיצד תזונה דלת פחמימות עזרה לי לאזן את הסוכרת שלי. הרבה התעניינות, הרבה שאלות, וגם לפעמים הרמת גבה וביקורת, חלקה עקיפה וחלקה ישירה.

ביטוי שעולה הרבה פעמים בהקשר זה הוא קיצוניות. "למה להיות כל כך קיצוני? הכל צריך להיות במידה!" אז הנה וידוי, התזונה שלי אכן קיצונית ביחס לתזונה של רוב האנשים היום. היא כוללת הרבה פחות פחמימות והרבה יותר שומן ממה שתמצאו בצלחת של סוכרתי ממוצע או בכלל. אבל יש לזה סיבה טובה.

סוכרת היא מחלה קיצונית!

מה הייתם ממליצים לאדם שאלרגי לבוטנים? להמשיך לאכול בוטנים "במידה"? ולאדם שרגיש למוצרי חלב? האם כדאי לו להמשיך לאכול מוצרי חלב למרות שזה עושה לו בעיות עיכול , עייפות וכאבי בטן? אם היה לכם בן משפחה עם צליאק (אי סבילות לגלוטן) חס וחלילה, האם כדאי לו להמשיך לאכול פיתות ובורקסים בגלל שכולם אוכלים?

אז לפחות לפי YNET, בכתבה שפורסמה השבוע, המזון המומלץ ביותר לסוכרתיים הוא לחם מלא. כותבת ה"מאמר", שהיא במקרה טכנולוגית מזון המייעצת למאפיות לחם הארץ וברמן, טוענת כי לחמים מלאים בעלי אינדקס גליקמי נמוך הם המזון האידאלי לסוכרתיים. האמנם? יצאנו לבדוק.

מהו אינדקס גליקמי?

אינדקס גליקמי הוא מדד יחסי המודד כמה מהר ישפיע מזון מסויים על הסוכר בדם. זה מספר בין 0 ל-100, כשהרף הגבוה שלו – 100 הוא למעשה האינדקס הגליקמי של גלוקוז – סוכר טהור.

כדי לבדוק האם כותבת המאמר צודקת, ראשית בואו נבחן כמה מדדי אינדקס גליקמי של לחמים שונים:

לחם חיטה מלאה 70

לחם שיפון קל     68

לחם מקמח לבן   76

אז אכן יש צדק בדבריה כי לחם שיפון קל הוא עדיף הרבה יותר מלחם מקמח לבן. אבל רגע! לפי הגישה הזו יש מזונות הרבה יותר בריאים לסוכרתיים, שימו לב לאינדקס הגליקמי של המזונות הבאים:

סוכר לבן 61

קוקה קולה 63

חטיף מארס 62

כן, אתם קוראים נתונים אמיתיים.

לסוכר אינדקס גליקמי נמוך יותר מאשר לחם שיפון קל.

אכילת לחם מלא תעלה את הסוכר בדם הרבה יותר מהר משתיית כוס קולה צוננת, או מאכילת חטיף שוקולד. אז אולי לסוכרתיים מומלץ לשתות קולה ולאכול שוקולד וממתקים? לא ממש. הייתי דווקא ממליץ לכם לקרוא מהו האינדקס הגליקמי של המזונות הבאים ולהחליט בעצמכם מה כדאי לסוכרתי לאכול.

ביצים  0

בשר בקר 0

מלפפון 0

אבוקדו 0

אם נלך עם גישת כותבת המאמר, ואני מצטט "מומלץ לחולים טרום סוכרתיים וסוכרתיים לצרוך מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך…" האוכל הטוב ביותר לסוכרתיים הוא ירקות, חלבונים ושומנים. בטח שלא לחמים מאפים או חטיפי שוקולד.

נחזור לקיצוניות. קיצוניות זה דבר יחסי. אנחנו, סוכרתיים (מסוג 1 או 2) לא יכולים להתמודד טוב עם פחמימות, לא משנה מאיזה סוג. פחמימות מעלות לנו את הסוכר בדם, ועם השנים עלולות לגרום לנו לנזקים בלתי הפיכים – לראייה, לכליות, לעצבים, ואף לסכן אותנו במוות מוקדם מאירוע לבבי או שבץ מוחי.

זה לא קיצוני להמנע ממה שעושה לך רע. למרות שמצב חצי מיליון הסוכרתיים בארץ גרוע, ולמרות שבישראל מתים יותר מסוכרת , המלצות התזונה לסוכרתיים עומדות בעינן. הגיע הזמן להגיד בלי לפחד, המלך הוא עירום – התזונה הרווחת לסוכרתיים פשוט עושה אותם חולים יותר.

לכן, מהיום השני, יותר ויותר חומצות שומן ישלחו לכבד לייצור גופי קיטון, גופי קיטון אילו יהוו חומר בעירה לאנרגייה הרבה לה המוח זקוק, בנוסף לחלקים אחרים בגוף שישמחו להשמש בקיטונים.