אנחנו מתגעגעים אליו אנושות.

קשה למצוא מילים לתיאור החוויה. למרבה המזל יש הרבה תמונות.

ובכן, טיול בקרוואן זה דבר אחר. הרפתקה שמחברת אותך הרבה יותר לשביל שאתה מטייל בו.

 זה טיול שמאפשר חיבור לטבע, שקט, בהייה בהרים,

 מפגש עם חברים חדשים

 יש תחושה נפלאה של עצמאות וחופש, שנובעים מכך שאין צורך לחפש מלון, להזמין חדר, להגיע אליו, לפרוק מזוודה ואחר כך לארוז אותה שוב כשרוצים להמשיך.

 שלא לדבר על השקט הנפשי שנובע מהאפשרות לבשל בעצמנו את כל האוכל. פשוט טיול ללא תסכול.

זה בעצם מאוד פשוט: יש מקרר, כיריים של גז וכיור, מחבת, סיר, שתי צלחות ושתי כוסות. מי ידע שזה בעצם כל מה שצריך? בבית יש לנו כל כך הרבה חפצים, וכיור שממהר כל כך להתמלא בכלים…

 קודם כל עושים קניות. בארץ קניות הן ניג'וס, אבל לא פה. אם רק היו נותנים לי הייתי נשארת יום שלם. חמאת קריגולד, בשר אורגני, כרוב ניצנים טרי ביורו וחצי לקילו, והגבינות, הו, הגבינות העשויות מחלבן של פרות המוציאות ימיהן בזלילת עשב בלתי פוסקת.

(אבל ממש בלתי פוסקת. בשוויץ הבנו את הביטוי "לאכול כמו פרה": הן פשוט לא מפסיקות לאכול. עשינו חניית לילה ליד עדר פרות ושמענו אותן אוכלות כל הלילה (מה זאת אומרת איך? יש להן פעמון על הצוואר!)

קניות פליאו זה הרי ממש פשוט – חלבונים, ירקות, קצת פירות, קצת אגוזים, שומנים לבישול וזהו, אפשר לצאת לדרך. כשמגיעים למקום יפה עוצרים, מוציאים שולחן וכיסאות ואוכלים משהו, ככה בקטנה בחצר האחורית של הקרוואן.

 בערב מגיע תורן של הארוחות החמות. כמו בבית, רק בלי להתחכם יותר מדי. תיבול במלח ופלפל, לפעמים זירזוף של יין.

בלילה שקט וחשוך. אין מסכים מסביב. העייפות מכה לרוב בסביבות בתשע, וחצי שעה לאחר מכן ניתן כבר למצוא אותנו שקועים בשינה עמוקה.

בבוקר קמים, מציצים החוצה ונפעמים.

.
.
יום יפה כזה צריך לחגוג עם פנקייק.

בסופרמרקט באוסטריה שמחנו לגלות שקמח אגוזי לוז הוא מוצר שגרתי ונפוץ, והפקנו ממנו פנקייק בננה-נוטלה עדין ומיוחד.

אגב, לא הבאתי איתי סודה לשתייה אז הכנתי בלי. לא היה שום הבדל ונראה לי גם שהטעם השתפר. (בעקבות כך תיקנתי גם את המתכון המקורי).