יש לא מעט חומרים בטבע, כולל תוספי תזונה, פורמולות צמחים למינהן ושאר טריקים ש״מורידים סוכר״. חלקם נחקרו, חלקם לא והרבה מהם משווקים באגרסיביות על ידי יצרני תוספי מזון כאלה ואחרים.
אבל השאלה האמיתית היא – מה הצורך שלנו בעוד חומר או ״טריק״ להוריד סוכר?
להזכירכם – גם תרופות מורידות סוכר, וגם אינסולין מוריד סוכר, גם ספונג׳ה, סקס ופעילות גופנית מורידים סוכר. יש המון דברים שמורידים סוכר. אז מה? מה המשמעות של זה עבורנו כסוכרתיים?

אם המטרה שלנו היא לאזן את הסוכרת שלנו ולהגיע לערכים של אדם בריא, אנחנו לא צריכים להתרכז ב״להוריד סוכר״ אלא בלמנוע ממנו לעלות מלכתחילה.

הבחירה בתזונה נמוכה בפחמימות (ועשירה בשומן) מגיעה מתוך כך שעם מעט פחמימות בתזונה הסוכר שלנו נשאר בגבולות הנורמה, ואז פוחת משמעותית הצורך ״להוריד״ אותו עם קינמון עלי זית או כל טריק אחר.
אנחנו רוצים להמנע מקפיצות של הסוכר לאחר הארוחות, ולכן אנחנו אוכלים תזונה שלא מקפיצה את הסוכר , והאפקט שלה הוא מינמלי ונשלט.
לכן עצם ההגדרה ״להוריד סוכר״ היא מוטעית מהשורש, כי אם קיים הצורך הזה , זה כבר אומר שהסוכר שלנו גבוה מדי, וכנראה שאנחנו עושים משהו לא נכון.

הקדמה חשובה

כל מי שעוקב אחרינו בבלוג זה במשך השנים יודע שנמנעתי מלהתייחס לתוספי מזון וצמחי מרפא בכל מה שקשור לאיזון סוכרת. זה לא במקרה, עד כה לא נתקלתי בשום צמח מרפא, "מוצר" או תוסף מזון אשר עושה הבדל משמעותי בערכי הסוכר לאורך זמן. העקרון שאני מאמין בו הוא שהבסיס לאיזון הסוכר בדם הוא פועל יוצא של התזונה אותה אנחנו אוכלים, ואדם שרוצה לשמור על ערכי סוכר תקינים חייב לשנות את התזונה שלו.

אם נשתמש לדוגמא בחוק השמונים/עשרים (עקרון פארטו) ניתן לומר כי 80% מההשפעה על רמות הסוכר בסוכרת תגיע מהתזונה שלנו. אבל יש עוד 20% שתלויים בהרבה דברים נוספים, בחלקם ניתן לשלוט ובחלקם לא. ברובם גורמים אלה משפיעים על תנגודת האינסולין שלנו, לדוגמא סטרס, חוסר שינה, שינויים הורמונלים, מחלה ועוד ויכולים להוציא אותנו מאיזון גם אם אנחנו שומרים על תזונה נכונה ולוקחים מינונים נכונים של תרופות או אינסולין. המרכיב שאני הולך לדבר עליו הוא בעל פוטנציאל לעזור לנו ב20% אלה ואולי אף יותר. חשוב להבין כי הוא אינו מחליף תזונה נכונה, אבל הוא כנראה יכול לעשות את החיים שלנו קלים יותר ועל זה נפרט בהמשך.

זהו הפוסט הראשון בסידרת פוסטים בנושא עמילן עמיד, שבו אספר לכם כיצד מרכיב פשוט וזול שאפשר למצוא כמעט בכל סופר עשוי לעשות שינוי משמעותי באיזון הסוכר שלכם ולעזור לבעיות בריאותיות נוספות. אני מציע לקרוא בריכוז ובעיון את הפוסט מתחילתו ועד סופו, ולזכור שכל הכתוב כאן אינו מהווה המלצה רפואית ונכתב למטרות מידע בלבד.  

אז ללא עיכוב נוסף, בואו נתחיל. נא להדק חגורות!

מה זה עמילן עמיד?

לפני שנבין מהו עמילן עמיד, קודם כל צריך להבין מהו עמילן. עמילן Starch הוא רב סוכר, המורכב מיחידות חוזרות של גלוקוז. לרוב העמילן מתפרק בגוף במהירות בגוף לסוכר ומשמש כמקור אנרגיה. ניתן למצוא עמילן בירקות שורש כגון תפוחי אדמה, בטטות, אורז וגם בדגנים, בקיצור, כל המזונות שאותם אנחנו לא ממליצים לאכול אם יש לכם סוכרת.

עמילן עמיד לעומת זאת "Resistent Starch"  הוא סוג אחר של עמילן שכמו שמרמז שמו עמיד בפני תהליך העיכול. לאחר שנאכל עמילן עמיד הוא לא יתעכל לא בקיבה ולא במעי הדק, אלא יגיע ישר למעי הגס שלנו, שם הוא יתפרק בחלקו על ידי חיידקים. בגלל עמידותו, הוא למעשה לא יעלה את הסוכר בדם בכלל בניגוד לשאר העמילנים. הצורה שהוא מתקבל בגוף דומה מעט לזו של סיבים תזונתיים, אבל מסתבר שההשפעה שלו הרבה יותר נרחבת ושונה מהותית. עמילן עמיד נמצא באופן טבעי בבננות ירוקות, תפו"א לא מבושל, אורז קר, ובכמה סוגי קטניות.

היתרונות הבריאותיים של עמילן עמיד

מאז שהתגלה בשנות ה-80 נעשו מחקרים רבים אודות השפעת העמילן העמיד על הבריאות. הנה העיקריות שבהן:

• הפחתת תגובה גליקמית – בניסוי על בני אדם התגלה שצריכת עמילן עמיד תגרום עם הזמן לעליות מתונות יותר של רמת הגלוקוז בדם לאחר הארוחות 1 2
• שיפור הרגישות לאינסולין – במספר מבדקים על אנשים בריאים וגם על סוכרתיים הוכח כי צריכת עמילן עמיד משפרת רגישות לאינסולין 1
• תחושת שובע מוגברת 1
• אפקט אנטי דלקתי 1
• שיפור במטבוליזם מוגבר של שומנים – תורם לירידה במשקל ולשיפור פרופיל השומנים בדם 1
• אפקט פרביוטי על המעי הגס – עמילן עמיד משקם את אוכלוסיית החיידקים הטובים במעי, ועל ידי כך תורם לבריאות המעי הגס אשר יש לה השלכות נרחבות על הגוף.
• מניעת סרטן מעי הגס

נשמע טוב לא?

השימוש בעמילן עמיד למטרות איזון הסוכר עלה לתודעה בזכות פוסט של ריצ'ארד ניקולאי האמריקאי שמנהל בלוג פליאו פופלרי, שם הוא אירח אחד מקוראיו שסיפר על חוויותיו החיוביות עם תיסוף של עמילן עמיד לתפריט היומי. (מייד נפרט כיצד) מאז אותו פוסט נצברו מאות דיווחים של אנשים אשר חוו בעיקר שיפור של ערכי הסוכר בצום ומניעת קפיצות סוכר לאחר ארוחות. חלקם גם הפחית במינון התרופות בעקבות צריכת העמילן העמיד. חשוב לציין כי רובם עם סוכרת סוג 2 או עם סוכר גבולי אבל מצטברות מספר עדויות גם של סוכרתיים מסוג 1.

רבים חוו שיפור ביציאות, ברמות האנרגיה, שינה עמוקה יותר ועוד השפעות שונות ומשונות. תופעות הלוואי היחידות שדווחו הן גאזים והגברה בתדירות היציאות, אך ניתן למנוע זאת על ידי התאמת המינון.

לרוב אני סקפטי כשמדובר ב"תרופת פלא", אבל השילוב של רקע מדעי על הנושא הכולל מחקרים רבים ביחד עם ניסיון אמיתי של גולשים רבים הוביל אותי לנסות אותו בעצמי. "היתרון" בסוכרת הוא שניתן לבחון כיצד שינויים משפיעים ברמה היומימית בעזרת בדיקות סוכר. בעוד מספר שבועות אדווח בצורה מפורטת את תוצאות ה"ניסוי" שלי. בינתיים אני מרשה לעצמי לומר שההשפעה על רמות הסוכר לחיוב ניכרת בהחלט.

אז איך עושים את זה?

הצורה המומלצת לצריכת עמילן עמיד היא הצורה המבודדת שלו ואחת האופציות הנוחות היא עמילן תפו"א. מדובר באבקה לבנה חלקה וחסרת טעם. אם מחממים אותה היא תהפוך לג'לי ולמעשה משמשת בדרך כלל להסמכת רטבים ולאפייה. הסוג הזה הוא הסוג המומלץ של עמילן תפו"א על פי ריצ'ארד. ניתן להזמין את המוצר מחו"ל בקישור.

אם אתם רוצים לקנות בארץ, שימו לב טוב מה אתם קונים. חשוב לא להתבלבל בין עמילן תפו"א (Potato Starch)  לבין קמח תפו"א (Potato Flour). ההבדל הוא שהקמח עשוי מכל חלקי תפוח האדמה המבושל ולמעשה גם יעלה לכם את הסוכר וגם לא תקבלו את האפקט המבוקש, לעומת עמילן תפו"א שכולל רק את העמילן. כדי לסבך עוד יותר את הדברים היצרניות בארץ לא תמיד מבדילות בין השניים, ולכן צריכים להסתכל על האותיות הקטנות. המוצר של חברת "מיה" שמצאתי ברשת מגה מוגדר כקמח תפו"א אבל הוא למעשה עמילן טהור (מוגדר כ-Potato Starch) ומתאים למטרות שלנו.

• רוב המחקרים מדברים על מינון של 30 גרם ליום, לכן המינון היומי הרצוי כולל ארבע כפות עמילן תפו"א.
•  יש להתחיל במינון נמוך של כף ליום למשך שבוע לפחות ולעלות בהדרגה, כדי להרגיל את הגוף. בהתחלה עשויים להופיע מעט גאזים ואי נוחות קלה בבטן, אבל זה עובר. אני ממליץ להתחיל אפילו בכפית ליום כדי להתרגל, במיוחד למי שסובל מבעיות במערכת העיכול.
• אין משמעות אמיתית לתיזמון, אבל מומלץ עם ארוחות גדולות, על הבוקר ולפני השינה.
• מערבבים את העמילן במים קרים, או ביוגורט ושותים. העמילן מתערבב במהירות ואין לו שום טעם.
• אסור לערבב את העמילן עם מים רותחים או לבשל איתו – בחימום עמילן תפו"א האדמה הופך לעמילן זמין אשר יקפיץ לכם את הסוכר בדם במהירות.
• אם אתם מטופלים בטיפול תרופתי ו/או אינסולין יש לעקוב באדיקות אחרי ערכי הסוכר שלכם כדי למנוע היפוגליקמיה. יתכן שיהיה צורך להוריד במינון התרופות לאחר נטילה ממושכת של עמילן עמיד.
• למרות שלא מדובר כאן בתרופה אלא במזון,  רצוי להתייעץ עם הרופא שלכם בטרם תתחילו. אל תסמכו על מה שאתם קוראים באינטרנט

נשמע פשוט לא? אשמח לקבל ממכם תגובות, ולשמוע כיצד צריכת עמילן עמיד השפיעה עליכם במידה ובחרתם לנסות אותה. כמו כן שאלות והערות יתקבלו בברכה.

המשך יבוא….

קיבלנו תגובות רבות מאז עלה הבלוג הזה לאוויר לפני שלוש שנים, ובו סיפרתי את סיפורי וחשפתי בפעם הראשונה כיצד תזונה דלת פחמימות עזרה לי לאזן את הסוכרת שלי. הרבה התעניינות, הרבה שאלות, וגם לפעמים הרמת גבה וביקורת, חלקה עקיפה וחלקה ישירה.

ביטוי שעולה הרבה פעמים בהקשר זה הוא קיצוניות. "למה להיות כל כך קיצוני? הכל צריך להיות במידה!" אז הנה וידוי, התזונה שלי אכן קיצונית ביחס לתזונה של רוב האנשים היום. היא כוללת הרבה פחות פחמימות והרבה יותר שומן ממה שתמצאו בצלחת של סוכרתי ממוצע או בכלל. אבל יש לזה סיבה טובה.

סוכרת היא מחלה קיצונית!

מה הייתם ממליצים לאדם שאלרגי לבוטנים? להמשיך לאכול בוטנים "במידה"? ולאדם שרגיש למוצרי חלב? האם כדאי לו להמשיך לאכול מוצרי חלב למרות שזה עושה לו בעיות עיכול , עייפות וכאבי בטן? אם היה לכם בן משפחה עם צליאק (אי סבילות לגלוטן) חס וחלילה, האם כדאי לו להמשיך לאכול פיתות ובורקסים בגלל שכולם אוכלים?

אז לפחות לפי YNET, בכתבה שפורסמה השבוע, המזון המומלץ ביותר לסוכרתיים הוא לחם מלא. כותבת ה"מאמר", שהיא במקרה טכנולוגית מזון המייעצת למאפיות לחם הארץ וברמן, טוענת כי לחמים מלאים בעלי אינדקס גליקמי נמוך הם המזון האידאלי לסוכרתיים. האמנם? יצאנו לבדוק.

מהו אינדקס גליקמי?

אינדקס גליקמי הוא מדד יחסי המודד כמה מהר ישפיע מזון מסויים על הסוכר בדם. זה מספר בין 0 ל-100, כשהרף הגבוה שלו – 100 הוא למעשה האינדקס הגליקמי של גלוקוז – סוכר טהור.

כדי לבדוק האם כותבת המאמר צודקת, ראשית בואו נבחן כמה מדדי אינדקס גליקמי של לחמים שונים:

לחם חיטה מלאה 70

לחם שיפון קל     68

לחם מקמח לבן   76

אז אכן יש צדק בדבריה כי לחם שיפון קל הוא עדיף הרבה יותר מלחם מקמח לבן. אבל רגע! לפי הגישה הזו יש מזונות הרבה יותר בריאים לסוכרתיים, שימו לב לאינדקס הגליקמי של המזונות הבאים:

סוכר לבן 61

קוקה קולה 63

חטיף מארס 62

כן, אתם קוראים נתונים אמיתיים.

לסוכר אינדקס גליקמי נמוך יותר מאשר לחם שיפון קל.

אכילת לחם מלא תעלה את הסוכר בדם הרבה יותר מהר משתיית כוס קולה צוננת, או מאכילת חטיף שוקולד. אז אולי לסוכרתיים מומלץ לשתות קולה ולאכול שוקולד וממתקים? לא ממש. הייתי דווקא ממליץ לכם לקרוא מהו האינדקס הגליקמי של המזונות הבאים ולהחליט בעצמכם מה כדאי לסוכרתי לאכול.

ביצים  0

בשר בקר 0

מלפפון 0

אבוקדו 0

אם נלך עם גישת כותבת המאמר, ואני מצטט "מומלץ לחולים טרום סוכרתיים וסוכרתיים לצרוך מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך…" האוכל הטוב ביותר לסוכרתיים הוא ירקות, חלבונים ושומנים. בטח שלא לחמים מאפים או חטיפי שוקולד.

נחזור לקיצוניות. קיצוניות זה דבר יחסי. אנחנו, סוכרתיים (מסוג 1 או 2) לא יכולים להתמודד טוב עם פחמימות, לא משנה מאיזה סוג. פחמימות מעלות לנו את הסוכר בדם, ועם השנים עלולות לגרום לנו לנזקים בלתי הפיכים – לראייה, לכליות, לעצבים, ואף לסכן אותנו במוות מוקדם מאירוע לבבי או שבץ מוחי.

זה לא קיצוני להמנע ממה שעושה לך רע. למרות שמצב חצי מיליון הסוכרתיים בארץ גרוע, ולמרות שבישראל מתים יותר מסוכרת , המלצות התזונה לסוכרתיים עומדות בעינן. הגיע הזמן להגיד בלי לפחד, המלך הוא עירום – התזונה הרווחת לסוכרתיים פשוט עושה אותם חולים יותר.

לכן, מהיום השני, יותר ויותר חומצות שומן ישלחו לכבד לייצור גופי קיטון, גופי קיטון אילו יהוו חומר בעירה לאנרגייה הרבה לה המוח זקוק, בנוסף לחלקים אחרים בגוף שישמחו להשמש בקיטונים.

בשבוע שעבר עלה לכותרות דו"ח של משרד הבריאות אודות סיבות המוות הנפוצות בישראל. הנושא הוא לא סימפטי בשום צורה, אבל לפעמים נדרש מאיתנו לא לטמון את הראש בחול ולהביט במציאות בעיניים. הנתון המפתיע שעלה מהדו"ח הוא שסוכרת היא סיבת המוות השלישית בישראל, מייד לאחר מחלות לב ושאתות ממאירות (סרטן). אגב, יש לקחת גם בחשבון כי מחלות לב גם הן במקרים רבים תוצאה של סוכרת לא מאוזנת.

מדובר בשיא מפוקפק, שכן שיעור התמותה מסוכרת בארץ גבוה סטטיסטית משמעותית מזה של מדינות אחרות בעולם, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:

אז מה גורם לנו למות מסוכרת? סביר להניח שרוב הסוכרתיים בארץ ממש לא מאוזנים, ולראייה, בריכוז נתונים על מחלת הסוכרת בישראל שהופק על ידי הכנסת ב-2010 נאמר כך :

"מנתוני קופות החולים עולה כי רק 49.4% מחולי הסוכרת המקבלים טיפול תרופתי מאוזנים כראוי (קרי, רמת ההמוגלובין A1c שלהם נמוכה מ-7% על בי הבדיקה האחרונה)"

שימו לב מה נאמר פה בעצם, חצי מהסוכרתיים בארץ הם מעל A1c של 7%, והשאר מתחת, אבל האם בהכרח מי שמתחת ל7% מאוזן? אנחנו כבר יודעים שממש לא בהכרח, כי ערכי סוכר נורמליים מבטאים A1c נמוך הרבה יותר (עוד על כך בפוסט הזה)

לאחר קריאת הנתונים הללו, מתבקשת מסקנה מאוד ברורה, שיש כאן כשל מאוד גדול, אבל של מי? האם זו אשמת הסוכרתיים שלא מתייחסים להמלצות שנותנים להם, כפי שנרמז בדף הפייסבוק של מכבי שירותי בריאות? לא, הכשל הוא בהמלצות עצמן. מערכת הבריאות ממשיכה להמליץ לסוכרתיים לאכול פחמימות רבות ואז לקחת מינונים גבוהים של תרופות ואינסולין כדי לחפות עליהן, ואחרי זה מתפלאים שאנחנו מתים מסוכרת.

צריך להתעורר, ולהבין שהבסיס לפתרון הוא לשנות את המלצות התזונה הניתנות לסוכרתיים. על ידי הורדת כמות הפחמימות בתזונה סוכרתי יכול תוך ימים להגיע לערכי סוכר מאוזנים יותר ועל ידי כך לשמור על עצמו עם הרבה פחות סיכוי לסיבוכים.

השינוי כנראה לא יגיע מלמעלה, אלא רק מאיתנו, סוכרתיים שרוצים להתאזן ומוכנים להלחם על כך. על כן, אם אכפת לכם, ובמיוחד אם אתם עצמכם סוכרתיים שבזכות תזונה דלת פחמימות הגעתם לאיזון טוב יותר, הפיצו את הפוסט הזה, וספרו לכולם על השינוי שחוויתם. הדבר יכול להציל חיים של אנשים.

לינק לדו"ח המלא

סיירת סוכרת בפייסבוק

אני משוכנע שחלקכם עשויים לחשוב:  "רגע, זה לא נמוך מדי?" , "זה לא מסוכן?"  או "הרי לסוכרתי ממליצים להיות פחות מ7%", "זה אומר שיש הרבה היפו" וכו'.

ואני לא מאשים אתכם, זו האג'נדה המקובלת היום ברוב עולם הרפואה, וכתבתי על כך בעבר בפוסט על ערכי היעד בסוכרת. אבל למעשה, בעיני זה אבסורד שלהיות בערכים תקינים זה נחשב מסוכן לסוכרתי ולהיות בערכים גבוהים זה בסדר. האם אני מסכן את עצמי כשאני שומר על ערכים נורמלים? איך זה קרה שזו הדעה הרווחת?

יש לא מעט סיבות, אבל אחת מהן היא מחקר שנעשה בשנת 2008 , המכונה ACCORD Study, שכותרתו הייתה "בדיקת השפעת הורדת ערכי סוכר אצל חולי סוכרת סוג 2". המחקר בדק השפעה של טיפול בסוכרתיים אשר מכוון להורדת ערך הA1C לפחות מ- 6% במקום היעדים הסטנדרטים של 7%.  קבוצה אחת של נבדקים קיבלה טיפול תרופתי אגרסיבי להורדת ערכי הסוכר, וקבוצת הביקורת קיבלה טיפול "סטנדרטי". סה"כ השתתפו במחקר כ 10,000 נבדקים.

המחקר הופסק לאחר 3.5 שנים בגלל שנראתה להפתעת החוקרים עלייה גבוהה יותר בתמותה בקרב הקבוצה בעלת היעד הנמוך יותר. המסקנה של החוקרים הייתה כי שימוש בטיפול תרופתי אגרסיבי להורדת הA1C אינה משפרת אחוזי תמותה ואירועים לבביים ואף עשויה להגבירם אצל סוכרתיים סוג 2. זה מה שרוב הרופאים שמעו על המחקר הזה, אבל התמונה כרגיל, קצת מורכבת יותר.

ראשית יש מספר נקודות שצריך לקחת בחשבון כשבוחנים את תוצאות המחקר:

• כל המשתתפים במחקר היו בעלי רקע של בעיות לב בעבר
• 90% מהמשתתפים השתמשו בתרופה בשם Avandia , שיצאה משימוש כיום עקב תרומתה להגברת שכיחות התקפי לב.
• הנבדקים אכלו תזונה המבוססת המלצות סטנדרטיות, שהיא תזונה עשירה בפחמימות. המשמעות היא שהיה שנדרש טיפול תרופתי אגרסיבי בשביל להוריד את ערכי הסוכר בדם, לא היה שימוש בתזונה נכונה ככלי להורדת הסוכר. טיפול אגרסיבי משמעותו ירידות סוכר רבות יותר, ותנודתיות רבה יותר בערכי הסוכר, מאוד רחוק מהדרך של ד"ר ברנשטיין למשל.

אבל זה לא הכל, ב2010 התפרסם מאמר נוסף. לאחר בחינה מחודשת של הנתונים, הסתבר כי החוקרים טעו במסקנתם מהמחקר. הנבדקים אשר מתו ממחלות לב היו אלה שלא הצליחו לרדת מתחת לערך של A1C של 7%. לעומתם אלו שהתרופות הביאו אותם לערכים נמוכים, היו בעלי אחוזי התמותה הנמוכים ביותר. אז לא ההורדה האגרסיבית של ערכי הסוכר היא זו שגרמה לתמותה, אי-ההצלחה בטיפול היא זו שהביאה לכך…

רופא בשם ריצ'ארד ברגנסטל, שהוא דובר איגוד הסוכרת האמריקאי, ה-ADA , צוטט בהקשר זה (בתירגום חופשי):

"כשהתפרסמו תוצאו מחקר ACCORD, כולם דיברו על כך שהירידה ב-A1c היא זו שגרמה לתמותה המוגברת, שזו ההיפוגליקמיה, אבל כל זה הוכח כלא נכון. היה חשוב לבחון את המידע, רק כדי לומר כי בקבוצה שקיבלה טיפול אגרסיבי הבעיות לא הופיעו אצל אלה אשר הגיעו ל-A1C נמוך, אלא אצל אלה שהיו עם A1C גבוה למרות הטיפול שניתן."

When ACCORD was reported, everybody said, 'Oh, I'm sure it was the rapid drop in the A_1c,' 'I'm sure it was the lower A_1c,' 'I'm sure it was the hypoglycemia,' and none of those has proven to be true. It was important to see these data, to say that in the intensive group it really was not the people with lower A_1c who had problems, it actually was those who had the higher A_1c who, despite intense efforts, we couldn't get under control."

מובן שיש עדיין קצוות פתוחים בכל מה שנוגע למחקר הזה, אבל ככל שעובר הזמן מסתבר שהמסקנות של החוקרים היו נמהרות מדי ולא מדוייקות. למרות זאת לא תשמעו על כך בשום מקום, ורבים עדיין מצטטים את המחקר הזה כהוכחה לכך שA1C נמוך מסוכן לסוכרתיים.

לסיכום, נכון להיום אין עדות חד משמעית כי ערכי יעד נמוכים לסוכרתיים הם מסוכנים, ואפילו להפך. השאלה הגדולה בעיני היא כמובן איך מגיעים לכך, האם בטיפול תרופתי אגרסיבי או האם בתזונת דלת פחמימות, אשר מקטינה מאוד את הסיכויים להיפוגליקמיה ושומרת על תנודתיות נמוכה בערכי הסוכר.

בהצלחה לכולם באיזון שלהם!

לדיון, ניתן להצטרף לקבוצה שלנו בפייסבוק, סיירת סוכרת

ראשון, פייסבוק. עם כל החסרונות שלו כ"שואב זמן", הפייסבוק יכול גם להיות מצע מצויין להחלפת מידע, יצירת קשרים חדשים ודיון משותף. כחלק מהמאמץ שלנו להפיץ את המידע הנוגע לתזונה דלת פחמימות כפתרון לסוכרת, החלטנו להרחיב את הפעילות שלנו גם לשם, כדי לקיים דיון ישיר יותר איתכם בכל מה שנוגע לסוכרת והתמודדות איתה. קבוצת דיון היא דרך נפלאה להתייעץ, לשמוע דעות של אחרים, ובעיקר להרחיב את המעגל האישי שלנו. אין סיבה שנרגיש לבד.

הקבוצה שהקמנו,  "סיירת סוכרת", נועדה בדיוק למטרה זו. אתם מוזמנים להצטרף, לשאול ולשתף כל מה שעולה על דעתכם.

למה "סיירת"? כי אנחנו מאמינים שסכרתיים בכל גיל לא חייבים להיות אנשים "חולים". יש בנו את כל הפוטנציאל להיות חזקים, בגוף ובנפש, ולהלחם על הבריאות שלנו והתדמית שלנו.

סיפור ההצלחה של רמי

ונעבור לנושא השני על סדר היום. רמי אשר שינה את תזונתו עקב המפגש עם הבלוג שלנו והסיפור שלו מוצג כלשונו. רמי הוא עם סוכרת סוג 2 ("מבוגרים"). לאחר המעבר לתזונה דלת פחמימות נכון להיום הוא אינו נוטל תרופות כלל ומאוזן עם A1C של 5.4 ! סיפור שנותן השראה רבה.

"הי הגר,
אני חייב הרבה מאד לאסף, אני הייתי בדרך להתחיל זריקות (אני סוג 2) אחרי 10 שנים של
עוד ועוד תרופות. למזלי התורים למרפאת הסכרת הם רחוקים. התוצאות הקשות של הבדיקות היו בתחילת אוגוסט 2011 , אחרי תקופה של מספר חודשים שנמנע ממני היכולת לעשות פעילות גופנית,
עד אז משך עשר שנים היה לי סוכר גבוה אבל היחיתי הולך כ-8 ק"מ לפחות 5 פעמים בשבוע,
כך שכל הערכים מעבר לסוכר (כולסטרול טרגליצרידים וכ"ו) היו תקינים. אבל באותה בדיקה הכל קפץ לשמיים.

במזל ביקרתי בפורום סכרת בתפוז ביום 22.8.2011 (לא אשכח את אותו ערב) היו שם הצעות למישהי
בעיניין הסוכר, בין הכותבים היה אסף שהפנה לבלוג הזה. מאותו רגע ממש שקראתי את ההנחיות הכלליות לתזונה ע"פ ד"ר ברנשטיין התחלתי לאכול לפיהן, לא נגעתי עוד במוצרי הקמח המלא שהיו בפריזר. כמובן שבמשך הזמן נחשפתי יותר לתורתו של ד"ר ברנשטיין בעיקר בנוגע לסוג 2.

בנובמבר עשיתי בדיקות וסיפרתי עליהן לאסף במסר בתפוז, ה- A1C שלי היה 6.1
לא הבנתי למה לא ירד מ-6 שהרי תוך שלושה ימים מהתחילת האכילה לפי הבלוג הזה ירד לי הסוכר
לערכים בין 70 ל-90 . כמובן שהורדתי את מינון הגלובן ממריץ הלבלב בהתאמה (על דעתי בלי עצות
מרופא) . אבל אז ראיתי שד"ר ברנשטיין אומר שה-A1C זה ממוצע של 4 חודשים (לא שלושה כמו
שמצוי במרבית האתרים) על 4 חודשים המספרים הסתדרו לי, חודש וחצי סוכר גבוה וחודשיים וחצי בנורמה מתאים למה שיצא לי.

את ממריץ הלבלב (גלובן) נטשתי לחלוטין חודש אחרי שהיתחלתי עם התזונה החדשה, מ- 2 כדורים
ליום הגעתי לרבע כדור בשבוע, גם הוא היה ביום שישי בבוקר, בוקר שבו אני מתפרע מעט.
את הגנואט נטשתי לפני כחודש, היום אני לא לוקח שום תרופה אבל כן לוקח חומצה אלפא ליפואית
יחד עם שמן נר הלילה, ד"ר ברנשטיין אומר שזה טוב.

אבל לא נשארתי ממש צמוד לד"ר ברנשטיין, אחרי ניסויים ראיתי שאני יכול לאכול כ- 80 גרם פחממות
ביום כולל אלו הזמינות שיש בירקות, כמובן לפזר אותם לאורך היום.ובלי הפפצצות של דגניים. אני נמנע לחלוטין מדגניים (למעט מעט ביום שישי בבוקר.) ומחלב, רק גבינות שמנות מידי פעם.

אני רוצה להגיע ל- A1C נמוך מ- 5.4 זה יספק אותי למרות שד"ר ברנשטיין מדבר על 4.9.
ממועמד להתחיל להזריק להגיע למצב בו ללא שום תרופות אני מציב לעצמי יעד של פחות מ- 5.4
אני לא הייתי מאמין שזה אפשרי רק לפני חצי שנה. והכל תודות לאישך שהיפנה לבלוג הזה ב- 22.8.2011

מעט ארוך אבל כדאי שתדעו את ואסף שלפחות לאדם אחד הבאתם מזור ע"י הבלוג הזה.
ושוב תודה לך על המתכון לחם טחינה, העיניין של טחינה כבסיס הוא מעולה והיה חדש לי לחלוטין, עכשיו נפתחה לי אפשרות למאפים נהדרים, (ברור שלא הרבה בגלל השומן) למי שאינו אוכל דגניים.
חמאת שקדים או בוטנים או שומשום, כל פעם טעם אחר."

רמי, תודה רבה על השיתוף.
אם גם אתם רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם, צרו קשר.

מי לא אוהב אוכל סיני?

לא פעם כתבתי בבלוג כי השגת שליטה היא שם המשחק בסכרת. שליטה היא מצב בו אנחנו יכולים לצפות את ההתרחשויות העתידות להגיע ולפעול בהתאם. כמו גנרל ששולח את הצבא שלו כדי לנצח במלחמה וחייב לקחת בחשבון גורמים רבים לפני שיערוך החלטות, כך גם כשאנחנו מנסים לשמור על ערכי הסוכר שלנו מאוזנים.

אימרה רווחת אצל אנשי מקצוע בתחום הסכרת ואצל הרבה סכרתיים בעצמם היא שלפעמים "אין מה לעשות, הסוכר משתגע מעצמו ואי אפשר לצפות מה יקרה". וזה נכון, הרבה פעמים עשינו הכל לפי הספר, ולמרות זאת גילינו כי הסוכר ירד מדי או עלה מדי.

אבל ככל שעובר הזמן מאז התחלתי לקחת צעדים כדי להגיע לערכי סוכר נורמלים, אני דווקא מגיע למסקנה כי ב-90% יש הסבר טוב למה התחזיות שלנו לא התממשו. ככל שאנחנו עושים יותר "זום אין" אל הדקויות שבאיזון הסוכר אנחנו נחשפים לעולם חדש של השפעות, ממש כמו שמסתכלים במיקרוסקופ על טיפת מים ופתאום מגלים עולם חדש.

אחת הדקויות הללו היא "אפקט המסעדה הסינית". סיפור שהיה כך היה. אחת מהמטופלות של ד"ר ברנשטיין הגיעה לפגישה במרפאתו מתוסכלת מאוד. "אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר" התחילה לספר, "כל יום אני הולכת לשחות עם סוכר בדם של 90, ומסיימת עם 300." ד"ר ברנשטיין שאל אותה מה היא אוכלת לפני השחייה. "שום דבר בעייתי, רק חסה." ענתה. "באיזה כמות?" שאל הד"ר, "איזה כמות? בערך ראש חסה."

ראש של חסה מכיל 10 גרם פחמימות בקירוב, אשר יובילו לעליית סוכר בדם אצל סכרתי סוג 1 ב-50 דצ"ל לכל היותר. אז מה מסביר את העלייה הנוספת והדרמטית של עוד 160 דצ"ל בערכי הסוכר בדם שלה? ד"ר ברנשטיין מסביר כך:

(אזהרה: הסבר פיזוליוגי, אולי נשמע קצת מסובך אבל שווה להתאמץ)

מערכת העיכול היא למעשה כמו צינור ארוך אחד שמתחיל בפה ונגמר במעי הגס. המזון אשר נאכל עובר דרך ארוכה הכוללת ריסוק פיזי, פירוק, וספיחה לגוף במנגנונים שונים. הדרך מתחילה בפה, מעבר בושט אל הקיבה, ומשם דרך התרסריון אל המעי הדק.

החלק העליון של המעי הדק מכיל תאים המשחררים הורמונים לדם כשהם נמתחים, עקב הגעה של מזון מעוכל למעי. הורמונים אלה מאותתים ללבלב להגביר הפרשת אינסולין לזרם הדם, וזאת על מנת להתמודד עם עליית הסוכר בדם הצפוייה לאחר הארוחה. ככל שהארוחה גדולה יותר, כך המתיחה של תאים אלו תהיה גדולה יותר, ובכך תוביל להפרשה גדולה של הורמונים ולהפרשה רבה יותר של אינסולין.

אינסולין הוא הורמון חזק, וכדי לאזן את השפעתו במהלך התהליך שתואר כאן הלבלב מפריש במקביל גם את ההורמון גלוקגון , הורמון שפעילותו "הפוכה" לאינסולין והוא גורם לעליית הסוכר בדם במנגנונים שונים. ושוב, כל זאת כדי לאזן את השפעת האינסולין. אצל אדם בריא הדבר ייצור איזון בהשפעת האינסולין ויישמור את רמת הסוכר בנורמה – לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי.

אבל אצל סכרתיים אשר לא מייצרים מספיק אינסולין או שלא מייצרים בכלל המצב הוא שונה. הרחבת התאים הנמתחים במעי הדק והפרשת הגלוקגון תוביל לעלייה בערכי הסוכר, גם אם הם אכלו משהו שהגוף בכלל לא מעכל כמו אבנים…

ד"ר ברנשטיין מכנה תופעה זו "אפקט המסעדה הסינית" –  "The Chinese Restaurant Effect". הרבה פעמים במסעדה סינית התפריט יכלול כמות נכבדה של חלבון כלשהו, מלווה בירקות שונים ודלי פחמימות כמו בוק צ'וי, נבטים, פטריות ועוד, אבל למרות כמות הפחמימות המועטה ארוחה כזו תעלה משמעותית את הסוכר בדם בגלל האפקט הנ"ל.

המשמעות של האפקט היא משמעותית ביותר – כל דבר שאנחנו אוכלים מעלה לנו את הסוכר! גם אם אין בו פחמימות כלל, הרחבת התאים האמורים במעי הדק תוביל לעלייה כלשהי בערכי הסוכר בדם. כשאנחנו מנסים לחשב את ערכו של המזון שלנו מבחינת פחמימות והשפעתו,  גם כמות המזון בכללותו וכמה הוא "ממלא" תשפיע.

אז תזכרו שני דברים עיקריים ,

• לא לאכול ארוחות כבדות מדי!
• אין דבר כזה "מזון חופשי", ואם הסוכר בדם עולה למרות החישובים שערכתם ייתכן שזה בגלל אפקט המסעדה הסינית.

"תקופת ירח הדבש" הוא הכינוי האירוני שניתן לאחרת התקופות הקשות בחיים – התקופה שלאחר אבחון הסוכרת מסוג 1. זו תקופה בה ערכי הסוכר מתחילים להתאזן מעצמם וכמויות האינסולין אותן יש להזריק יורדות, לפעמים עד כדי היעלמות זמנית של הצורך בהזרקה.

תקופת ירח הדבש לא מתרחשת תמיד, ונחשבת כזמנית. על פי הספרות הרפואית המקובלת היא נמשכת בין מספר חודשים ועד לשנתיים. ע"פ ד"ר ברנשטיין ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש ועל זה בהמשך. התקופה הזו עבור הסכרתי החדש מבלבלת מעט, ואף עשויה לנטוע תקוות שווא לריפוי הסכרת, אני יודע, הייתי שם.

מדוע מתרחש ירח הדבש?

כדי להבין, יש לפרט מעט על התהליכים המלווים את היווצרות הסכרת עצמה.

סכרת סוג 1 מוגדרת כמחלה אוטואימונית, זאת אומרת מחלה בה מערכת החיסון של הגוף "תוקפת" את הגוף עצמו, במקרה הזה את תאי הלבלב מסוג בטא האחראים על ייצור והפרשת האינסולין. תהליך זה מתחיל זמן מה לפני הופעת הסימפטומים של הסכרת. למרות הפגיעה בהם, תאי הבטא שעדיין מתפקדים מנסים לעמוד בעומס וממשיכים לייצר אינסולין אך בנקודה מסויימת גם הם "קורסים". בשלב זה מתחילים הסימנים האופיניים לסכרת כגון ירידה במשקל, עייפות, צימאון והשתנה מוגברים הנובעים כולם מעליית היסטרית של כמות הגלוקוז בדם. רוב תאי הבטא בלבלב כבר לא מתפקדים ואלה שכן – כורעים תחת העומס. לא רק שמערכת החיסון החליטה לתקוף אותם על לא עוול בכפם, הם ניזוקים גם מהרמה הרעילה של הסוכר בדם שיכולה להגיע גם ל-600 דצ"ל .

בשלב זה מתרחש גם בדרך כלל האבחון של הסכרת. כבר לא ניתן להתעלם מהסימפטומים ובדרך כלל האדם הולך להבדק ומקבל את החדשות הגורליות. לאחר האבחון מתחיל הטיפול – הסכרתי החדש מתחיל להזריק אינסולין בצורה קבועה כדי לחקות את פעילות הלבלב שלו. כאמור, בדרך כלל בשלב זה קיימים עדיין תאי בטא בלבלב שמתפקדים, וברגע שהגוף מתחיל להסתייע באינסולין ממקור חיצוני ורמות הסוכר עצמן יורדות לערכים  הקרובים לנורמה, יורד העומס גם מתאים אלה והם חוזרים לתפקד. עקב כך ערכי הסוכר מתחילים להתאזן עד למצב בו כמות האינסולין הנחוצה לסוכרתי יורדת מאוד , לפעמים עד להפסקה מוחלטת של ההזרקה.

האם ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש ולמה בעצם?

על פי ניסיונו של  ד"ר ברנשטיין  ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש על ידי שמירה על תפריט דל פחמימות וטיפול נכון. במהלך שנותיו הרבות בהן טיפול בסכרתיים, לא פעם החל ד"ר ב' לטפל בסכרתיים ממש משלב האיבחון.  סכרתיים שעברו לתזונה דלת פחמימות ועקבו אחר ההמלצות הנוספות שלו כבר מההתחלה הצליחו לשמור על מינוני האינסולין שלהם קבועים למשך שנים. זה לא אומר שהם נרפאו מהסכרת, אבל הם הצליחו לשמר אותה במצב סטטי יחסית שתרם ליכולת שלהם לשמור על ערכי סוכר נורמליים. הסיבה שזה חשוב היא שלמרות שאי אפשר לשקם את הלבלב לחלוטין, המשך הפעילות שלו גם אם היא חלקית תעזור ליציבות רבה יותר בערכי הסוכר – שזו המטרה שלנו, להגיע לערכים נורמליים ולשמור על יציבות, ללא ירידות ועליות חדות.

לסיכום,אם אתם עצמכם אובחנתם בסכרת סוג 1 ונמצאים בעיצומו של ירח הדבש, או שאתם מכירים מישהו שנמצא בשלב זה, מומלץ מאוד להתחיל לעקוב אחרי ההמלצות של ד"ר ברנשטיין ולעבור לתזונה דלת פחמימות. מי לא רוצה ירח דבש ארוך?

בין אם אתם עם קדם סכרת, סכרת סוג שתיים או אחד, בין אם אתם לוקחים תרופות להורדת הסוכר, אינסולין, שניהם או ללא תרופות בכלל, אצל כולנו הגוף עובד לפי אותם הכללים – כשהסוכר גבוה נוצר נזק בגוף. לכן אני חושב שכל סכרתי צריך לכוון לערכים נורמלים, ובעיקר בבוקר.

היעד שלי הוא לקום עם ערך סוכר נורמלי בצום, ז"א אומרת עם ערך של בין 60-90 מ"ג לדצ"ל. 

ברוב הבקרים אני אכן מגיע ליעד הזה. ומה אם לא? מנסים להבין למה זה קרה כדי להשתפר בפעם הבאה. במסע הזה לערכי סוכר נורמלים יש עליות ומורדות ואסור להתייאש מיום יומיים שיצאנו מאיזון.

אז כיצד קמים עם סוכר מתחת ל-90 בבוקר? הנה מספר נקודות חשובות:

1. להמנע מאכילה מוגזמת בלילה: כביכול מובן מאליו, אך האכילה המרובה בערב ובלילה נפוצה אצל רבים ולא תמיד קלה לשליטה. הישיבה מול הטלוויזיה אחרי יום עבודה מעייף מתלווה הרבה פעמים בנישנוש בלי פוסק. הרבה אנשים מצליחים לשלוט במה שהם אוכלים במהלך היום, אבל בלילה משחררים כל רסן. כלל חשוב הוא להקפיד לאכול ארוחת ערב מזינה ומשביעה. אם אתם אוכלים תזונה דלת פחמימות חשוב שיהיה בארוחה זו מספיק חלבון כדי לשמור אתכם שבעים עד שאתם הולכים לישון.

2. ללכת לישון מוקדם:  לפעמים לזלילה הלילה יש סיבה פשוטה, העייפות. בשעות האחרונות לפני השינה אנו פעמים רבות שומרים על עצמנו ערים באמצעים "מלאכותיים" בלי להרגיש – הטלוויזיה, המחשב, האייפון, האייפאד – כל מסך כלשהו. האור החזק מהמסכים מעיר לנו את המוח אבל כל מה שהגוף שלנו באמת רוצה זה שנלך לישון. לכן כדי להתעורר הגוף שולח אותנו לקבל "אנרגיה" ונוצרת תחושת רעב. תנסו להמנע מבהייה במסכים בלילה, ותראו איך אתם שוקעים לשינה הרבה יותר מוקדם ועם הרבה פחות אכילה מיותרת.

פתרון מעניין נוסף לבעייה זו הוא התוסף F.lux, תוסף אשר גורם למחשב שלכם לקבל תאורת "לילה" שהופכת את הצבעים שבמסך לכתומים יותר ומונעת את האפקט המעיר של המחשב. מתאים גם לסלולרי ולמחשבי טאבלט, מומלץ.

3. אם בכל זאת החלטתם לאכול בלילה: עדיף כמובן לאכול חטיפים דלי פחמימות אשר ישפיעו בצורה מועטת בלבד על הסוכר בדם. דוגמאות פשוטות הן שקדים, אגוזים או גבינה קשה, או חטיף אחר מתוך אלה שמופיעים אצלנו באגף המתכונים. אם אתם מזריקים אינסולין חשוב לא להתעלם מאף חטיף – למרות שמדובר במזון דל פחמימות לפעמים צריך להזריק.

4. לבדוק תאימות מינוני תרופות/אינסולין: אם אתם מתעוררים באופן סדיר עם סוכר גבוה בבוקר ואתם לא מבינים למה, הדבר השני מלבד תזונה שצריך לחשוב עליו הוא מינון לא נכון של תרופה או תרופה לא מתאימה.  על זה כמובן יש להתייעץ עם הרופא שלכם כי כפי שמוסבר בהמשך, לא תמיד להעלות מינון זה הדבר הנכון! 

5. להבין את "תסמונת השחר" – The Dawn Phenonema: הולכים לישון עם סוכר נמוך ומתעוררים עם גבוה? יתכן שמדובר ב"תסמונת השחר".

מדובר בתופעה פיזיולוגית אשר מתרחשת בדרך כלל בין 2-8 לפנות בוקר אשר מובילה לערכי סוכר גבוהים בבוקר. יש מספר השערות לגבי הגורם לתופעה זו. הדעה הרווחות היא כי מדובר בשיחרור גלוקוז מהכבד בעקבות הפרשת הורמונים כמו גלוקגון, קורטיזול, אדרנלין והורמוני גדילה שנועד "להכין" את הגוף לקראת הקימה. להופעת התסמונת אין חוקים, יש סכרתיים שסובלים ממנה באופן רציף, יש כאלה שמדי פעם ויש כאלה שבכלל לא.

כדי לבדוק אם מדובר בתסמונת השחר שגורמת לסוכר גבוה בבוקר צריך לקום באיזור 2-3 לפנות בוקר ולעשות מדידת סוכר בדם במשך מספר ימים ולהשוות אותה עם הערכים לפני השינה ובבוקר. הפיתרון יהיה נגזרת של מה שהצעתי עד עכשיו – המנעות מפחמימות בלילה, שינוי במינוני התרופות או במקרים חמורים אפילו להזריק אינסולין פעם נוספת לפנות בוקר כדי למנוע את התופעה. את התהליך יש לעשות ביחד עם הרופא שלכם.

6. להכיר את "אפקט סומוגי" Somogyi Rebound – אפקט סומוגי הוא קודם כל אפקט עם שם מוזר. הוא נקרא כך על שם הרופא שגילה אותו.

מדובר במצב בו קמים עם היפרגליקמיה, ערכים גבוהים בבוקר (אפילו מעל 200) שנגרמים למעשה עקב ירידת סוכר בלילה. אם הסוכר יורד בלילה (עקב הזרקה במינון גבוה מדי למשל) הגוף נכנס למצב של מצוקה ומופרשים הורמוני סטרס בגוף המעודדים הפרשת גלוקוז מהכבד וממאגרים נוספים. התוצאה היא עלייה ברמת הסוכר בבוקר. ניתן לראות את זה יפה בתרשים הבא:

במצב זה צריך להיזהר מאוד מהעלת כמות האינסולין בלילה! בשונה מ"תסמונת השחר" כאן מינון אינסולין גבוה מדי עשוי להוביל להיפוגליקמיה חריפה. אם אתם קמים עם ערכים גבוהים מאוד בבוקר יש לבדוק את הסוכר בלילה, לכוון שעון ללפנות בוקר ולעשות אפילו 2-3 בדיקות כדי לזהות ירידת סוכר בלילה. יש להתייעץ עם הרופא כיצד להתמודד עם מצב זה, בדרך כלל צריך להקפיד יותר על אכילה מול הזרקת אינסולין קצר טווח.

אגב, אחד היתרונות בלאכול ע"פ התזונה של ד"ר ברנשטיין הוא שכמות האינסולין המהיר שאנחנו מזריקים היא נמוכה בגלל שאין הרבה פחמימות בתזונה, וכך זה מוריד בהרבה את הסיכוי שנגיע למצב כזה.

7. לבדוק לבדוק לבדוק - חזרתי על זה מספר פעמים בפוסט, אבל למרות שמדובר בדבר בסיסי הבדיקות הן המפתח לאיזון שלנו, וכך גם בבוקר. בזכות הטכנולוגיה אנחנו יכולים לבדוק מה רמת הסוכר שלנו בכל רגע נתון בעזרת מד הסוכר האישי שלנו (אם יש לכם מד סוכר רציף אתם אפילו עוד יותר מחוברים למה שקורה)

תבדקו את הסוכר שעתיים אחרי ארוחת הערב, לפני השינה, איך שאתם יוצאים מהמיטה ואפילו לפנות בוקר כמו במקרים שציינתי פה. יש אנשים ש"מדלגים" על בדיקה לפעמים מהסיבות הלא נכונות, אולי כדי קצת להתכחש למציאות… כתבתי על ה"עיוורון" הזה כאן. חבר'ה, בסכרת אתם הבוס, האחריות היא עליכם!

לסיכום, לקום עם ערכים נורמלים בבוקר של מתחת ל-90 זה בהחלט אפשרי. אם אתם קמים עם סוכר גבוה אל תזניחו! נסו להבין למה זה קורה ותעזרו בכל הכלים האפשריים. בהצלחה.

בלוג דל פחמימות בפייסבוק