הפוסט הבא הוא פוסט אורח של אביב מייזלין, שכותב בלוג נהדר ובאורינטציה מדעית על תזונה ופעילות גופנית בשם "מעבר לפליאו" , מומלץ לבקר.

גופינו מייצר גופי קיטון בהתאם למצבים מטבוליים שונים. בכדי להבין את ההבדל ביניהם, עלינו תחילה להבין מהם גופי קיטון.

גופי קיטון הם מבנים כימיים אורגניים שנוצרים מפירוק שומנים בכבד בעיקר, ובכמות קטנה גם בכליות. בניגוד לחומצות שומן, גופי קיטון מסיסים במים, ולכן הם מסיסים בדם, כך הם נישאים אל חלקי הגוף השונים שצורכים אותם כחומר בעירה.

ישנם שלושה סוגים של גופי קיטון שמתפרקים משומנים (הן שמקורם מהתזונה שלנו או מהשומנים על גופינו), והם: 

• אצטואצטט
• אצטון 
• ביטה-היידרוקסיביוטראט

 מתוך שלושת הגופים, האחד שמעניין אותנו ביותר, הוא ביטה-היידרוקסיביוטראט (B-OHB). זוהי חומצת הקיטון העיקרית בה הגוף משתמש לאנרגיה.

רוב חלקי הגוף הרזים כמו שרירים, איברים פנימיים, מערכת העיכול, הלב וכו' יכולים להשתמש בחומצות שומן חופשיות או בגלוקוז לאנרגיה. אולם האיבר החשוב ביותר בגופינו, המוח, איננו מסוגל להשתמש בחומצות שומן לאנרגיה וזה משום שהן אינן מסיסות במים. לכן במצב מטבולי בו גלוקוז (שכן מסיס במים), יהיה נוכח בגוף עקב אכילת פחמימות, יפנה המוח כמעט בלעדית לשריפת גלוקוז.

אז מתי הגוף ישתמש בקיטונים? ישנם שלושה מצבים, מאוד שונים, בהם יפרק הגוף חומצות שומן לקיטונים:

צום/ הרעבה:

כאשר אנו נמצאים במצב של צום לתקופה ארוכה (יותר מיומיים), כמות האינסולין בדם יורדת לכמות אפסית. (אצל אדם בריא) מצב שמאפשר שריפת שומנים מירבית. חומצות שומן חופשיות יתפרקו מטריגליצרידים, וכך ישתחררו מהתאים השומנים חזרה לפלזמה. חומצות שומן אלו יוכלו להוות כחומר אנרגייה, וזאת מכיוון שאין אנו מכניסים אנרגייה ממקור חיצוני כמובן.

ככל שהזמן עובר, המוח שהיה תלוי בגלוקוז בעיקר יצטרך לפנות לחומר בעירה אחר, וזאת מכיוון שאין באפשרותינו לאגור יותר מיממה של גלוקוז על גופינו.

רמות B-OHB יגיעו לאחר מספר ימים לסביבות 5.0 מילימולר בדם, ושם רמתם תעצר ותשאר קבועה.

הסיבה שרמת גופי הקיטון לא יעלו מעל 5.0 מילימולר היא אינסולין. במצב של אדם בריא, מזהה הגוף שאין צורך בפירוק שומנים נוסף ושרמת הקיטונים עולה למקסימום לה הגוף זקוק ולכן אינסולין (אומנם ברמות נמוכות), מיוצר ע"י הלבלב. דבר שגורם להגבלת שריפת השומנים בכבד ולכן רמות הקיטון לא יעלו הלאה.

הגבלת פחמימות:

כאשר אנו מגבילים או אף מפסיקים לאכול פחמימות כלל , אנו בעצם מפסיקים לספק גלוקוז כאנרגייה לגוף ובעיקר למוח. גם במצב זה, האינסולין יהיה נמוך, ולכן תתאפשר שריפת שומנים ויצוא קיטונים מהכבד אל הדם. עם תהליך הסתגלות של מספר ימים עד שבועיים, יתחיל הגוף להשתמש בגופי קיטון אלו לאנרגיה. וכמובן המוח יפנה לחומר בעירה זה בהעדר גלוקוז. 

* חשוב לזכור שגם חלבונים בכמות גבוהה יהפכו לגלוקוז מתהליך פנימי בכבד שנקרא גלוקוניאוגנזה, ולכן עודף חלבונים יעצור מצב מטבולי קיטוגני.

מה שאומר, שבין 70%-90% מהקלוריות היומיות (תלוי באדם), יצטרכו להגיע משומן.

במצב מטבולי זה, רמות B-OHB בדרך כלל יהיו בין 0.5 ל 3.0 מילימולר.

כמו בדוגמה של הצום למעלה, טווח זה אינו מהווה סכנה או חמצת לגוף כלל, אלא שינוי בסיסי של מערכות הגוף לשימוש בשומן וקיטונים כחומר בעירה! וגם כאן, רמות הקיטונים של B-OHB אינן יעלו מעל 5.0 מילימולר מהסיבה שאינסולין שמיוצר ע"י הלבלב ברמות גבוהות ימנע עלייה נוספת של קיטונים.

קטואצידוזיס אצל סוכרתיים סוג 1 :

לחולי סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים) אין את האפשרות לייצר אינסולין. ישנן מספר סיבות אפשריות להפסקת ייצור האינסולין ע"י תאי הביתא בלבלב, בהן לא אגע עכשיו. 

בכל מקרה בגלל שאינסולין יהיה מאוד נמוך או לא בנמצא כלל, הגוף טועה לחשוב שהוא במצב הרעבה תמידית. יש לזכור שאינסולין הוא הורמון אנאבולי, תפקידו להכניס חומרי בעירה לתאים כאנרגייה (גלוקוז, חומצות שומן), או אנרגייה עתידית בתאים השומניים וכן חומצות אמינו לבניית שרירים. זהו הורמון מאוד חשוב לבניית רקמות ושריפת אנרגיה.

הדבר מאוד בולט כאשר סוכרתיים סוג 1 אינם משמשים באינסולין ממקור חיצוני (הזרקה) – הם בדרך כלל יהיו מאוד רזים ללא מסת שריר או שומן.

לסוכרתיים סוג 1, ללא ההורמון הנ"ל, רמות הגלוקוז (מאכילת פחמימות), יכולות להגיע לשמיים ללא יכולת להכנס לתאים. בעצם לא משנה מה הם אוכלים, הגוף ימשיך לקבל את המסר שהוא במצב הרעבה. אבל המצב מסוכן יותר עם גלוקוז, מכיוון שרמות סוכרים כה גבוהות בדם הינן מאוד מסוכנות!

במצב זה, ללא טיפול, אם נכשל החולה לקבל אינסולין ממקור חיצוני, הגוף יתחיל לפרק חומצות שומן בדיוק כמו במצב של צום. למרות שרמות הגלוקוז בדם יכולות להגיע מעל 500 ואף 600, הגוף ימשיך לשרוף שומנים מכיוון שאינסולין לא בנמצא.

אבל עכשיו ישנה בעיה. רמות הקיטונים לא יעצרו בטווח הבריא. ללא נוכחותו של אינסולין (כמו בשתי הדוגמאות מעל), רמות הקיטונים פשוט ימשיכו לעלות משריפת השומנים. אחרי הכל, חומצות קיטונים הן חומצייות בדם ברמות גבוהות. ברמות אלו, לחולי סוכרת סוג 1, B-OHB יגיעו מעל ל 15.0 או אפילו מעל 25.0 מילימולר.

רמת ה PH של הדם ברמות אילו היא אומנם מסוכנת מאוד ואם לא תטופל ע"י הזרקת אינסולין ממקור חיצוני, יכולה אף להוות סכנת חיים.

אני רוצה לצרף גרף של רמות קיטונים (B-OHB) בדם. גרף זה יראה את הטווחים השונים בשלושת המצבים שהזכרתי למעלה בכדי לעשות את זה ויזואלי יותר:

לצערי, לרוב, כאשר רופא המשפחה הממוצע שומע על קיטוסיס, צמרמורת עוברת בגופו. וזו מכיוון שקיטוסיס בדרך כלל מוצג בלימודיו כמצב מטבולי מסכן חיים (קטואצידוזיס – חמצת קיטוטית סוכרתית – כמו לסוג 1). הוא לומד שהמוח עובד אך ורק על גולוקוז, ושגופי קיטון הינם חומר "פסולת" של שריפת שומנים.

אבל כעת, מצויידים עם יותר מידע, תוכלו לדעת ולהבין את ההבדל בין המצבים השונים של ייצור הקיטונים ע"י הגוף.

אביב מייזלין – מעבר לפליאו