אני שמחה שאתה קורא ומתעניין וכתבת שאתה אפילו סוכרתי בעצמך.

לדעתי, הדבר הכי חשוב שאתה צריך להפנים שעם כל המחקרים וכל התאוריות יש את הפרקטיקה ולעיתים היא לא תואמת אותם.

בתור אחת שגם מאוד חובבת מחקרים ותאוריות, למדתי על עצמי שכמה שלא אקרא, עד שלא אתנסה ועד שלא אתמיד בכל מיני נסיונות של תזונה והנה עצמית שונות אני לא אבין מה מתאים לי ומה כן או לא עובד לי. אגב.. זה לעולם לא נגמר כי הגוף משתנה עם הזמן וכל פעם צריך לגוון בשיטה בשביל להתאזן.

חשוב להבין שמעבר לסטטיסטיקה כל גוף הוא בפני עצמו! מה שעובד לאחד לא בטוח יעבוד לשני.

המדע (כמה שהיינו רוצים) אינו יודע הכל! ולעיתים גם לא מתקרב לכך.
בסופו של דבר אם האדם מספיק משכיל ומוכשר ויכול לקחת את האחריות על עצמו ולנסות לטפל בעצמו באופן עצמאי אז זאת אופציה מאוד טובה.

לצערי, מאסתי ברוב מערכת הרפואה (לא קשור לישראל), הרוב מרגישים לי עדר של נוסחאות כלליות שלא מעריכים את עניין איכות החיים של המטופל.

תזכור להיות סבלני למטופלים שלך ולהשאר עם ראש פתוח לתאוריות שונות מהמערביות המקובלות.

תודה רבה,
וחג שמח
עידית

ברור שלא ניתן למנוע פחמימות לחלוטין בגלל שכל המאכלים מכילים כמות מסויימת של פחמימות
הכוונה היתה למה שנעשה בדיאטה קטוגנית "קשוחה" , ואני בהחלט לא שולל את הדיאטה הזו אלא רק חושב שזו לא דיאטה שמתאימה לחולי סכרת , אני לא מבסס את מה שאני כותב על המחשבות האישיות שלי בנושא , אלא על חומר מדעי , אתה תמצא הרבה רופאים עם דעות שונות לגבי כל דבר, אני עובד עם הרבה מאוד רופאים כל יום , ובעתיד הלא רחוק אהיה רופא בעצמי , ואני לא יודע אם הגישה שלי תהיה זהה לזו של אחרים, הרבה דברים משתנים בעיקר עם הזמן והניסיון שאתה צובר עם השנים.

לגבי הנקודה הראשונה שכתבת אני מסכים לחלוטין , גם לגבי התיקון לסוגי הדיאטות .

תראה , לגבי רמות הקטונים בדם , חסרים הגופים הקטונים שאתה מודד ( לא ברור לאיזה גופים קטונים אתה מתייחס) וחסרות יחיסות המידה , לכן אני לא יכול להתייחס לזה בלי לדעת מה מדדת ובאיזו שיטה.

לגבי מה שאמרת על תפקוד חלקי של הלבלב בחולי סכרת , בחולי סכרת סוג 1 (IDDM) או חולי סכרת עם LADA הוא מאוד בעייתי , חולי בסכרת סוג 1 הם אלו שמראש אין להם תפוקת אינסולין מספקת.
בחולים עם LADA צפויה ירידה משמעותית בכמות תאי הבטא בלבלב על רקע אוטואימוני וגם להם במוקדם או במאוחר לא תהיה הפרשת אינסולין מספקת.

בחולי סכרת מסוג 2 ( NIDDM) – גם במצב טרום סכרתי לפני התפרצות הסכרת מדובר על תאי בטא בלבלב שתפקודם עומד על 75% לערך ועם התפרצות הסכרת על 50% לערך הפרשת אינסולין.
קח בחשבון שהבעיה הלא פחות גדולה בחולי סכרת היא ההתנגדות לאינסולין , וזה לרוב מה שהוביל אותם מלכתכילה לחלות בסכרת , ולכן , יכולה להיות הפרשת אינסולין חלקית אבל לנוכך תנגודת לאינסולין ובהעדר טיפול הולם המחלה רק תחמיר. וגם כאן שום דבר לא בטוח, יתכן ובעתיד החולים האלה יצטרכו להזריק אינסולין בגלל מגוון סיבות.
בשביל למדוד את רמת האינסולין צריך למדוד פפטיד C בדם , וזה יכול לתת לי מדד על רמות האינסולין בדם , אבל לרוב אין ממש סיבה למדוד אותו , את האבחנה עושים בצורה אחרת לחלוטין.
כך שהייתי מסכם בזה שרמת אינסולין מספקת בדם לא צריכה להיות קריטריון בחולים האלה מכיוון שהרבה מאוד פעמים מדובר בהתנגדות גוברת לאינסולין.
באתר של ארגון הסוכרת האמריקאית אין המלצה טיפולית בדיאטה קיטוגנית בחולי סכרת , וגם לא בספרות המקצועית שאני מכיר , אבל אשמח אם תפנה אותי לחומר אקדמאי בנושא.

אנשים מדווחים על מספר שבועות שבהן לוקח לגוף להתרגל לתזונה הקטוגנית. ההתרגלות מתבטאת בכך שבקלות הגוף עובר במצבים של רעב (כלומר החסרת ארוחה או שתיים) לפרוק השומן בגוף (שמתבטא בעלית רמת הקטונים) במקום פרוק הגליקוגן. בעוד אצל אדם רגיל דרושים מספר ימי הרעבה כדי שהגוף יעבור לפרוק שומנים. כלומר, צום וחולשה לא כרוכים יחדיו.

הגורם לחולשה (בטווח הקצר) הוא ריכוז נמוך מידי גם של הגלוקוז וגם של הקטונים בדם. אם הריכוז של הקטונים עולה מעל סף של כ 0.5 אז האדם כבר לא מרגיש חלש.
בטווח הארוך הגורמים לחולשה יכולים להיות חוסרים תזונתיים שגורמים לירידה בפעילות בלוטת התריס והפרעות הורמונליות אחרות. כאם חשובה ההתערבות של הדיאטנית.

הטענה היא שכל עוד לחולה הסוכרת ישנה איזו שהיא יכולת חלקית של הלבלב לתפקד, הרי הוא יסתדר היטב בדיאטה קטוגנית, לפחות בזו ה"מתירה".

מצטער על האיחור בתשובה , זו תקופה עמוסה קצת בלימודים
קראתי את החומרים שצירפת והם בהחלט מעניינים , אני יודע שתזונה דלה בפחמימות מאוד יכולה לעזור בסכרת , מעבר להמלצות עצמן לחולי סכרת להמעיט בפחמימות (אבל לא למנוע לחלוטין..) אני יכול להעיד על עצמי כחולה סכרת סוג 2 שעם תזונה דלת פחמימות אני מגיע לערכים מאוד טובים , עדיין קשה לי להסכים עם מניעה מוחלטת של פחמימות בחולי סכרת , גם במידע שצירפת ברוב המקרים מדובר על דיאטה דלת פחמימות אבל לא דיאטה ללא פחמימות , למרות שאם אני זוכר נכון במקרה של ד"ר ברנשטיין הוא מתבסס על דיאטה דלת פחמימות ולא על מניעה מוחלטת .
אני יכול להבין למה באותן שנים לד"ר ברנשטיין היה נחשב מוזר בעייני הקהילה המדעית , אבל אני חייב להגיד שכיום ההמלצה לחולי סכרת היא דיי דומה , והטענה שלו לגבי הקשר בין אכילת פחמימות ועלייה במינון האינסולין היא לחלוטין נכונה ואני מאמין שתמיד היתה נכונה מכיוון שגם בספרים מאוד ישנים מוזכר הקשר בין אכילת פחמימות ועליה בערכי הסוכר וכתוצאה עליה במשקל ועליה בתנגודת לאינסולין שמצריכה מינון עוד יותר גבוה של אינסולין ומובילה לעליה במשקל וכך ממשיך לרוב המעגל עם עליה משמעותית בסיבוכים עד למוות.
אני כן חושב שמניעה מוחלטת של פחמימות היא דבר שיכול להיות מזיק , אבל בהחלט מסכים עם זה שדיאטה דלת פחמימות יכולה מאוד לעזור בשליטה בסכרת.

למען האמת , בבית החולים שאני לומד בו , במרפאות החוץ של אנדוקרינולוגיה איפה שאנחנו רואים גם הרבה מאוד חולי סכרת , אנחנו תמיד מסבירים לחולים שטיפול תרופתי בפני עצמו לא מועיל בחולי סכרת , הטיפול התרופתי ללא הרגלי תזונה נכונים ,ופעילות ספורטיבית לא שווה כלום.
יצא לי לראות חולים אותם אני יכול לחלק לשתי קבוצות:
הראשונה – חולים שמתכחשים להיותם סכרתיים או כאלה שלא מוכנים לאמץ הרגלי תזונה נכונים , כאשר רובים לא מוכנים לצמצם בפחמימות או לחילופין לא רוצים להוריד מתוקים .
חלק מזה נובע מחינוך תזונתי לא נכון , וחלק מזה נובע מחוסר משמעת של החולה כשהוא מאמין שהוא עובד עלייך אבל בעצם הוא מרמה רק את עצמו , דבר שתמיד רואים במהלך הבדיקה, במיוחד אם החולה מנהל יומן רישום של רמות הסוכר, דבר שמאוד חשוב למעקב.
ובמקרים האלה אנחנו מוצאים רמות סוכר מאוד גבוהות , המוגלובין מסוכרר בהתאם , ופרופיל שומנים בשמיים , וגם עליה במשקל מביקורת לביקורת , דבר שמחייב מבחינה רפואית לפעמים שינוי של התרופות אבל לא תמיד , אם לא ממש חייבים לא נעלה את כמות היחידות של אינסולין בגלל שזה לרוב רק יחמיר את הבעיה , וטיפול בשאר גורמי הסיכון אם ברמת השומנים בדם ואם ברמת כל הסיבוכים שהמחלה הזו יכולה להביא איתה.

השניה- חולי סכרת ממושמעים שאימצו משטר דיאטתי תקין , שוקלים את האוכל שהם אוכלים ובייחוד הפחמימות! כאשר הם אוכלים פחמימות מורכבות זה עוזר להשיג ערכי סוכר יציבים בדם.
הם נעזרים בייעוץ של דיאטנית מומחית לטיפול בחולי סכרת שעובדת עם מרכז רפואי גדול בתחום.
בחולים האלה אתה תמצא את ההפך הגמור מהקבוצה הראשונה , ומעבר לבדיקת המוגלובין מסוכרר פעם בשלושה חודשים , ובדיקות נוספות שצריך לשקול בהתאם למצב הרפואי , נוכל לראות אותם פעם בשנה עם הבדיקות לצורך מעקב , אבל אלו חולים שהשיגו שליטה על המחלה והפחיתו את גורמי הסיכון בלפחות 50% ברמת סיבוכי המאקרו והמיקרו של המחלה.

לכן אני מסכים איתך שהנושא מיושם קלינית , גם אם לא כל החולים לצערי מיישמים אותו , אני לא חושב שמניעת פחמימות מוחלטת היא דבר טוב , אבל בהחלט בעד ויותר מבעד בכל מה שקשור לתזונה דלה בפחמימות , וזה גם מה שמקובל היום כהמלצה רפואית.
אבל אני עדיין חושב שצריך להתחשב בנסיבות המטבוליות השונות של הסכרת ולהבין שזו מחלה שמשפיעה על מספר רב של פקטורים בגוף , כיום הסכרת נחשבת לבעיה מטבולית כוללת , אני לא חושב שיש סיבה שחולה סכרתי יהיה בקטוזיס , עם דיאטה דלת פחמימות אפשר עדיין לתת מענה נכון שיתאים לחולה ולא יביא למצב של קטוזיס ועדיין ישיג אפקט מצויין של ערכי הסוכר.
לא מצאתי בחומרים שצירפת או בספרות שאני מכיר סיבה מדעית עם מטרה טיפולית להגיע למצב הזה בחולה סכרת (קטוזיס) , קח בחשבון שלחולה סכרת שנמצא בקטוזיס בגלל שהוא לא מנהל תזונה מתאימה ואולי גם לא מטפל בעצמו תרופתית כמו שצריך או לא פעיל גופנית , קל מאוד להגיע למצב מסכן חיים , בגלל שהוא לא מודע למצב עד שזה מאוחר מידי , ולכן חשוב מראש היות ואין לזה גם יתרון טיפולי מוכך לשמור על החולה ולהדריך אותו לא להגיע למצב שיכול להיות מסוכן בשבילו.