אז מה היתה פריצת הדרך שהביאה אותנו עד הלום? מוצרלה. כן, שמעתם נכון. לא ברור מי הראשון שחשב על זה ואיך בכלל עלתה בראשו המחשבה "המממ… מה חסר בבצק הזה? אני יודע! מוצרלה!" אבל מסתבר שהוא שינה את פני עולם האפייה דלת הפחמימות.

בעולם זכה הבצק הזה לשם "Fat Head Dough" על שם הסרט Fathead, שבאתר שלו הופיע המתכון לראשונה. הבלוגרים שעוסקים במתכונים דלי פחמימות הרימו את הכפפה מהר מאוד וביצירתיות מרשימה: הנה למשל פוסט שמרכז 24 מתכונים שונים ומפתים שעושים שימוש בטריק הזה.

אצלנו בארץ הופיע הבצק בקבוצות הפייסבוק של קהילת הפליאו תחת הכינוי "בצק מוצרלה". נתקלתי במתכון דרך חברתי רוני גפני קורן, כותבת הבלוג המוצלח שוגר מאמי ומנהלת הקבוצה "הריון מתוק", שניהם עוסקים בסוכרת הריון ומומלצים בחום. רוני השתמשה בבצק כבסיס להכנת מאפים מלוחים דמויי בורקס ופיצה והתמונות היו כל כך מפתות שאפילו אני, שלא אוכלת בדרך כלל מוצרי חלב, נשברתי. את הבורקס שלי מילאתי בפטריות והתוצאה היתה מושלמת (מתכון בהמשך).

אחרי כחודש נפל לי האסימון  – אולי אפשר להשתמש בבצק המופלא הזה גם למאפים מתוקים? חיפוש ברשת העלה שאני לא הראשונה שחשבה בכיוון. (יש! פחות עבודה :)) כך שלהגשמת פנטזיית הקרואסון השתמשתי כבסיס במתכון הזה למאפה קינמון. יש בקישור גם סרטון מאוד מועיל שמראה את שלבי הכנת הבצק עצמו. עשיתי כמה שינויים והתאמות, בין היתר החלפתי את האריטריטול בסטיביה. התוצאה היתה לא מאוד מתוקה אבל לנו זה היה מושלם. מי שלא מקפיד על הימנעות ממתיקים קלוריים יכול להחליף את הסטיביה ב 2-4כפות מייפל או דבש.

מילה של אזהרה – המתכונים שמבוססים על הבצק הזה כל כך מזכירים את הדבר האמיתי, שקשה מאוד להתאפק ולא לחסל הכל. זכרו שבדיוק כמו בורקס או קרואסון רגילים, אלו מתכונים של "פעם ב", לאירוע מיוחד.

קרואסון חמאה – שוקולד

מרכיבים:

לבצק:

1/2 כוס קמח שקדים
1/4 כוס קמח קוקוס
כוס וחצי גבינת מוצרלה מגוררת
1 כפית אבקת אפייה
ביצה
75 ג' חמאה (שייכנסו לבצק)
1/2 כפית תמצית וניל איכותית
20 טיפות סטיביה (או יותר, לפי הטעם, או ממתיק אחר. הקישור לסוג היחידי של סטיביה שטעים לנו)
כ-30 ג' חמאה נוספים שיומסו ויוברשו על הבצק

למילוי:

חצי חבילת שוקולד 85% (השתמשנו בלינדט, 20 ג' פחמימות ל- 100 ג')

ההכנה:

(שוב, אם לא התעסקתם עם הבצק הזה בעבר, מומלץ לצפות בסרטון)
לחמם תנור ל- 180.
לפרוש על השיש נייר אפייה ולהבריש במעט חמאה מומסת.
לערבב בקערה את קמח השקדים, קמח הקוקוס, אבקת האפייה.
בקערה נפרדת לערבב ביצה, וניל וממתיק.
לערבב בסיר בינוני את המוצרלה ו-75 ג' חמאה, להמיס על אש קטנה תוך ערבוב עד שהן מתערבבות ביחד.
להוסיף את התערובת של הביצים והוניל ולערבב.
להוסיף את התערובת של הקמחים ולערבב. בשלב זה כבר מתחיל להיראות כמו בצק. לא לדאוג אם רואים פסים של גבינה, אפילו בולטים מאוד – זה מה שהיה במקרה שלי וזה עדיין עבד מצויין.
להוציא את הבצק וללוש אותו בידיים עד שמקבלים כדור שאפשר לעבוד איתו. להניח על נייר האפייה המשומן, להניח עוד נייר אפייה מלמעלה ולרדד למלבן של כ-20 ס"מ.
להבריש את המלבן בחמאה בנדיבות, ולחרוץ בו משולשים (יצאו לנו 10 משולשים)
להניח בבסיס כל משולש שברי שוקולד ולגלגל מהבסיס כלפי מעלה, ולאחר מכן לצבוט את הקצוות של הבצק קצת פנימה לצורת סהר.
להניח את הקרואסונים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ולהבריש שוב בחמאה.
לאפות 15 דקות או עד שהמאפים תפוחים וזהובים, ומוצקים למגע.
לתת להם להתקרר לחלוטין לפי שאוכלים! זה הבדל של שמיים וארץ כי בקירור מתפתחת הפריכות.

והנה המתכון שממנו הכל התחיל עבורי:

בורקס דל פחמימות במילוי פטריות

ניתן למלא את הבצק בכל תערובת שעולה בדעתכם: עגבניות וזיתים, בשר, תרד וגבינה… האפשרויות אינסופיות.
הגרסה של הבצק במתכון שלפניכם היא של אושרית עמוס מ"המאפים של אושרית", שמכינה ומוכרת מאפי פליאו. עד כמה שהבנתי היצירות שלה לא מתאימות לתזונת ברנשטיין, אבל אולי אם יהיה לה מספיק ביקוש… קדימה כתבו לה )

חומרים:
לבצק:
150 גרם מוצרלה
4 כפות קמח שקדים
1 ביצה

למילוי:

סלסלת פטריות
חמאה
טימין, אבקת שום, מלח, פלפל
רוטב Coconut amino (תחליף טעים לרוטב סויה, מיוצר מקוקוס, ללא גלוטן)

ההכנה:

המילוי:
קוצצים את הפטריות דק ומטגנים במחבת בחמאה. אחרי שהפטריות מאבדות את כל הנפח שלהן מוסיפים את התבלינים. לאחר עוד דקה או שתיים מוסיפים Coconut amino (לא מדדתי, 1-2 כפות) ונותנים לנוזלים להתאדות ולהתקרמל. טועמים ומתקנים תיבול, ומניחים בצד.

הבצק:
מכניסים את המוצרלה לקערה ומחממים דקה במיקרו.
מוציאים את הקערה, מוסיפים אליה את קמח השקדים והביצה. מערבבים ומכניסים למיקרו ל- 10 שניות נוספות.
מערבבים בזהירות ויוצא בצק, אותו משטחים על נייר אפיה משומן לצורת ריבוע (עם הידיים – אין צורך במערוך. הבצק הזה רך יותר מבמתכון הראשון).
מניחים את המילוי על חצי מהריבוע, ומשאירים מקום כדי לסגור את השוליים.
מקפלים את החצי השני של הבצק מעל הראשון ומהדקים את הקצוות. אם שיטחתם יותר מדי אולי יהיו קצת קרעים – זה לא נורא, עדיין ייא טעים.
מברישים בביצה ומפזרים שומשום לאפקט בורקס אותנטי.
אופים בתנור 15-20 דקות, עד להזהבה, ושוב – תנו לזה להתקרר אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם.

שכחתי את השומשום. עדיין טעים!

בהצלחה והנאה, וספרו לנו איך יצא 3>

הקהילה שלנו הולכת וגדלה , ובקבוצת הפייסבוק (3201 חברים נכון להיום) אנו נחשפים יום יום לסיפורי הצלחה מרגשים של סוכרתיים מכל הסוגים שבוחרים בתזונה דלת פחמימות כדרך לאיזון הסוכרת שלהם.

סיפורי הצלחה הם מקור להשראה וחיוביות, ואני משוכנע כי תוכלו ללמוד מהם משהו ולקבל ״דחיפה״ לעשות את השינוי, אם לא עשיתם זאת עד כה. נביא היום שני סיפורים מרגשים במיוחד עם דוגמא כיצד תזונה דלת פחמימות עוזרת באותה מידה לסוכרתיים משני הסוגים.

הסיפור של יהודית – סוכרת מבוגרים (סוג 2)

אסף והגר יקרים.
אשמח להביא לכאן את הסיפור שלי.
אני סוכרתית טייפ 2 כבר כ 20 שנים, בת 64.
התמזל מזלי להתוודע לבלוג דל פחמימות. קראתי שוב ושוב, למדתי והתעמקתי בהנחיות התזונה של ד"ר ברנשטיין. הבלוג חולל מהפכה בתפיסה ובהתייחסות שלי למחלת הסכרת. בזכות התזונה הגעתי תוך כחצי שנה לאיזון רמת הסוכר בדם מ A1C 9.1 ל 5.7 A1C.

בעבר, לפני שהגעתי לבלוג דל פחמימות. הייתי משוכנעת שאני יודעת לשמור על איזון הסכרת שלי. הוצאתי מהתזונה שלי פחמימות רבות כמו: אורז, פסטה, קיטניות, בטטות, ומאפים למינהם. איזה פחמימות כן אכלתי: המון פירות, לחם משיפון מלא ותפוחי אדמה. הייתי משוכנעת שאני אוכלת בריא ועושה את המיטב כדי לשמור על עצמי מאוזנת. אבל מה שקרה בפועל זאת העובדה שמצב הסוכרת שלי בשלוש שנים האחרונות הורע מאד והתרופות שקיבלתי הפסיקו להשפיע, האיזון היומי של הסוכר נע בין 200 עד 300. הרופאה במרפאת סכרת הוסיפה לי תרופות רבות ושונות ולמרות זאת הסכרת המשיכה להתדרדר. סבלתי מדקירות ברגלים, כאבי שרירים, חום וחוסר תחושה בכפות הרגליים, טשטוש בראיה, תשישות, כבדות ועוד…
רק בעזרת התזונה לסוכרתיים של ד"ר ברנשטיין הבנתי את הטעות הקריטית שאני עושה, אכלתי כמות עצומה של פחמימות (בין 150 ל 300 גרם ביום). כמות הפחמימות שהכנסתי לגוף היו הסיבה האחת והיחידה להתדרדרות הסכרת שלי מדחי לדחי.

בהנחיות התזונה על פי ד"ר ברנשטיין כמות הפחמימות המותרת ליום היא עד 30 מירקות דלים מאד בפחמימות. למדתי שבמקום להסתכל ברכיבי המזון על כמות הקלוריות למדתי לבדוק אך ורק את כמות הפחמימות.

השיפור אצלי היה מהיר, בחצי שנה הורדתי 9 ק"ג. ההמוגלובין המסוכרר נכנס לתוך הטווח של אנשים בריאים  (5.7) ואני מקווה ושואפת להמשיך ולשפר את האיזון.

כל תופעות החולי שהיו לי נעלמו לחלוטין. הורדתי את כל התרופות הנוספות שקיבלתי וכרגע אני עדיין עם תרופה אחת ומקווה מאד שאוכל בהמשך הדרך להוריד גם אותה. תחילת הדרך קשה לחלק מהאנשים, כן, לא פשוט ולא קל להשתחרר מהתמכרות לפחמימות. אבל, זהו קושי זמני וככל שחולף הזמן ההשתוקקות לפחמימות הולכת ופוחתת וזה פשוט כיף להיות משוחררת מההתמכרות הזאת.

השאלה בעיני היא תמיד, מה עדיף? להסתגל לתזונה שמבטיחה לי כחולת סכרת איכות חיים כשל אדם בריא, תזונה שהיא בעיניי מצילת חיים עבור סוכרתיים, או להסתגל ולהשלים עם סיבוכי הסכרת? אין ספק שבשבילי התזונה של ד"ר ברנשטיין היא דרך חיים לתמיד.

הסיפור של עדי –  סוכרת סוג 1 מזה 30 שנה

אובחנתי לראשונה עם סוכרת נעורים באמצע שנות השמונים אז אני סוכרתית דיי וותיקה. אומנם מרדתי לא מעט בתקופת ההתבגרות ותחילת שנות ה-20, בסך הכל בכל השנים האחרונות מבחינה רפואית הייתי נחשבת כסוכרתית מאוזנת. ההמוגלובין המסוכרר שלי היה בסביבות ה-6.3 רוב הזמן והקפדתי על תזונה ״בריאה״ של המון ירקות, חיטה מלאה, פחמימות מורכבות, מעט מאוד בשר ודלה בשומן. פה ושם גם הייתי מפנקת את עצמי עם שוקולד וגלידה ושאר מטעמים כי הריי נאמר לי שכל עוד אני לוקחת אינסולין אז זה מותר. למרות זאת תמיד חשתי עייפות כרונית לא מוסברת, כאבים בידיים ובפרקים ואף התגלו בי סימנים מאוד מוקדמים של נזק לעיניים. הייתי חולה הרבה עם דלקות חוזרות ונשנות ולקח לכל פצע קטן המון זמן להחלים. חשבתי שזה נורמלי בגלל הסוכרת.

לפני שנתיים שמתי לב לעלייה הדרגתית שלי במשקל שלא הפריעה לי בהתחלה עד ששמתי לב שהאכילה שלי יוצאה משליטה. הייתי אוכלת ארוחה גדולה של פסטה מחיטה מלאה ועל זה עוד הייתי מוסיפה סלט גדול ובסוף תמיד היה לי קרייבינג גם לשוקולד. פשוט הייתי רעבה כל הזמן ושמתי לב שממש התמכרתי לפחמימות, בסוף כל ארוחה הייתי מחפשת משהו מתוק. תמיד הייתי דיי רזה אבל העלייה במשקל ובכמות האוכל הובילה לעלייה בכמויות האינסולין, שכמובן הובילה לעוד עלייה במשקל וגם לטיפוס של ה-A1C שלי כלפי מעלה ל- 6.9. היה לי קשה לשלוט על רמות הסוכר וגם הרגשתי לא טוב כל הזמן, חוסר באנרגיה, עייפות וכבדות ואפילו דיכאון. החלטתי לשים לזה סוף. חילחלה בי ההבנה שעם כמה עשורים של סוכרת, המצב לא ישתפר וסיבוכי סוכרת הם לא מושג אבסטרקטי אלא מציאות קרובה.

התחלתי להוריד דברים ששילבו הרבה קמח ושומן שהתקשתי איתם בהערכת מינון האינסולין הנכון, בגלל ההתפרקות הלא צפוייה בגוף. ראיתי שיפור מיידי בערכי הסוכר כמו כן שיפור במשקל ואפילו הורדתי בכמות האינסולין. התחלתי גם לצאת להליכות כמעט כל ערב שמאוד עזרו לספיגת האינסולין.

באותה תקופה גם גבר בי הצורך להתחבר לקהילת הסוכרתיים והצטרפתי לקבוצת אינטרנט מקומית בארה״ב. שמתי לב שרובם מאוד מקפידים על שמירת ערכיי הסוכר שלהם כמה שיותר קרוב לערכים של אנשים בריאים. הם גם דיברו הרבה על התזונה שלהם שאומנם הייתה דומה לשלי אבל הרבה יותר ״קיצונית״, לפחות זה מה שחשבתי באותה תקופה כי כל הפחמימות שהם צרכו הגיעו רק מירקות ומעט אגוזים. אבל ההמוגלובין המסוכרר של רובם היה בסביבות ה-5 ושל חלקם גם מתחת.

מעולם לא ידעתי שערכים כאלו אפילו אפשריים אצל סוכרתיים. השם שעלה וחזר כל הזמן היה ד״ר ברנשטיין. החלטתי שאין לי מה להפסיד ופשוט נכנסתי לחנות ספרים ורכשתי את הספר שלו. הסיפור שלו ריתק אותי. הוא גם נתן לגיטימציה להפחתת כמות הפחמימות שלי וגרם לי להבין שאני בדרך הנכונה.

התחלתי להקפיד על תזונה לפי הספר של ברנשטיין ובהתחלה ערכי הסוכר צנחו,  אז הורדתי בכמות האינסולין אפילו יותר. למעשה מאז שהתחלתי להקפיד על התזונה, כמות האינסולין ירדה בשני שליש(!) וממשיכה לרדת בגלל תוספת פעילות. ברגע שהורדתי את הלחם מהתפריט והתחלתי להקפיד רק על המזונות המותרים ע״פ ברנשטיין, ממש נפתח לי עולם קולינרי שלם. הבנתי שבעבר כל הפחמימות בארוחות לא היו העיקר עצמו, ועכשיו כשהן לא שם אז האוכל טעים אפילו יותר.

מאז תחילת המסע שלי לערכי סוכר טובים יותר, נעלמה לה העייפות הכרונית שהייתה שם כל ימי חיי, הפכתי פעילה יותר, נעלמו הכאבים במפרקים, הורדתי במשקל והפחתתי כמויות עצומות של אינסולין.

רמות הסוכר רוב היום מתחת ל-90 וההמוגלובין המסוכרר האחרון הראה 4.9.

מעולם לא הייתי באיזון טוב יותר. אפילו התחלתי לרוץ בערבים, משהו שבן אדם שכל חייו חש עייפות וחולשה מעולם לא היה צפוי שיעשה.

אני דיי בטוחה שתזונה דלת פחמימות ע״פ ברנשטיין זה אחד מהדברים הכי טובים שקרו לי בחיי. זו אומנם לא תרופת קסם והיא דורשת הקפדה מרובה על כל דבר, בדיקות סוכר רבות, שינוי מינוני אינסולין והכי חשוב, זמן. עדיין התמורה לכל זה כל כך שווה. החיים עם סוכרת הם מרדף אינסופי עם המון עליות ומורדות אבל התזונה הזאת עוזרת להפוך את הרי האוורסט האלה לגבעות קטנות ומושגות.

עוד דבר שלמדתי זה שהמערכת הרפואית לא תמיד יודעת מה הכי טוב בשבילינו הסוכרתיים. הרופאים והדיאטנים עושים כמיטב יכולתם אבל רוב ההבנה של אנדוקרינולוגים מסתכמת בתרופות וקביעת מינונים. הם לא חיים עם סוכרת 24/7 ולא חווים על בשרם את ההשפעה של המחלה והתזונה הנלווית אליה. עלינו הסוכרתיים מוטלת האחריות בטיפול יום יומי בעצמינו ולכן עלינו לפתח מודעות על איך כל דבר משפיע עלינו.

השפעת התזונה על רמות הכולסטרול בדם נחקרה רבות לאורך הזמן. לאחר עשרות שנים של חשש מאכילת שומנים ודמוניזציה של הכולסטרול, אנו עדים לאחרונה לשינויים מרחיקי לכת, בין היתר מובילי דעה בתחום הבריאות כד"ר אוז שהודה פומבית ששגה כשהמליץ להימנע בכל מחיר ממאכלים שמכילים כולסטרול ושומן רווי, וכן מגזין טיים שהצהיר לאחרונה כי "הסתיימה המלחמה בשומן" והמחיש זאת בשער שהחזיר את החמאה למקומה הראוי כמזון בריאות:

כאמור, תזונה עשירה בכולסטרול ושומן רווי לא גורמת לעלייה ברמות הכולסטרול בדם. למעשה, אצל רוב האנשים תזונה דלת פחמימות ועתירת שומן משפרת את מצב הליפידים. אך יש כאלה שלמרות השינוי התזונתי, אינם רואים שינוי לטובה. היום מצטרפת אלינו רעות מהבלוג בכושר כדי לענות על השאלה החשובה – למה הכולסטרול שלי עדיין גבוה, למרות שאני אוכל תזונה דלת פחמימות?

רשות הדיבור לרעות:

———————————————————————————————————–

כולסטרול הוא חומר חשוב וחיוני לחיים. כמה חשוב? בואו נראה:

• הוא נמצא בכל תא בגוף. 
• הוא כל כך חשוב שהגוף מייצר אותו, ואז ממחזר אותו ומשתמש בו מחדש.
• הוא חומר מוצא להורמונים והורמוני מין (כמו קורטיזול, טסטוסטרון, פרוגסטרון ואסטרוגfל תא עצב, ה.ש), וחומרים רבים אחרים.
• בחלב אם ישנן כמויות משמעותיות של כולסטרול.

ועדיין, כולסטרול גבוה או נמוך מדי עשוי להעיד על תהליך לא תקין בגוף.
רופא המשפחה שלנו יהיה מודאג אם רמות הכולסטרול שלנו יהיו גבוהות (לפי רוב קופות החולים, מעל 200 כולסטרול כללי, בעיקר אם HDL נמוך) מאחר ורמות גבוהות של שומנים בדם (תלוי בליפופרוטאינים) מקושרות לטרשת עורקים, המקושרת למחלות לב. אך הבדיקות שעושים בקופות החולים בארץ לא מראות את המדדים מהם באמת צריך לחשוש, אלא נותנות אינדיקציה כלשהי לכך שמשהו אינו פועל כשורה.

בבלוגים אחרים בפליאוספירה הישראלית (מיקי, דעאל, אביב) כבר כתבו על נושא הכולסטרול ומדוע בשר ושומן מן החי אינם מזיקים (ואף בריאים), אבל בשביל להבין את הפוסט הזה נזכיר ש:

• שומן מן החי ובשר לא גורמים לעלייה ב"כולסטרול הרע" (LDL)
• שומן מן החי ובשר כן גורמים לעלייה ב"כולסטרול הטוב" (HDL)
• פחמימות גורמות לעלייה בטריגליצרידים (וע"י כך לעלייה בכולסטרול הכללי)
• במטה אנליזה של 21 מחקרים (ומאות אלפי מטופלים) לא נמצא קשר בין שומן רווי והתקפי לב

אם כן, תזונה דלת פחמימות אינה גורמת לעלייה בכולסטרול, ויכולה אפילו להביא לשיפור בפרופיל השומנים. אז למה יש אנשים שרואים עלייה בכולסטרול למרות שהם אוכלים תזונה בריאה ומאוזנת כמו גירסה דל"פ של תזונת פליאו או תזונה ע"פ ד"ר ברנשטיין?

סינדרום מטבולי / סוכרת סוג 2 / טרום סוכרת

רוב הכולסטרול מיוצר ע"י הגוף, בעיקר בכבד. השאר מגיע מהתזונה, אך אם צורכים יותר כולסטרול מהתזונה הגוף מפחית את הייצור העצמי ולכן לכולסטרול מהתזונה אין השפעה כמעט על תכולת הכולסטרול בגוף ורמתו בדם.
המסלול בו נוצר כולסטרול נקרא Mevalonate pathway.
האנזים שמזרז את התהליך הזה נקרא HMG-CoA reductase והוא ווסת חשוב בביוסינטזה של כולסטרול.
זהו האנזים אותו מעכבות תרופות ממשפחת הסטטינים ועל ידי עיכובו ייצור הכולסטרול בגוף מופחת.
בגוף בריא, פעילותו מווסתת בכמה דרכים, ביניהן וויסות ע"י אינסולין וגלוקגון:
יותר אינסולין=יותר פעילות של האנזים=יותר ייצור כולסטרול.
פחות אינסולין=פחות פעילות של האנזים=פחות ייצור כולסטרול.
גלוקגון, המופרש מהלבלב כשהסוכר בדם נמוך, סותר את פעילותו של אינסולין, אך בתרבות התזונה שלנו בה יש המלצה גורפת לאכול כל כמה שעות כדי "לשמור על רמות סוכר יציבות", אין לגלוקגון הרבה הזדמנויות לעבוד.
ניתן לראות שלכולסטרול גבוה בכל זאת יש קשר לתזונה: רמות סוכר ואינסולין גבוהות בדם ישפיעו עליו מאוד.

תת פעילות של בלוטת התריס

בלוטת התריס נמצאת בצוואר והיא אחראית על חילוף החומרים שלנו ע"י ההורמונים T3 ו- T4.
תת פעילות של בלוטת התריס היא הגדרה רפואית לשיבוש בהפרשת ההורמונים של הבלוטה.
הורמון בלוטת התריס העיקרי (T3) משפיע על סינטזת כולסטרול ופירוק שלו בכבד. בנוסף הוא מגרה הפרשת אנזימים שעוזרים לפנות טריגליצרידים מהגוף.
ההורמון T3 הוא גם זה שמגביר את מספר הקולטנים ל-LDL על גבי התאים.
במצב של תת פעילות בה ההורמון T3 נמוך, לא יהיו מספיק קולטנים של LDL ולכן הוא ימשיך להסתובב בדם במקום להכנס לתאים ורמתו תהיה גבוהה בבדיקות דם.
הורמוני בלוטת התריס גם מגבירים את ההמרה של כולסטרול למיצי מרה.
תת פעילות של בלוטת התריס נמצאה קשורה במחקרים לכולסטרול כללי גבוה, טריגליצרידים גבוהים ו-LDL גבוה.

באם אובחנתם עם תת (או יתר) תריסיות יש להתייעץ עם אנדוקרינולוג לגבי טיפול תרופתי/הורמונלי בחוסר האיזון של הבלוטה.

חוסרים תזונתיים

אנחנו שומעים הרבה על ויטמינים ומינרלים וחשיבותם לבריאות, אבל ידעתם שיש מחסורים שיגרמו לעלייה ברמות הכולסטרול?

• מחסור בויטמינים מקבוצת B מוביל לרמות גבוהות של הומוציסטאין, המגבירות פעילות של האנזים HMG-CoA reductase (שמזרז ייצור כולסטרול)
• מחסור בויטמין C יגרום לרמות גבוהות של כולסטרול מכיוון שויטמין C מעקב את האנזים HMG-CoA reductase
• המינרל מגנזיום, לו מעל 300 תפקידים שונים בגוף, משמש כווסת נוסף של האנזים המדובר והוא חשוב לשמירה על פרופיל שומנים תקין בדם, במיוחד לסוכרתיים.
• למינרל מנגן (Manganese) יש גם חלק בוויסות האנזים, וגם הוא נחוץ לפרופיל שומנים תקין בדם (וגם לוויסות סוכר!).
• מחסור בנחושת יגרום לפרופיל שומנים לא תקין, בעיקר טריגליצרידים גבוהים ויחס לא תקין בין LDL-HDL.
• מחסור בכולין (עם רמות תקינות של מתיונין) יגרום לעלייה ברמות טריגליצרידים וכולסטרול כללי בדם.
• מחסור ביוד וסלניום הם בין הגורמים לתת תריסיות, לכן יגרמו בעקיפין לכולסטרול גבוה.

מומלץ לא לקחת תוספים על דעת עצמנו אלא להתייעץ עם איש מקצוע.

סטרס

מכירים את זה שאתם הולכים לבצע בדיקת דם לפני העבודה ב7 בבוקר, אתם בצום, לא מוצאים חניה, כשמגיע התור שלכם אחות עייפה מחפשת וריד במשך שעה וזה כואב וממילא יש לכם פחד ממחטים ובסוף יוצא בבדיקות כולסטרול גבוה?
אז לפעמים הוא גבוה בגלל שהבדיקה עצמה מלחיצה ולחץ נפשי נמצא כמעלה רמות של LDL וכולסטרול כללי. מחקרים אפילו הראו שינויים *מידיים* (מהרגע להרגע) ברמות כולסטרול במצבי סטרס.
בסטרס ממושך וכרוני מופרש ההורמון קורטיזול, המעכב את ההמרה של הורמון בלוטת התריס T4 להורמון הפעיל T3 ובכך יוצר מצב של תת פעילות של בלוטת התריס, שגורם לכולסטרול גבוה.
אם אתם בסטרס בעבודה/לימודים/משפחה, קחו בחשבון שזו יכולה להיות אחת הסיבות לכולסטרול גבוה.

מהם היישומים הפרקטיים להורדת רמת הכולסטרול הגבוהה? לכך תתיחס הגר בפוסט הבא בנושא.

הערה לסוכרתיים המשתמשים בתרופה מטפורמין:
*האנזים AMPK מפסיק את פעולתו של HMG-CoA reductase,
לכן מטופלים במטפורמין עשויים לראות LDL וכולסטרול כללי נמוך, למרות גורמים אחרים שהוזכרו למעלה (אך התרופה אינה משפיעה על HDL וטריגליצרידים)

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK22336
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2647992

מקורות:

חשיבות הכולסטרול:
Sadava D, Hillis DM, Heller HC, Berenbaum MR (2011). Life: The Science of Biology 9th Edition. San Francisco: Freeman.
Pawlina W, Ross MW (2006). Histology: a text and atlas: with correlated cell and molecular biology. Philadelphia: Lippincott Wiliams & Wilkins. p. 230.
Hanukoglu I (Dec 1992). "Steroidogenic enzymes: structure, function, and role in regulation of steroid hormone biosynthesis.". J Steroid Biochem Mol Biol 43 (8): 779–804.
http://ajcn.nutrition.org/content/31/6/990.full.pdf+html

מטה אנליזה שומן רווי:
Meta-analysis of prospective cohort studies evaluating the association of saturated fat with cardiovascular disease 1–5.
.Patty W Siri-Tarino, Qi Sun, Frank B Hu, and Ronald M Krauss. Am J Clin Nutr 2010;91:535–46. 2010 American Society for Nutrition

סינטוז כולסטרול:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK22350/
http://www.rpi.edu/dept/bcbp/molbiochem/MBWeb/mb2/part1/cholesterol.htm

השפעה של אינסולין על האנזים:
http://www.jbc.org/content/269/46/29168.long

בלוטת התריס וכולסטרול:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12034052
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7240961
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17578170
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6347029
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24152286

הומוציסטאין, בי12 וכולסטרול:
http://circ.ahajournals.org/content/105/9/1037.long
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18412997

ויטמין C וכולסטרול:
http://ajcn.nutrition.org/content/60/1/100.short
http://www.jbc.org/content/261/16/7127.abstract

מגנזיום חשוב במיוחד לסוכרתיים ולפרופיל שומנים תקין:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18196987
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12693452

מנגנז חשוב לפרופיל שומנים תקין:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17165602

נחושת וברזל לפרופיל שומנים תקין:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed

נחושת, כולסטרול וסוכר:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24748564
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19821111?dopt=AbstractPlus
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18598583?dopt=AbstractPlus

כולין וכולסטרול:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2311450/

סטרס וכולסטרול:
http://www.apa.org/pubs/journals/releases/hea-246601.pdf
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1558435

חשוב לזכור שלכל אחד צרכים אחרים ותגובות שונות בהקשר של פעילות גופנית והשפעתה על הסוכר בדם, ולכן אני חייב לסייג ולכתוב don't try this at home. מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לכם וצריך ללמוד כיצד "להתיידד" עם הפעילות הגופנית על ידי ניסוי עצמי ובזהירות.

למרות שלאחרונה אני משתדל לשלב פעילות גופנית בכל יום מימי השבוע (גם אם אלו אימונים קצרים) ימי שישי הם עדיין המועדפים עלי לצאת לעשות ספורט, במיוחד ימים יפים כמו היום.

לפני ארוחת הצהריים מדדתי סוכר ועמדתי על תוצאה נאה של 86.

ידעתי שאני יוצא לאימון ולכן לא הזרקתי אינסולין מהיר על הארוחה. זו לא הייתה ארוחה כבדה, וכללה דג סלמון וירקות מאודים – שעועית ירוקה, בצל וקישואים. נתתי לארוחה קצת זמן להתעכל ויצאתי לדרך.
תכנית האימון כללה נסיעה באופניים לאורך פארק הירקון ועד לחוף הצוק, משולבת באימון כוח קצר.

המסלול כולו הלוך חזור הוא 16 ק"מ ורובו בתנאים נוחים. קצב הרכיבה שלי כרגע ממוצע ואני עובד על הגברת המהירות בהדרגה. לאימון לקחתי איתי מים, מד סוכר כמובן וטבליות גלוקוז למקרה הצורך.

(זה המקום לציין שאת החולצה היפה וגם הרבה מההשראה רכשתי מכפיר טהורי, שמפעיל קבוצת פייסבוק נהדרת בשם קבוצה סוג א', מומלץ לבקר)

המסלול שלי עובר דרך שביל אופניים חדש יחסית שמחבר בין בין נמל תל אביב לחוף תל ברוך. לצד השביל רצועת חוף יפה במיוחד שהקהל הרחב עוד לא הספיק להרוס, כמה דוגמאות לפניכם.

לאחר שהגעתי לחצי הדרך -חוף הצוק, החניתי את האופניים ופניתי לביצוע אימון הכוח. (למי שזוכר אני חסיד גדול של אימוני משקל גוף ובעיקר בחוץ, כתבתי על זה בעבר כאן)

דבר ראשון בדקתי שוב סוכר, ועמדתי על 111, תוצאה שמאפשרת כמובן להמשיך באימון ללא הפרעה.

כשהוא מהווה חלק מאימון משולב של אירובי + כוח , אני מקפיד לעשות אימון לא ארוך מדי ולא קשה מדי. האימון לקח לי סה"כ 15 דקות וכלל עליות כוח, שלושה סטים של עליות מתח וקצת שכיבות שמיכה.

לאחר שסיימתי, נתתי לגוף עוד מנוחה קצרה ועליתי חזרה על האופניים, בדרך חזרה. בערך באמצע הדרך עצרתי שוב לבדוק סוכר שעמד הפעם על 99.

לרוב כשמבצעים אימוני כוח חזקים הגוף מגיב בהפרשת ההורמון אדרנלין, כחלק מתגובת סטרס שנועדה להעצים את היכולות הגופניות שלנו (כמו למשל כשאנחנו בורחים מאריה ביער)

חלק מהשפעות האדרנלין הן עלייה בסוכר בדם, ואצלנו סוכרתיים מסוג 1 זה יכול להוביל לעליות חדות לאחר אימון כוח אגרסיבי. אחרי ניסיונות רבים מצאתי שאם אני משלב אימון כוח קצר ואימון אירובי הם מאזנים אחד את השני ומאפשרים לי לסיים את האימון ללא עלייה ולא ירידה משמעותית בערכים.

כשהגעתי הביתה בדיקת סוכר נוספת עמדה על 86. הכנתי לי ארוחה של ירקות חתוכים בתוספת טונה והרבה שמן זית ותבלינים, עליה לא הזרקתי אינסולין מהיר. בימים של פעילות גופנית משמעותית אני כמובן גם מוריד במינוני האינסולין ארוך הטווח כדי למנוע היפו בלילה.

לסיכום, פעילות גופנית מעצימה את הגוף ואת הנפש, עוזרת לאיזון ולמעשה מועילה לגוף בדרכים רבות מאוד. לכל מי שמתמודד עם סוכרת סוג 1 או 2 אני ממליץ לשלב ספורט כחלק מארגז הכלים להתמודדות עם הסוכרת.

כדי ללמוד כיצד הפעילות משפיעה עליכם, בחרו אימון ובצעו אותו באופן קבוע. בפעמים הראשונות הקפידו על מדידות רבות וכך תוכלו לצפות את התגובה של הגוף ולמנוע הפתעות. כשאוכלים תזונה דלת פחמימות מרוויחים פעמיים בהקשר לספורט: ראשית מינוני האינסולין יורדים וכך יש פחות סיכוי להיפוגליקמיה, ושנית הגוף לומד לא להסתמך על פחמימות כמקור אנרגיה עיקרי, עובדה שגם מצמצמת את הסיכוי להיפו.

.
בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת – הקבוצה לסוכרתיים שנלחמים על איזון אמיתי

בשבוע שעבר עלה לכותרות דו"ח של משרד הבריאות אודות סיבות המוות הנפוצות בישראל. הנושא הוא לא סימפטי בשום צורה, אבל לפעמים נדרש מאיתנו לא לטמון את הראש בחול ולהביט במציאות בעיניים. הנתון המפתיע שעלה מהדו"ח הוא שסוכרת היא סיבת המוות השלישית בישראל, מייד לאחר מחלות לב ושאתות ממאירות (סרטן). אגב, יש לקחת גם בחשבון כי מחלות לב גם הן במקרים רבים תוצאה של סוכרת לא מאוזנת.

מדובר בשיא מפוקפק, שכן שיעור התמותה מסוכרת בארץ גבוה סטטיסטית משמעותית מזה של מדינות אחרות בעולם, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:

אז מה גורם לנו למות מסוכרת? סביר להניח שרוב הסוכרתיים בארץ ממש לא מאוזנים, ולראייה, בריכוז נתונים על מחלת הסוכרת בישראל שהופק על ידי הכנסת ב-2010 נאמר כך :

"מנתוני קופות החולים עולה כי רק 49.4% מחולי הסוכרת המקבלים טיפול תרופתי מאוזנים כראוי (קרי, רמת ההמוגלובין A1c שלהם נמוכה מ-7% על בי הבדיקה האחרונה)"

שימו לב מה נאמר פה בעצם, חצי מהסוכרתיים בארץ הם מעל A1c של 7%, והשאר מתחת, אבל האם בהכרח מי שמתחת ל7% מאוזן? אנחנו כבר יודעים שממש לא בהכרח, כי ערכי סוכר נורמליים מבטאים A1c נמוך הרבה יותר (עוד על כך בפוסט הזה)

לאחר קריאת הנתונים הללו, מתבקשת מסקנה מאוד ברורה, שיש כאן כשל מאוד גדול, אבל של מי? האם זו אשמת הסוכרתיים שלא מתייחסים להמלצות שנותנים להם, כפי שנרמז בדף הפייסבוק של מכבי שירותי בריאות? לא, הכשל הוא בהמלצות עצמן. מערכת הבריאות ממשיכה להמליץ לסוכרתיים לאכול פחמימות רבות ואז לקחת מינונים גבוהים של תרופות ואינסולין כדי לחפות עליהן, ואחרי זה מתפלאים שאנחנו מתים מסוכרת.

צריך להתעורר, ולהבין שהבסיס לפתרון הוא לשנות את המלצות התזונה הניתנות לסוכרתיים. על ידי הורדת כמות הפחמימות בתזונה סוכרתי יכול תוך ימים להגיע לערכי סוכר מאוזנים יותר ועל ידי כך לשמור על עצמו עם הרבה פחות סיכוי לסיבוכים.

השינוי כנראה לא יגיע מלמעלה, אלא רק מאיתנו, סוכרתיים שרוצים להתאזן ומוכנים להלחם על כך. על כן, אם אכפת לכם, ובמיוחד אם אתם עצמכם סוכרתיים שבזכות תזונה דלת פחמימות הגעתם לאיזון טוב יותר, הפיצו את הפוסט הזה, וספרו לכולם על השינוי שחוויתם. הדבר יכול להציל חיים של אנשים.

לינק לדו"ח המלא

סיירת סוכרת בפייסבוק

ראשון, פייסבוק. עם כל החסרונות שלו כ"שואב זמן", הפייסבוק יכול גם להיות מצע מצויין להחלפת מידע, יצירת קשרים חדשים ודיון משותף. כחלק מהמאמץ שלנו להפיץ את המידע הנוגע לתזונה דלת פחמימות כפתרון לסוכרת, החלטנו להרחיב את הפעילות שלנו גם לשם, כדי לקיים דיון ישיר יותר איתכם בכל מה שנוגע לסוכרת והתמודדות איתה. קבוצת דיון היא דרך נפלאה להתייעץ, לשמוע דעות של אחרים, ובעיקר להרחיב את המעגל האישי שלנו. אין סיבה שנרגיש לבד.

הקבוצה שהקמנו,  "סיירת סוכרת", נועדה בדיוק למטרה זו. אתם מוזמנים להצטרף, לשאול ולשתף כל מה שעולה על דעתכם.

למה "סיירת"? כי אנחנו מאמינים שסכרתיים בכל גיל לא חייבים להיות אנשים "חולים". יש בנו את כל הפוטנציאל להיות חזקים, בגוף ובנפש, ולהלחם על הבריאות שלנו והתדמית שלנו.

סיפור ההצלחה של רמי

ונעבור לנושא השני על סדר היום. רמי אשר שינה את תזונתו עקב המפגש עם הבלוג שלנו והסיפור שלו מוצג כלשונו. רמי הוא עם סוכרת סוג 2 ("מבוגרים"). לאחר המעבר לתזונה דלת פחמימות נכון להיום הוא אינו נוטל תרופות כלל ומאוזן עם A1C של 5.4 ! סיפור שנותן השראה רבה.

"הי הגר,
אני חייב הרבה מאד לאסף, אני הייתי בדרך להתחיל זריקות (אני סוג 2) אחרי 10 שנים של
עוד ועוד תרופות. למזלי התורים למרפאת הסכרת הם רחוקים. התוצאות הקשות של הבדיקות היו בתחילת אוגוסט 2011 , אחרי תקופה של מספר חודשים שנמנע ממני היכולת לעשות פעילות גופנית,
עד אז משך עשר שנים היה לי סוכר גבוה אבל היחיתי הולך כ-8 ק"מ לפחות 5 פעמים בשבוע,
כך שכל הערכים מעבר לסוכר (כולסטרול טרגליצרידים וכ"ו) היו תקינים. אבל באותה בדיקה הכל קפץ לשמיים.

במזל ביקרתי בפורום סכרת בתפוז ביום 22.8.2011 (לא אשכח את אותו ערב) היו שם הצעות למישהי
בעיניין הסוכר, בין הכותבים היה אסף שהפנה לבלוג הזה. מאותו רגע ממש שקראתי את ההנחיות הכלליות לתזונה ע"פ ד"ר ברנשטיין התחלתי לאכול לפיהן, לא נגעתי עוד במוצרי הקמח המלא שהיו בפריזר. כמובן שבמשך הזמן נחשפתי יותר לתורתו של ד"ר ברנשטיין בעיקר בנוגע לסוג 2.

בנובמבר עשיתי בדיקות וסיפרתי עליהן לאסף במסר בתפוז, ה- A1C שלי היה 6.1
לא הבנתי למה לא ירד מ-6 שהרי תוך שלושה ימים מהתחילת האכילה לפי הבלוג הזה ירד לי הסוכר
לערכים בין 70 ל-90 . כמובן שהורדתי את מינון הגלובן ממריץ הלבלב בהתאמה (על דעתי בלי עצות
מרופא) . אבל אז ראיתי שד"ר ברנשטיין אומר שה-A1C זה ממוצע של 4 חודשים (לא שלושה כמו
שמצוי במרבית האתרים) על 4 חודשים המספרים הסתדרו לי, חודש וחצי סוכר גבוה וחודשיים וחצי בנורמה מתאים למה שיצא לי.

את ממריץ הלבלב (גלובן) נטשתי לחלוטין חודש אחרי שהיתחלתי עם התזונה החדשה, מ- 2 כדורים
ליום הגעתי לרבע כדור בשבוע, גם הוא היה ביום שישי בבוקר, בוקר שבו אני מתפרע מעט.
את הגנואט נטשתי לפני כחודש, היום אני לא לוקח שום תרופה אבל כן לוקח חומצה אלפא ליפואית
יחד עם שמן נר הלילה, ד"ר ברנשטיין אומר שזה טוב.

אבל לא נשארתי ממש צמוד לד"ר ברנשטיין, אחרי ניסויים ראיתי שאני יכול לאכול כ- 80 גרם פחממות
ביום כולל אלו הזמינות שיש בירקות, כמובן לפזר אותם לאורך היום.ובלי הפפצצות של דגניים. אני נמנע לחלוטין מדגניים (למעט מעט ביום שישי בבוקר.) ומחלב, רק גבינות שמנות מידי פעם.

אני רוצה להגיע ל- A1C נמוך מ- 5.4 זה יספק אותי למרות שד"ר ברנשטיין מדבר על 4.9.
ממועמד להתחיל להזריק להגיע למצב בו ללא שום תרופות אני מציב לעצמי יעד של פחות מ- 5.4
אני לא הייתי מאמין שזה אפשרי רק לפני חצי שנה. והכל תודות לאישך שהיפנה לבלוג הזה ב- 22.8.2011

מעט ארוך אבל כדאי שתדעו את ואסף שלפחות לאדם אחד הבאתם מזור ע"י הבלוג הזה.
ושוב תודה לך על המתכון לחם טחינה, העיניין של טחינה כבסיס הוא מעולה והיה חדש לי לחלוטין, עכשיו נפתחה לי אפשרות למאפים נהדרים, (ברור שלא הרבה בגלל השומן) למי שאינו אוכל דגניים.
חמאת שקדים או בוטנים או שומשום, כל פעם טעם אחר."

רמי, תודה רבה על השיתוף.
אם גם אתם רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם, צרו קשר.

מי לא אוהב אוכל סיני?

לא פעם כתבתי בבלוג כי השגת שליטה היא שם המשחק בסכרת. שליטה היא מצב בו אנחנו יכולים לצפות את ההתרחשויות העתידות להגיע ולפעול בהתאם. כמו גנרל ששולח את הצבא שלו כדי לנצח במלחמה וחייב לקחת בחשבון גורמים רבים לפני שיערוך החלטות, כך גם כשאנחנו מנסים לשמור על ערכי הסוכר שלנו מאוזנים.

אימרה רווחת אצל אנשי מקצוע בתחום הסכרת ואצל הרבה סכרתיים בעצמם היא שלפעמים "אין מה לעשות, הסוכר משתגע מעצמו ואי אפשר לצפות מה יקרה". וזה נכון, הרבה פעמים עשינו הכל לפי הספר, ולמרות זאת גילינו כי הסוכר ירד מדי או עלה מדי.

אבל ככל שעובר הזמן מאז התחלתי לקחת צעדים כדי להגיע לערכי סוכר נורמלים, אני דווקא מגיע למסקנה כי ב-90% יש הסבר טוב למה התחזיות שלנו לא התממשו. ככל שאנחנו עושים יותר "זום אין" אל הדקויות שבאיזון הסוכר אנחנו נחשפים לעולם חדש של השפעות, ממש כמו שמסתכלים במיקרוסקופ על טיפת מים ופתאום מגלים עולם חדש.

אחת הדקויות הללו היא "אפקט המסעדה הסינית". סיפור שהיה כך היה. אחת מהמטופלות של ד"ר ברנשטיין הגיעה לפגישה במרפאתו מתוסכלת מאוד. "אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר" התחילה לספר, "כל יום אני הולכת לשחות עם סוכר בדם של 90, ומסיימת עם 300." ד"ר ברנשטיין שאל אותה מה היא אוכלת לפני השחייה. "שום דבר בעייתי, רק חסה." ענתה. "באיזה כמות?" שאל הד"ר, "איזה כמות? בערך ראש חסה."

ראש של חסה מכיל 10 גרם פחמימות בקירוב, אשר יובילו לעליית סוכר בדם אצל סכרתי סוג 1 ב-50 דצ"ל לכל היותר. אז מה מסביר את העלייה הנוספת והדרמטית של עוד 160 דצ"ל בערכי הסוכר בדם שלה? ד"ר ברנשטיין מסביר כך:

(אזהרה: הסבר פיזוליוגי, אולי נשמע קצת מסובך אבל שווה להתאמץ)

מערכת העיכול היא למעשה כמו צינור ארוך אחד שמתחיל בפה ונגמר במעי הגס. המזון אשר נאכל עובר דרך ארוכה הכוללת ריסוק פיזי, פירוק, וספיחה לגוף במנגנונים שונים. הדרך מתחילה בפה, מעבר בושט אל הקיבה, ומשם דרך התרסריון אל המעי הדק.

החלק העליון של המעי הדק מכיל תאים המשחררים הורמונים לדם כשהם נמתחים, עקב הגעה של מזון מעוכל למעי. הורמונים אלה מאותתים ללבלב להגביר הפרשת אינסולין לזרם הדם, וזאת על מנת להתמודד עם עליית הסוכר בדם הצפוייה לאחר הארוחה. ככל שהארוחה גדולה יותר, כך המתיחה של תאים אלו תהיה גדולה יותר, ובכך תוביל להפרשה גדולה של הורמונים ולהפרשה רבה יותר של אינסולין.

אינסולין הוא הורמון חזק, וכדי לאזן את השפעתו במהלך התהליך שתואר כאן הלבלב מפריש במקביל גם את ההורמון גלוקגון , הורמון שפעילותו "הפוכה" לאינסולין והוא גורם לעליית הסוכר בדם במנגנונים שונים. ושוב, כל זאת כדי לאזן את השפעת האינסולין. אצל אדם בריא הדבר ייצור איזון בהשפעת האינסולין ויישמור את רמת הסוכר בנורמה – לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי.

אבל אצל סכרתיים אשר לא מייצרים מספיק אינסולין או שלא מייצרים בכלל המצב הוא שונה. הרחבת התאים הנמתחים במעי הדק והפרשת הגלוקגון תוביל לעלייה בערכי הסוכר, גם אם הם אכלו משהו שהגוף בכלל לא מעכל כמו אבנים…

ד"ר ברנשטיין מכנה תופעה זו "אפקט המסעדה הסינית" –  "The Chinese Restaurant Effect". הרבה פעמים במסעדה סינית התפריט יכלול כמות נכבדה של חלבון כלשהו, מלווה בירקות שונים ודלי פחמימות כמו בוק צ'וי, נבטים, פטריות ועוד, אבל למרות כמות הפחמימות המועטה ארוחה כזו תעלה משמעותית את הסוכר בדם בגלל האפקט הנ"ל.

המשמעות של האפקט היא משמעותית ביותר – כל דבר שאנחנו אוכלים מעלה לנו את הסוכר! גם אם אין בו פחמימות כלל, הרחבת התאים האמורים במעי הדק תוביל לעלייה כלשהי בערכי הסוכר בדם. כשאנחנו מנסים לחשב את ערכו של המזון שלנו מבחינת פחמימות והשפעתו,  גם כמות המזון בכללותו וכמה הוא "ממלא" תשפיע.

אז תזכרו שני דברים עיקריים ,

• לא לאכול ארוחות כבדות מדי!
• אין דבר כזה "מזון חופשי", ואם הסוכר בדם עולה למרות החישובים שערכתם ייתכן שזה בגלל אפקט המסעדה הסינית.

"תקופת ירח הדבש" הוא הכינוי האירוני שניתן לאחרת התקופות הקשות בחיים – התקופה שלאחר אבחון הסוכרת מסוג 1. זו תקופה בה ערכי הסוכר מתחילים להתאזן מעצמם וכמויות האינסולין אותן יש להזריק יורדות, לפעמים עד כדי היעלמות זמנית של הצורך בהזרקה.

תקופת ירח הדבש לא מתרחשת תמיד, ונחשבת כזמנית. על פי הספרות הרפואית המקובלת היא נמשכת בין מספר חודשים ועד לשנתיים. ע"פ ד"ר ברנשטיין ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש ועל זה בהמשך. התקופה הזו עבור הסכרתי החדש מבלבלת מעט, ואף עשויה לנטוע תקוות שווא לריפוי הסכרת, אני יודע, הייתי שם.

מדוע מתרחש ירח הדבש?

כדי להבין, יש לפרט מעט על התהליכים המלווים את היווצרות הסכרת עצמה.

סכרת סוג 1 מוגדרת כמחלה אוטואימונית, זאת אומרת מחלה בה מערכת החיסון של הגוף "תוקפת" את הגוף עצמו, במקרה הזה את תאי הלבלב מסוג בטא האחראים על ייצור והפרשת האינסולין. תהליך זה מתחיל זמן מה לפני הופעת הסימפטומים של הסכרת. למרות הפגיעה בהם, תאי הבטא שעדיין מתפקדים מנסים לעמוד בעומס וממשיכים לייצר אינסולין אך בנקודה מסויימת גם הם "קורסים". בשלב זה מתחילים הסימנים האופיניים לסכרת כגון ירידה במשקל, עייפות, צימאון והשתנה מוגברים הנובעים כולם מעליית היסטרית של כמות הגלוקוז בדם. רוב תאי הבטא בלבלב כבר לא מתפקדים ואלה שכן – כורעים תחת העומס. לא רק שמערכת החיסון החליטה לתקוף אותם על לא עוול בכפם, הם ניזוקים גם מהרמה הרעילה של הסוכר בדם שיכולה להגיע גם ל-600 דצ"ל .

בשלב זה מתרחש גם בדרך כלל האבחון של הסכרת. כבר לא ניתן להתעלם מהסימפטומים ובדרך כלל האדם הולך להבדק ומקבל את החדשות הגורליות. לאחר האבחון מתחיל הטיפול – הסכרתי החדש מתחיל להזריק אינסולין בצורה קבועה כדי לחקות את פעילות הלבלב שלו. כאמור, בדרך כלל בשלב זה קיימים עדיין תאי בטא בלבלב שמתפקדים, וברגע שהגוף מתחיל להסתייע באינסולין ממקור חיצוני ורמות הסוכר עצמן יורדות לערכים  הקרובים לנורמה, יורד העומס גם מתאים אלה והם חוזרים לתפקד. עקב כך ערכי הסוכר מתחילים להתאזן עד למצב בו כמות האינסולין הנחוצה לסוכרתי יורדת מאוד , לפעמים עד להפסקה מוחלטת של ההזרקה.

האם ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש ולמה בעצם?

על פי ניסיונו של  ד"ר ברנשטיין  ניתן להאריך את תקופת ירח הדבש על ידי שמירה על תפריט דל פחמימות וטיפול נכון. במהלך שנותיו הרבות בהן טיפול בסכרתיים, לא פעם החל ד"ר ב' לטפל בסכרתיים ממש משלב האיבחון.  סכרתיים שעברו לתזונה דלת פחמימות ועקבו אחר ההמלצות הנוספות שלו כבר מההתחלה הצליחו לשמור על מינוני האינסולין שלהם קבועים למשך שנים. זה לא אומר שהם נרפאו מהסכרת, אבל הם הצליחו לשמר אותה במצב סטטי יחסית שתרם ליכולת שלהם לשמור על ערכי סוכר נורמליים. הסיבה שזה חשוב היא שלמרות שאי אפשר לשקם את הלבלב לחלוטין, המשך הפעילות שלו גם אם היא חלקית תעזור ליציבות רבה יותר בערכי הסוכר – שזו המטרה שלנו, להגיע לערכים נורמליים ולשמור על יציבות, ללא ירידות ועליות חדות.

לסיכום,אם אתם עצמכם אובחנתם בסכרת סוג 1 ונמצאים בעיצומו של ירח הדבש, או שאתם מכירים מישהו שנמצא בשלב זה, מומלץ מאוד להתחיל לעקוב אחרי ההמלצות של ד"ר ברנשטיין ולעבור לתזונה דלת פחמימות. מי לא רוצה ירח דבש ארוך?

יש אנשים שבזמן החגים מוותרים על עקרונות התזונה שלהם כדי לאכול "כמו כולם". אני יכולה להבין את זה – ארוחות חג כוללות הרבה פעמים מאכלים משפחתיים אהובים שזכורים לנו מהילדות, וההשתתפות במעמד המשפחתי והקולינארי ממלאת צורך חשוב.

אבל הפוסט הזה מיועד למי שעשה שינוי תזונתי בסגנון דל פחמימות או פליאו, ולא מעוניין לחזור אחורה. במקרה הזה ארוחות חג יכולות להפוך לאירוע מלחיץ, במיוחד עם עדיין לא "יצאתם מהארון" בפני המשפחה הקרובה.

אמנם בורכנו במשפחה מתחשבת מאוד, שחלק ממנה אפילו אוכלת פליאו, אבל לא חסרות הזדמנויות שבהן אנחנו מתארחים אצל אחרים וניצבים בפני האתגרים שכרוכים בכך. הנה כמה טיפים מנסיוננו.

אל תיכנסו לשיחות על תזונה.
אני לא אומרת שתתחמקו אם שואלים אתכם למה אתם לא אוכלים מהאורז, אבל באמת, זה פשוט לא הזמן. במיוחד אם אתם מתארחים אצל אנשים שאתם פחות מכירים. האמת העצובה היא שיש אנשים שלוקחים את התזונה שלנו כעלבון אישי וכהכרזה שהם טועים, שמנים, לא בריאים וימותו בקרוב. במקרה הטוב זה סתם יעכיר קצת את האווירה. במקרה הרע זה יכול להעליב את המארחת, או להוביל לויכוח קולני שלא יסתיים עד שתצליחו להסביר שאתם לא מרגישים נעלים יותר משאר האנשים רק כי אתם לא אוכלים מהלחם.
יש זמן ומקום לכל דבר. הזמן הנכון לחנך את הציבור לגבי תזונה, לפחות בעיני, הוא כשמישהו מבקש לשמוע. והמקום הנכון הוא… לא בארוחת חג.

נסו לעדכן מראש את המארח/ת
כאמור הקרובים אלינו מתחשבים מאוד ו/או עברו לפליאו, אז החיים שלנו לרוב מאוד קלים. מה גם שלפחות אצל אסף, מדובר בעניין רפואי, וזה איכשהו מקל על הסביבה להבין ולשתף פעולה.
אבל מה אם מדובר במארחת שלא בעניינים, וזה לא אירוע מהסוג שבו כל אחד מביא משהו?
בעיני המעט שאפשר לעשות כדי להימנע מאי נעימות, הוא להכין אותה מראש שאתם אוכלים לפי תזונה מיוחדת, ושאתם כנראה לא תאכלו באופן חופשי מכל מה שעל השולחן. מומלץ להבהיר שאין צורך להכין עבורכם שום דבר במיוחד – כל עוד יש מנות של בשר / דגים / עוף / ירקות זה יספק את הסחורה. כמובן שרוב המארחות ינסו בכל זאת להתגמש כדי להתחשב בכם – רווח נקי

אל תכנעו לסחיטה רגשית
לפני הארוחה, קחו רגע ותזכרו למה אתם אוכלים ככה. מה המטרה שאליה אתם רוצים להגיע?
בין אם המטרה היא לנרמל את ערכי הסוכר, או לחזור ללבוש ג'ינס שתקוע בארון כבר שנתיים, זה צריך להיות המיקוד שלכם. תכתבו את כל הסיבות על חתיכת נייר כך שתראו אותן מולכם, ועכשיו תגידו, מה יותר חשוב? הבריאות, האנרגיה והשמחה שלכם כל השנה, או שדודה חנה לא תעלב כי לא טעמתם את העוגה שלה?

סחיטה רגשית יכולה להגיע בהרבה צורות. למשל:
– אבל אתה חייב לטעום, הכנתי את זה במיוחד בשבילך!
– פתאום האוכל שלי לא מספיק בריא בשבילך?
– זה חג! בחג לא עושים דיאטה!
– תטעם רק קצת! אני לא מבינה למה אתה עושה עניין, מה כבר יקרה לך אם תאכל קצת אורז?!

הנה טיפ שלמדתי מדנה קרפנדר: התשובה לכל המשפטים מעלה צריכה להיות אחת, ובטון עליז ככל הניתן: "לא תודה"!

– אבל אתה תמיד אוכל פירה. אתה לא רוצה פירה?
– לא תודה!
– זה פירה בלי חמאה, זה מאוד בריא!
– לא תודה!
– הנה, אני שמה לך ממש ממש קצת!
– לא תודה!

וכן הלאה.

ומה עושים כשהצד השני פשוט לא מפסיק, וגורם לך להיראות אובססיבי לגבי התזונה שלך? משנים נושא.
הטכניקה היא לשנות נושא ישר אחרי שאומרים "לא תודה!". כך, אם הפולני שרודף אתכם ינסה להחזיר את השיחה לפירה ואורז, הוא זה שיראה אובססיבי. הנה כך:

– אפשר לחתוך לך מהעוגה?
– לא תודה!
– נו, חתיכה קטנה! אל תהיה נודניק!
– לא תודה! הי, מישהו פה ראה את גברים בשחור 3? אולי נלך מחר?

תדאגו לעצמכם, לפני ואחרי.
אם אתם עומדים להתארח במקום שבו ברור שלא יהיה לכם מה לאכול, תדאגו לעצמכם. וזה אומר לאכול משהו לפני – לא ארוחה שלמה, אבל מספיק כדי שלא תגיעו גוועים ברעב, ולדאוג שגם כשתחזרו הביתה יחכה לכם משהו טעים ובריא. זה יכול לעזור מאוד במניעת תחושות של קיפוח והתבאסות כללית. (רעיונות)

לסיכום, זכרו שלא הכל בחג חייב להיות סביב האוכל. סבתי ז"ל בוודאי מתהפכת בקברה עכשיו מדברי הכפירה האלה, אבל ברצינות. יש עוד דברים שאפשר להינות מהם, כמו לבלות זמן עם אנשים אהובים שלא יוצא לנו לראות ביומיום. ויכולת ההנאה גוברת מאוד כשלא מסיימים את הארוחה כמו לוויתנים על החוף.

יש לכם טיפים נוספים לשרידה בארוחות החג? שתפו אותנו!

שנה טובה ובריאה!

בין אם אתם עם קדם סכרת, סכרת סוג שתיים או אחד, בין אם אתם לוקחים תרופות להורדת הסוכר, אינסולין, שניהם או ללא תרופות בכלל, אצל כולנו הגוף עובד לפי אותם הכללים – כשהסוכר גבוה נוצר נזק בגוף. לכן אני חושב שכל סכרתי צריך לכוון לערכים נורמלים, ובעיקר בבוקר.

היעד שלי הוא לקום עם ערך סוכר נורמלי בצום, ז"א אומרת עם ערך של בין 60-90 מ"ג לדצ"ל. 

ברוב הבקרים אני אכן מגיע ליעד הזה. ומה אם לא? מנסים להבין למה זה קרה כדי להשתפר בפעם הבאה. במסע הזה לערכי סוכר נורמלים יש עליות ומורדות ואסור להתייאש מיום יומיים שיצאנו מאיזון.

אז כיצד קמים עם סוכר מתחת ל-90 בבוקר? הנה מספר נקודות חשובות:

1. להמנע מאכילה מוגזמת בלילה: כביכול מובן מאליו, אך האכילה המרובה בערב ובלילה נפוצה אצל רבים ולא תמיד קלה לשליטה. הישיבה מול הטלוויזיה אחרי יום עבודה מעייף מתלווה הרבה פעמים בנישנוש בלי פוסק. הרבה אנשים מצליחים לשלוט במה שהם אוכלים במהלך היום, אבל בלילה משחררים כל רסן. כלל חשוב הוא להקפיד לאכול ארוחת ערב מזינה ומשביעה. אם אתם אוכלים תזונה דלת פחמימות חשוב שיהיה בארוחה זו מספיק חלבון כדי לשמור אתכם שבעים עד שאתם הולכים לישון.

2. ללכת לישון מוקדם:  לפעמים לזלילה הלילה יש סיבה פשוטה, העייפות. בשעות האחרונות לפני השינה אנו פעמים רבות שומרים על עצמנו ערים באמצעים "מלאכותיים" בלי להרגיש – הטלוויזיה, המחשב, האייפון, האייפאד – כל מסך כלשהו. האור החזק מהמסכים מעיר לנו את המוח אבל כל מה שהגוף שלנו באמת רוצה זה שנלך לישון. לכן כדי להתעורר הגוף שולח אותנו לקבל "אנרגיה" ונוצרת תחושת רעב. תנסו להמנע מבהייה במסכים בלילה, ותראו איך אתם שוקעים לשינה הרבה יותר מוקדם ועם הרבה פחות אכילה מיותרת.

פתרון מעניין נוסף לבעייה זו הוא התוסף F.lux, תוסף אשר גורם למחשב שלכם לקבל תאורת "לילה" שהופכת את הצבעים שבמסך לכתומים יותר ומונעת את האפקט המעיר של המחשב. מתאים גם לסלולרי ולמחשבי טאבלט, מומלץ.

3. אם בכל זאת החלטתם לאכול בלילה: עדיף כמובן לאכול חטיפים דלי פחמימות אשר ישפיעו בצורה מועטת בלבד על הסוכר בדם. דוגמאות פשוטות הן שקדים, אגוזים או גבינה קשה, או חטיף אחר מתוך אלה שמופיעים אצלנו באגף המתכונים. אם אתם מזריקים אינסולין חשוב לא להתעלם מאף חטיף – למרות שמדובר במזון דל פחמימות לפעמים צריך להזריק.

4. לבדוק תאימות מינוני תרופות/אינסולין: אם אתם מתעוררים באופן סדיר עם סוכר גבוה בבוקר ואתם לא מבינים למה, הדבר השני מלבד תזונה שצריך לחשוב עליו הוא מינון לא נכון של תרופה או תרופה לא מתאימה.  על זה כמובן יש להתייעץ עם הרופא שלכם כי כפי שמוסבר בהמשך, לא תמיד להעלות מינון זה הדבר הנכון! 

5. להבין את "תסמונת השחר" – The Dawn Phenonema: הולכים לישון עם סוכר נמוך ומתעוררים עם גבוה? יתכן שמדובר ב"תסמונת השחר".

מדובר בתופעה פיזיולוגית אשר מתרחשת בדרך כלל בין 2-8 לפנות בוקר אשר מובילה לערכי סוכר גבוהים בבוקר. יש מספר השערות לגבי הגורם לתופעה זו. הדעה הרווחות היא כי מדובר בשיחרור גלוקוז מהכבד בעקבות הפרשת הורמונים כמו גלוקגון, קורטיזול, אדרנלין והורמוני גדילה שנועד "להכין" את הגוף לקראת הקימה. להופעת התסמונת אין חוקים, יש סכרתיים שסובלים ממנה באופן רציף, יש כאלה שמדי פעם ויש כאלה שבכלל לא.

כדי לבדוק אם מדובר בתסמונת השחר שגורמת לסוכר גבוה בבוקר צריך לקום באיזור 2-3 לפנות בוקר ולעשות מדידת סוכר בדם במשך מספר ימים ולהשוות אותה עם הערכים לפני השינה ובבוקר. הפיתרון יהיה נגזרת של מה שהצעתי עד עכשיו – המנעות מפחמימות בלילה, שינוי במינוני התרופות או במקרים חמורים אפילו להזריק אינסולין פעם נוספת לפנות בוקר כדי למנוע את התופעה. את התהליך יש לעשות ביחד עם הרופא שלכם.

6. להכיר את "אפקט סומוגי" Somogyi Rebound – אפקט סומוגי הוא קודם כל אפקט עם שם מוזר. הוא נקרא כך על שם הרופא שגילה אותו.

מדובר במצב בו קמים עם היפרגליקמיה, ערכים גבוהים בבוקר (אפילו מעל 200) שנגרמים למעשה עקב ירידת סוכר בלילה. אם הסוכר יורד בלילה (עקב הזרקה במינון גבוה מדי למשל) הגוף נכנס למצב של מצוקה ומופרשים הורמוני סטרס בגוף המעודדים הפרשת גלוקוז מהכבד וממאגרים נוספים. התוצאה היא עלייה ברמת הסוכר בבוקר. ניתן לראות את זה יפה בתרשים הבא:

במצב זה צריך להיזהר מאוד מהעלת כמות האינסולין בלילה! בשונה מ"תסמונת השחר" כאן מינון אינסולין גבוה מדי עשוי להוביל להיפוגליקמיה חריפה. אם אתם קמים עם ערכים גבוהים מאוד בבוקר יש לבדוק את הסוכר בלילה, לכוון שעון ללפנות בוקר ולעשות אפילו 2-3 בדיקות כדי לזהות ירידת סוכר בלילה. יש להתייעץ עם הרופא כיצד להתמודד עם מצב זה, בדרך כלל צריך להקפיד יותר על אכילה מול הזרקת אינסולין קצר טווח.

אגב, אחד היתרונות בלאכול ע"פ התזונה של ד"ר ברנשטיין הוא שכמות האינסולין המהיר שאנחנו מזריקים היא נמוכה בגלל שאין הרבה פחמימות בתזונה, וכך זה מוריד בהרבה את הסיכוי שנגיע למצב כזה.

7. לבדוק לבדוק לבדוק - חזרתי על זה מספר פעמים בפוסט, אבל למרות שמדובר בדבר בסיסי הבדיקות הן המפתח לאיזון שלנו, וכך גם בבוקר. בזכות הטכנולוגיה אנחנו יכולים לבדוק מה רמת הסוכר שלנו בכל רגע נתון בעזרת מד הסוכר האישי שלנו (אם יש לכם מד סוכר רציף אתם אפילו עוד יותר מחוברים למה שקורה)

תבדקו את הסוכר שעתיים אחרי ארוחת הערב, לפני השינה, איך שאתם יוצאים מהמיטה ואפילו לפנות בוקר כמו במקרים שציינתי פה. יש אנשים ש"מדלגים" על בדיקה לפעמים מהסיבות הלא נכונות, אולי כדי קצת להתכחש למציאות… כתבתי על ה"עיוורון" הזה כאן. חבר'ה, בסכרת אתם הבוס, האחריות היא עליכם!

לסיכום, לקום עם ערכים נורמלים בבוקר של מתחת ל-90 זה בהחלט אפשרי. אם אתם קמים עם סוכר גבוה אל תזניחו! נסו להבין למה זה קורה ותעזרו בכל הכלים האפשריים. בהצלחה.

בלוג דל פחמימות בפייסבוק