קיבלנו תגובות רבות מאז עלה הבלוג הזה לאוויר לפני שלוש שנים, ובו סיפרתי את סיפורי וחשפתי בפעם הראשונה כיצד תזונה דלת פחמימות עזרה לי לאזן את הסוכרת שלי. הרבה התעניינות, הרבה שאלות, וגם לפעמים הרמת גבה וביקורת, חלקה עקיפה וחלקה ישירה.

ביטוי שעולה הרבה פעמים בהקשר זה הוא קיצוניות. "למה להיות כל כך קיצוני? הכל צריך להיות במידה!" אז הנה וידוי, התזונה שלי אכן קיצונית ביחס לתזונה של רוב האנשים היום. היא כוללת הרבה פחות פחמימות והרבה יותר שומן ממה שתמצאו בצלחת של סוכרתי ממוצע או בכלל. אבל יש לזה סיבה טובה.

סוכרת היא מחלה קיצונית!

מה הייתם ממליצים לאדם שאלרגי לבוטנים? להמשיך לאכול בוטנים "במידה"? ולאדם שרגיש למוצרי חלב? האם כדאי לו להמשיך לאכול מוצרי חלב למרות שזה עושה לו בעיות עיכול , עייפות וכאבי בטן? אם היה לכם בן משפחה עם צליאק (אי סבילות לגלוטן) חס וחלילה, האם כדאי לו להמשיך לאכול פיתות ובורקסים בגלל שכולם אוכלים?

אז לפחות לפי YNET, בכתבה שפורסמה השבוע, המזון המומלץ ביותר לסוכרתיים הוא לחם מלא. כותבת ה"מאמר", שהיא במקרה טכנולוגית מזון המייעצת למאפיות לחם הארץ וברמן, טוענת כי לחמים מלאים בעלי אינדקס גליקמי נמוך הם המזון האידאלי לסוכרתיים. האמנם? יצאנו לבדוק.

מהו אינדקס גליקמי?

אינדקס גליקמי הוא מדד יחסי המודד כמה מהר ישפיע מזון מסויים על הסוכר בדם. זה מספר בין 0 ל-100, כשהרף הגבוה שלו – 100 הוא למעשה האינדקס הגליקמי של גלוקוז – סוכר טהור.

כדי לבדוק האם כותבת המאמר צודקת, ראשית בואו נבחן כמה מדדי אינדקס גליקמי של לחמים שונים:

לחם חיטה מלאה 70

לחם שיפון קל     68

לחם מקמח לבן   76

אז אכן יש צדק בדבריה כי לחם שיפון קל הוא עדיף הרבה יותר מלחם מקמח לבן. אבל רגע! לפי הגישה הזו יש מזונות הרבה יותר בריאים לסוכרתיים, שימו לב לאינדקס הגליקמי של המזונות הבאים:

סוכר לבן 61

קוקה קולה 63

חטיף מארס 62

כן, אתם קוראים נתונים אמיתיים.

לסוכר אינדקס גליקמי נמוך יותר מאשר לחם שיפון קל.

אכילת לחם מלא תעלה את הסוכר בדם הרבה יותר מהר משתיית כוס קולה צוננת, או מאכילת חטיף שוקולד. אז אולי לסוכרתיים מומלץ לשתות קולה ולאכול שוקולד וממתקים? לא ממש. הייתי דווקא ממליץ לכם לקרוא מהו האינדקס הגליקמי של המזונות הבאים ולהחליט בעצמכם מה כדאי לסוכרתי לאכול.

ביצים  0

בשר בקר 0

מלפפון 0

אבוקדו 0

אם נלך עם גישת כותבת המאמר, ואני מצטט "מומלץ לחולים טרום סוכרתיים וסוכרתיים לצרוך מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך…" האוכל הטוב ביותר לסוכרתיים הוא ירקות, חלבונים ושומנים. בטח שלא לחמים מאפים או חטיפי שוקולד.

נחזור לקיצוניות. קיצוניות זה דבר יחסי. אנחנו, סוכרתיים (מסוג 1 או 2) לא יכולים להתמודד טוב עם פחמימות, לא משנה מאיזה סוג. פחמימות מעלות לנו את הסוכר בדם, ועם השנים עלולות לגרום לנו לנזקים בלתי הפיכים – לראייה, לכליות, לעצבים, ואף לסכן אותנו במוות מוקדם מאירוע לבבי או שבץ מוחי.

זה לא קיצוני להמנע ממה שעושה לך רע. למרות שמצב חצי מיליון הסוכרתיים בארץ גרוע, ולמרות שבישראל מתים יותר מסוכרת , המלצות התזונה לסוכרתיים עומדות בעינן. הגיע הזמן להגיד בלי לפחד, המלך הוא עירום – התזונה הרווחת לסוכרתיים פשוט עושה אותם חולים יותר.

השתמשו אז בחמאה? מרגרינה?

– רק בחמאה. לא ידענו מה זה מרגרינה. השתמשנו הרבה ב-Suet (שומן בקר / כבש). אהבתי במיוחד suet pie (מאפה עשוי שומן בקר או כבש ממולא בשר). ממ… דלישס! המילוי היה בדרך כלל לחי וכליות בקר.

ומה עם לחם? פסטה? אורז?

– היה לחם לארוחת בוקר. פסטה לא היתה. כתוספת לארוחות אכלנו בעיקר גריסי פנינה.

היו ילדים שמנים בכיתה שלך? 

– לא! אפילו לא אחד.

ובשאר בית הספר?

-לא.

בטח היו אחד או שניים?

– לא!

אוקיי. איך התייחסו אז לנושא התזונה הבריאה?

– מאוד שונה מהיום. אכלנו את מה שכולם אכלו, לא הקדשנו לזה הרבה מחשבה. אם מישהי רצתה לרזות אמרו לה להפסיק עם המתוקים (sweets).

שאלה אחרונה. לאורך כל השנים אני זוכרת את עצמי פותחת את המקרר בבית שלך ושל סבא ורואה שמנת, חמאה ובייקון. אי פעם הרגשת שאתם הולכים נגד הזרם בעניין הזה? כולם מסביב עושים דיאטות דלות שומן ורק אתם שופכים שמנת 38% על סלט הפירות שלכם?

- לא ממש. פשוט תמיד אהבנו אוכל טעים.

אנחנו מתגעגעים אליו אנושות.

קשה למצוא מילים לתיאור החוויה. למרבה המזל יש הרבה תמונות.

ובכן, טיול בקרוואן זה דבר אחר. הרפתקה שמחברת אותך הרבה יותר לשביל שאתה מטייל בו.

 זה טיול שמאפשר חיבור לטבע, שקט, בהייה בהרים,

 מפגש עם חברים חדשים

 יש תחושה נפלאה של עצמאות וחופש, שנובעים מכך שאין צורך לחפש מלון, להזמין חדר, להגיע אליו, לפרוק מזוודה ואחר כך לארוז אותה שוב כשרוצים להמשיך.

 שלא לדבר על השקט הנפשי שנובע מהאפשרות לבשל בעצמנו את כל האוכל. פשוט טיול ללא תסכול.

זה בעצם מאוד פשוט: יש מקרר, כיריים של גז וכיור, מחבת, סיר, שתי צלחות ושתי כוסות. מי ידע שזה בעצם כל מה שצריך? בבית יש לנו כל כך הרבה חפצים, וכיור שממהר כל כך להתמלא בכלים…

 קודם כל עושים קניות. בארץ קניות הן ניג'וס, אבל לא פה. אם רק היו נותנים לי הייתי נשארת יום שלם. חמאת קריגולד, בשר אורגני, כרוב ניצנים טרי ביורו וחצי לקילו, והגבינות, הו, הגבינות העשויות מחלבן של פרות המוציאות ימיהן בזלילת עשב בלתי פוסקת.

(אבל ממש בלתי פוסקת. בשוויץ הבנו את הביטוי "לאכול כמו פרה": הן פשוט לא מפסיקות לאכול. עשינו חניית לילה ליד עדר פרות ושמענו אותן אוכלות כל הלילה (מה זאת אומרת איך? יש להן פעמון על הצוואר!)

קניות פליאו זה הרי ממש פשוט – חלבונים, ירקות, קצת פירות, קצת אגוזים, שומנים לבישול וזהו, אפשר לצאת לדרך. כשמגיעים למקום יפה עוצרים, מוציאים שולחן וכיסאות ואוכלים משהו, ככה בקטנה בחצר האחורית של הקרוואן.

 בערב מגיע תורן של הארוחות החמות. כמו בבית, רק בלי להתחכם יותר מדי. תיבול במלח ופלפל, לפעמים זירזוף של יין.

בלילה שקט וחשוך. אין מסכים מסביב. העייפות מכה לרוב בסביבות בתשע, וחצי שעה לאחר מכן ניתן כבר למצוא אותנו שקועים בשינה עמוקה.

בבוקר קמים, מציצים החוצה ונפעמים.

.
.
יום יפה כזה צריך לחגוג עם פנקייק.

בסופרמרקט באוסטריה שמחנו לגלות שקמח אגוזי לוז הוא מוצר שגרתי ונפוץ, והפקנו ממנו פנקייק בננה-נוטלה עדין ומיוחד.

אגב, לא הבאתי איתי סודה לשתייה אז הכנתי בלי. לא היה שום הבדל ונראה לי גם שהטעם השתפר. (בעקבות כך תיקנתי גם את המתכון המקורי).

יש אנשים שבזמן החגים מוותרים על עקרונות התזונה שלהם כדי לאכול "כמו כולם". אני יכולה להבין את זה – ארוחות חג כוללות הרבה פעמים מאכלים משפחתיים אהובים שזכורים לנו מהילדות, וההשתתפות במעמד המשפחתי והקולינארי ממלאת צורך חשוב.

אבל הפוסט הזה מיועד למי שעשה שינוי תזונתי בסגנון דל פחמימות או פליאו, ולא מעוניין לחזור אחורה. במקרה הזה ארוחות חג יכולות להפוך לאירוע מלחיץ, במיוחד עם עדיין לא "יצאתם מהארון" בפני המשפחה הקרובה.

אמנם בורכנו במשפחה מתחשבת מאוד, שחלק ממנה אפילו אוכלת פליאו, אבל לא חסרות הזדמנויות שבהן אנחנו מתארחים אצל אחרים וניצבים בפני האתגרים שכרוכים בכך. הנה כמה טיפים מנסיוננו.

אל תיכנסו לשיחות על תזונה.
אני לא אומרת שתתחמקו אם שואלים אתכם למה אתם לא אוכלים מהאורז, אבל באמת, זה פשוט לא הזמן. במיוחד אם אתם מתארחים אצל אנשים שאתם פחות מכירים. האמת העצובה היא שיש אנשים שלוקחים את התזונה שלנו כעלבון אישי וכהכרזה שהם טועים, שמנים, לא בריאים וימותו בקרוב. במקרה הטוב זה סתם יעכיר קצת את האווירה. במקרה הרע זה יכול להעליב את המארחת, או להוביל לויכוח קולני שלא יסתיים עד שתצליחו להסביר שאתם לא מרגישים נעלים יותר משאר האנשים רק כי אתם לא אוכלים מהלחם.
יש זמן ומקום לכל דבר. הזמן הנכון לחנך את הציבור לגבי תזונה, לפחות בעיני, הוא כשמישהו מבקש לשמוע. והמקום הנכון הוא… לא בארוחת חג.

נסו לעדכן מראש את המארח/ת
כאמור הקרובים אלינו מתחשבים מאוד ו/או עברו לפליאו, אז החיים שלנו לרוב מאוד קלים. מה גם שלפחות אצל אסף, מדובר בעניין רפואי, וזה איכשהו מקל על הסביבה להבין ולשתף פעולה.
אבל מה אם מדובר במארחת שלא בעניינים, וזה לא אירוע מהסוג שבו כל אחד מביא משהו?
בעיני המעט שאפשר לעשות כדי להימנע מאי נעימות, הוא להכין אותה מראש שאתם אוכלים לפי תזונה מיוחדת, ושאתם כנראה לא תאכלו באופן חופשי מכל מה שעל השולחן. מומלץ להבהיר שאין צורך להכין עבורכם שום דבר במיוחד – כל עוד יש מנות של בשר / דגים / עוף / ירקות זה יספק את הסחורה. כמובן שרוב המארחות ינסו בכל זאת להתגמש כדי להתחשב בכם – רווח נקי

אל תכנעו לסחיטה רגשית
לפני הארוחה, קחו רגע ותזכרו למה אתם אוכלים ככה. מה המטרה שאליה אתם רוצים להגיע?
בין אם המטרה היא לנרמל את ערכי הסוכר, או לחזור ללבוש ג'ינס שתקוע בארון כבר שנתיים, זה צריך להיות המיקוד שלכם. תכתבו את כל הסיבות על חתיכת נייר כך שתראו אותן מולכם, ועכשיו תגידו, מה יותר חשוב? הבריאות, האנרגיה והשמחה שלכם כל השנה, או שדודה חנה לא תעלב כי לא טעמתם את העוגה שלה?

סחיטה רגשית יכולה להגיע בהרבה צורות. למשל:
– אבל אתה חייב לטעום, הכנתי את זה במיוחד בשבילך!
– פתאום האוכל שלי לא מספיק בריא בשבילך?
– זה חג! בחג לא עושים דיאטה!
– תטעם רק קצת! אני לא מבינה למה אתה עושה עניין, מה כבר יקרה לך אם תאכל קצת אורז?!

הנה טיפ שלמדתי מדנה קרפנדר: התשובה לכל המשפטים מעלה צריכה להיות אחת, ובטון עליז ככל הניתן: "לא תודה"!

– אבל אתה תמיד אוכל פירה. אתה לא רוצה פירה?
– לא תודה!
– זה פירה בלי חמאה, זה מאוד בריא!
– לא תודה!
– הנה, אני שמה לך ממש ממש קצת!
– לא תודה!

וכן הלאה.

ומה עושים כשהצד השני פשוט לא מפסיק, וגורם לך להיראות אובססיבי לגבי התזונה שלך? משנים נושא.
הטכניקה היא לשנות נושא ישר אחרי שאומרים "לא תודה!". כך, אם הפולני שרודף אתכם ינסה להחזיר את השיחה לפירה ואורז, הוא זה שיראה אובססיבי. הנה כך:

– אפשר לחתוך לך מהעוגה?
– לא תודה!
– נו, חתיכה קטנה! אל תהיה נודניק!
– לא תודה! הי, מישהו פה ראה את גברים בשחור 3? אולי נלך מחר?

תדאגו לעצמכם, לפני ואחרי.
אם אתם עומדים להתארח במקום שבו ברור שלא יהיה לכם מה לאכול, תדאגו לעצמכם. וזה אומר לאכול משהו לפני – לא ארוחה שלמה, אבל מספיק כדי שלא תגיעו גוועים ברעב, ולדאוג שגם כשתחזרו הביתה יחכה לכם משהו טעים ובריא. זה יכול לעזור מאוד במניעת תחושות של קיפוח והתבאסות כללית. (רעיונות)

לסיכום, זכרו שלא הכל בחג חייב להיות סביב האוכל. סבתי ז"ל בוודאי מתהפכת בקברה עכשיו מדברי הכפירה האלה, אבל ברצינות. יש עוד דברים שאפשר להינות מהם, כמו לבלות זמן עם אנשים אהובים שלא יוצא לנו לראות ביומיום. ויכולת ההנאה גוברת מאוד כשלא מסיימים את הארוחה כמו לוויתנים על החוף.

יש לכם טיפים נוספים לשרידה בארוחות החג? שתפו אותנו!

שנה טובה ובריאה!

♥

לימונדת סודה והדרים (ללא סוכר!) של דברים בעלמה, שגם נתנה לי השראה לפינה.

♥

חטיפי באונטי ביתיים, בגרסת "quick and dirty" כמו שאומרים בהיי טק.
התחלתי מהמתכון הזה של הבלוג מה יש לאכול.
הקפאתי את המילוי (חמאת קוקוס+שמן קוקוס) בתבניות קרח,
וציפיתי בתערובת של מסת קקאו+חמאת קקאו+סטיביה (המסתי במיקרו, כמובן).
זה ממלא מאוד. בפעם הבאה אעשה אותם יותר קטנים.

וזה נראה כמו גלידונית!

♥

הבקבוקים האלה, לחליטות קרות. 15 ש"ח האחד בבני ברק!
(ו-35 ש"ח האחד בתל אביב. אין שמחה כשמחת המציאה המוזלת).

♥

הסבתא המרשימה של מר קדמוני.

♥

סדרת הפוסטים של הבלוג בישול בזול,
שמבארת בצורה נפלאה את ההצדקה הכלכלית לבישול ואכילה בבית במקום בחוץ.

♥

לפגוש את רעות ואיתי – זוג אנשים מקסימים שחיים גם הם בגישת פליאו,
וכמונו חשוב להם מאוד לאכול נכון, לזוז נכון ולא לקבל דברים כמובן מאליו.
לגלות שאנחנו לא לבד בסיפור הזה זו מתנה גדולה.

רעות ביישנית, אז במקום תמונה שלה אני שמה תמונה של הכיבוד.
בייגלה טחינה, אלא מה.

♥

לגלות שאפשר להכין קצפת מחלב קוקוס ממש בקלות.
(כן, יש לי אובססיה קלה לקוקוס).
הו, האפשרויות!

♥

ארוחה משפחתית פליאוליתית לגמרי וטעימה בטירוף, שלא אנחנו בישלנו.
על הסעיף הזה אנחנו מודים כמעט כל שבוע.
התמזל מזלנו וכשחילקו משפחות קיבלנו משפחה סבלנית במיוחד,
שמקבלת באהבה כל גחמה תזונתית.

הדבר הוורוד היפה הזה בשעה 16:00 הוא לא חזרת, אלא טחינה סלק.
מבשלים את הסלק, מכניסים למעבד מזון ומוסיפים טחינה עד לסמיכות הרצויה.
כל כך טעים שקשה להאמין עד כמה זה פשוט.

 ♥

ומה אתם אהבתם בחודש יוני?

.

בלוג דל פחמימות בפייסבוק

.

בתור שני אנשים שאוהבים מאוד לאכול וגם אוכלים בצורה מאוד ספציפית, הצד הקולינארי בטיול היה משמעותי מאוד עבורנו.

כבר כשתכננו את החופשה אמרנו לעצמנו שמדובר בחופש, ואם נצטרך להתפשר קצת עם התזונה לא יקרה כלום.

החלטנו שנתגמש, נשתחרר, בקיצור נהיה פחות נודניקים מבדרך כלל לגבי הדברים שנכנסים אלינו לפה.

למרבה השמחה בסוף הסתדרנו ממש בקלות. אכלנו כל יום אוכל אמיתי, טעים ובריא, שענה לחלוטין על כל הדרישות המיוחדות שלנו. ניו יורק התגלתה כמקום מאוד טולרנטי למגבלות תזונתיות שונות, כך שאפילו לא הרגשנו יוצאי דופן במיוחד.

בפוסט זה אספר חוויות ואתן כמה המלצות מהטיול. זו לא רשימה ממצה של המקומות שכדאי לאכול בהם בניו יורק, אלא רשימה של טיפים שעזרו לנו ומקומות שנהנינו בהם. ההמלצות הן אמנם מזוית של תזונה דלת פחמימות, אך לדעתי הן בהחלט יכולות להתאים לכל מי שרוצה לאכול אוכל בריא וטעים גם בטיול לתפוח הגדול.

הטיסה

טיסה של 10 שעות לניו יורק זה דבר שצריך להתכונן אליו היטב. האוכל המוגש בטיסה, למרות שבחלקו הוא סביר, (עוף, בשר, ביצים, ירקות…) לא יכול לבדו לספק את הסחורה. כשחקני חיזוק לקחנו איתנו ביצים קשות, שקית שקדים ולחמניות טחינה.
לחמניות הטחינה היו תוספת נהדרת לארוחת הערב. קיבלנו כמובן מבטים מוזרים מהדיילת שעברה עם סלסלת הלחמניות, אבל אנחנו רגילים.
את הביצים הקשות אכלנו לאחר שירדנו מהמטוס, לא לפני שמסרנו אותן לידיה של מאבטחת בכפפות גומי שבחנה אותן ואת השקדים בקפידה (אנחנו ילדים טובים והקפדנו לסמן בטופס ההגירה "אני מכניס לארה"ב מזון").
בכל אופן, הביצים נתנו לנו בדיוק את מנת האנרגיה שהיינו צריכים כדי להתאפס מהטיסה ולהזיז את עצמנו לדירה.

כלכלת בית

חבר מקומי סייע לנו למצוא דירה לתקופת החופשה, כך שיכולנו להכין ארוחות קטנות כשרצינו. אבל גם אם נמצאים בחדר מלון ללא מטבח, מומלץ לחפש סופרמרקט או מכולת ולהצטייד בכמה מוצרי בסיס, כמו ירקות, פירות, אגוזים, גבינות קשות (אם אוכלים מוצרי חלב) וכו'. זה עוזר לא לאכול שטויות בשעות של רעב, וגם לשמור על התקציב.

Waverly

לארה"ב יש שם מאוד רע מבחינת אכילה בריאה- תמיד אומרים שהם אוכלים מזעזע ולא יודעים מה זה ירקות. במנהאטן, לפחות, ההיפך הוא הנכון וקל מאוד לאכול בריא. תמיד הצלחנו להתארגן על צלחת יפה של חלבון איכותי וכמה סוגי ירקות.
בנוסף, המודעות לרגישויות ואלרגיות למזון מאוד גבוהה בארה"ב, וכנראה לכן הם רגילים מאוד לבקשות מיוחדות. במסעדות רבות מצויין בתפריט (המודפס או בזה שעל הקיר) באיזה מנות יש גלוטן, מוצרי חלב ועוד.

עובדה משמחת נוספת היא שעובדי המסעדות השונות היו פשוט מקסימים, וששו להתגמש וללכת לקראתנו בכל בקשה. בהתחלה לא האמנו – אנחנו רגילים פשוט למסעדות ישראליות, שבהן עושים לנו טובה שבכלל מקשיבים לנו והמלצרים מסרבים להחליף צ'יפס בירק כי "במטבח אמרו לי שככה המנה יוצאת".

ארוחת בוקר אופיינית ב-waverly

הפעם הראשונה היתה ב- Waverly, דיינר עם ארוחות בוקר גדולות ומשובחות שנמצא ליד הדירה ששכרנו. השיחה הלכה כך:
אנחנו: אפשר להחליף את תפוחי האדמה בירק?
מלצר: בטח. מה תרצו?
אנחנו: מה יש?
מלצר: מה שתרצו.
אנחנו: אבל מה יש?
מלצר: (מסתכל עלינו כמו מפגרים): כל ירק שאתם רואים בתפריט: עגבניות, שעועית ירוקה, גזר, ברוקולי, חסה, כרובית……

אחרי שנפל לנו האסימון התחלנו לבקש את כל מה שעלה בראשנו גם במקומות אחרים. זה עבד ב-99% מהמקרים וגם אם לא היה את מה שביקשנו, תמיד ניסו לסייע לנו למצוא משהו מתאים בצורה הנעימה ביותר.

Waverly Diner

Waverly
385 6th Ave, New York 10014
(Btwn Waverly Pl & 8th St)

Whole Foods

"הול פודס" היא רשת של סופרמרקטים "טבעיים". הסניפים מעוצבים בצורה מאוד נעימה ויש אזור הסעדה נפלא עם המון אופציות לכל סוגי האכלנים. חלק מהמזון אורגני, והכל טבעי וטרי. אופציה מצוינת לארוחת צהרים מהירה ויחסית זולה.
אנחנו היינו ליד הסניף של Union Square, והיה כיף מאוד לקנות קופסת אוכל וללכת לשבת איתה בפארק בשמש.

קופסת אוכל מהול פודס

.
ואי אפשר להזכיר את הול פודס מבלי להזכיר את הנשנושים המגניבים שאפשר לקנות שם. יש שם מבחר אדיר של מוצרים שלא מוכרים בארץ, ורק בשביל זה הייתי מוכנה להסתובב שם ימים שלמים. הדבר הכי מגניב שמצאתי הפעם, הוא אריזות אישיות של חמאת קוקוס / שקדים / קשיו, ללא סוכר או חומרים אחרים. אחלה של חטיף לשים בתיק כשמסתובבים.

חמאת אגוזים באריזה אישית

התלהבנו במיוחד מחמאת הקוקוס – כל היתרונות הבריאותיים של הקוקוס, 2 ג' פחמימות נטו בלבד, וטעם קרמי של עוגה. כן, זה פשוט קוקוס טחון, אין לי מושג למה זה כל כך טעים. זה כל כך מצא חן בעינינו שכשחזרנו, הזמנתי מ-iherb חבילה של 10. (פעם ראשונה ב-iherb? השתמשו בקוד ההנחה – AGA249).

.
chipotle

צ'יפוטלה היא רשת מזון מהיר מקסיקני. זה לא נראה מרשים מבחוץ אבל זו רשת שמצאנו את עצמנו חוזרים אליה כמה פעמים במהלך הטיול, ובסוף גילינו שיש לה גם אג'נדה בריאותית -היא מתחייבת להגיש רק בשר מחיות שגודלו באופן טבעי והומאני.

כמו שאפשר לצפות ממזון מקסיקני יש שם בוריטו, אבל יש גם אופציה של "בוריטו בול"  – משמע תוכן הבוריטו בצלחת, על גבי הר ירקות. ואז מתחיל הכיף האמיתי – אפשר לבקש תוספת של נתחי בשר או עוף, אבוקדו, ירקות קלויים, גבינה ועוד כל מני דברים טובים. רק לזכור לבקש שלא ישימו לכם אורז ושעועית וקיבלתם ארוחה דלת פחמימות ומאוד טעימה.

Chipotle Burrito Bowl

Cafe Duke

קפה דיוק ממוקם באיזור הכי סואן של סוהו, שכמעט כל מי שמגיע לניו יורק מבקר בו.
הגענו אליו במקרה אחרי שיטוט רגלי ארוך מאוד, כשהיינו מורעבים ועייפים וכבר לא עניין אותנו לאן נלך ומה נאכל, רק לשבת קצת.
מהרחוב אי אפשר לראות כלום, אבל כשנכנסנו התגלה בפנינו נווה מדבר. התמונה לא כל כך משקפת את מה שהולך שם – חלל מאוד ארוך ובו מזנון אחרי מזנון להרכבה עצמית של הארוחה עם אוכל יפה ובריא בכל מני סגנונות. חלבון וירקות בשפע. מאוד מומלץ אם אתם באזור.

Cafe Duke
545 Broadway
(between Spring St & Prince St)
New York, NY 10012

Cafe Duke

פיטר לוגר

ועכשיו למנה העיקרית. מסעדת פיטר לוגר היא מוסד ניו יורקי ותיק וידוע ומסעדת הסטייקים הטובה ביותר בעיר 26 שנים ברציפות, ע"פ סקר זאגאט. יש עוד מקדשי מזון ובשר בעיר, אבל לפיטר לוגר יש לי פינה חמה בלב, כיוון שאבי היה לוקח אותי לשם בכל פעם שהגעתי לבקר אותו בניו יורק.
אגדה אורבנית טוענת שאם תבקשו תפריט תקבלו יחס גרוע מהמלצר. אנחנו ביקשנו תפריט למרות שידענו מה אנחנו רוצים, והרגשנו שקיבלנו יחס נפלא.
מומלץ ללכת על פורטרהאוס לשניים (או יותר, לפי מספר הסועדים). הכמויות מאוד נדיבות. זכרונות הילדות לא הכזיבו – זה אכן, ללא תחרות, הסטייק הכי טוב שאכלנו.
כמנת צד לקחנו תרד מוקרם חמאתי ומופלא שהלך טוב מאוד עם הבשר. ואם למישהו יש מקום לקינוח (לנו לא היה) אפשר לקחת "berries and shlag" – אוכמניות עם קצפת מיוחדת שמכינים במקום. סיום מושלם לארוחה דלת פחמימות.
כך הסתיים לו הביקור הראשון בפיטר לוגר מאז ילדותי.
זה גם היה הביקור הראשון בפיטר לוגר שבו ראיתי את החשבון בסוף הארוחה, מה שגרם לי להעריך מאוד את ההשקעה של אבי בחינוך לתזונה נכונה זה לא זול, אבל זה ממש, ממש שווה את זה.

Peter Luger, Inc.
178 Broadway
Brooklyn, N.Y. 11211
Reservations:
718-387-7400

סטייק פורטאהאוס לארבעה אנשים

________________

תמונות – CC by ND:
Yogma
prideandvegudice
jfxie

ממוצע בדיקות סוכר שבועי שלי לאחר מעבר לתזונה דלת פחמימות

ביום בהיר אחד הכל משתנה. מתוך מקום של ביטחון וחיים נורמלים נופלת עלינו הידיעה שאנחנו שונים, שיש לנו סכרת. זה לא סוף העולם אומרים, אבל מעכשיו צריך להקפיד, צריך לבדוק מה אוכלים, צריך ללכת לרופא באופן קבוע.

לא מספיק שיש לנו "בעייה" אנחנו צריכים גם להתמודד עם הלחץ הנפשי, והרגשות שעולים בעקבות הידיעה הזו. מהבושה שעלולה להיות לנו מהאנשים שמסביבנו ועד להרגשה שאנחנו "שונים מאחרים".

ההתמודדות עם הסכרת היא יומיומית, אין לה סוף. יש כאלה שיבחרו לשכוח מדי פעם, אבל הסכרת עדיין תהיה שם ואי אפשר להתכחש לה. ממצב בו החיים פשוט זורמים להם, כסכרתיים אנו במצב בו יש לבקר כמעט כל צעד וצעד שעושים, ללמוד מושגים חדשים ועל תרופות, הזרקות ומכשירים, בין אם זה לתכנן קדימה מה אוכלים ביום נתון, לא לשכוח את הציוד, לקחת איתנו גלוקוז לכל מקום, לדקור את עצמנו, להיזהר בטיולים ובטיסות ובקיצור, לוותר על הספונטניות שבחיים.

אני חושב שהקושי והתסכול יכול להביא אותנו הרבה מאוד פעמים למקום של עיוורון. מקום שבו אנחנו מתעלמים מכך שהסוכר שלנו לא מאוזן, מכך שאנחנו אוכלים דברים שאנחנו יודעים שלא עושים לנו טוב. זה עוזר לנו להרגיש יותר כמו כולם. ואז פעם בכמה חודשים הולכים לרופא ועושים בדיקות דם, והמספרים האדומים לא משקרים. אבל מאוד קל לחזור לאותו עיוורון.

אז איך שאני רואה את זה, על כל קושי בחיים אפשר להסתכל בשתי צורות. הצורה הקלה היא לקחת על עצמנו את תפקיד הקורבן.  כשאנחנו בתפקיד הקורבן, אנחנו מבזבזים את הזמן בלחשוב איך זה קרה לנו, ולמה דווקא אנחנו וכו'. בתור קורבן אנחנו לא גדלים, אנחנו רק עומדים במקום או הולכים אחורה. בתור קורבן אנחנו לא ממש מתמודדים.

האופצייה השנייה היא לקחת את הקושי כהזדמנות בשבילנו לגדול ולהתפתח. כל תהליך שקורה בעולם, בין אם זה בתחום המדע, ההיסטוריה או הרפואה,  כל המצאה, פיתוח, או גישה חדשה נוצרים מתוך קושי, מתוך אתגר. קשיים ובעיות הן המפתח להתפתחות האנושית, לשאיפות, ליצירה ולמוטיביציה.

לאחר גילוי סכרת הנעורים שלי, שהתפרצה לא ממש בנעורים, עברתי את כל השלבים שתיארתי כאן, מתחושת ההפתעה וה"למה זה קרה דווקא לי" ועד לתיסכול ול"עיוורון". אבל הגילוי שלי שיש דרך אחרת, וההבנה שיש ברשותי כל מה שאני צריך כדי להיות מאוזן ובריא, נתנו לי מוטיביציה ואיתגרו אותי לעשות שינויים.

אם אני משווה את המצב שאני נמצא בו כיום למצב טרום גילוי הסכרת אני מגלה כמה דברים מעניינים. היום אני אדם הרבה יותר מודע לעצמו, להרגלי החיים שלו. המסע והחקירה העצמית הובילו אותי להבין מה באמת עושה לי טוב, ומה פוגע בי. אני בכושר הרבה יותר טוב ממה שהייתי בעבר. אני נהנה מספורט ומתחזק מיום ליום. למרות הסכרת וכל מה שכרוך בה אני עובד שעות רבות מדי יום, מטפל בעשרות אנשים בשבוע ומצליח לתפקד מסביב לשעון עם אנרגיה טובה ועם ריכוז טוב.

יש עוד דבר. ההתעסקות הזאת בעצמך, בלאכול נכון, בלהקפיד על הרגלים נכונים וההימנעות מהרגלים לא טובים, יכולה לפעמים להצטייר למסתכל מבחוץ כמשהו מוגזם ואפילו אובססיבי. אבל זה לא נכון. הממסד הרפואי אמנם "מרשה" לנו להיות עם ערכי סוכר גבוהים כמו A1c של 7% ואף יותר מכך, אבל באופן אישי כשמדובר בבריאות שלי, אני לא מוכן להתפשר. אני לא רוצה להגיע לגיל 50 עם סיבוכים בראייה, בכליות ועם סיכון רב יותר לטרשת עורקים ולשבץ והתקף לב. זה עניין של חיים ומוות. אז בעיני זו ממש לא אובססיביות. זו הישרדות.

אני מאמין שכולנו כבני אדם, לא משנה אם יש לנו סכרת או לא, נועדנו לפתח את עצמנו, ליצור, ולשפר את היכולות שלנו. החברה מכתיבה לנו להיות בינוניים ומפחיד לחרוג מזה, אבל האמת היא שאנחנו מרגישים הרבה יותר מלאים ומסופקים כשאנחנו יוצאים מתוך הבינוניות, כשאנחנו מגשימים חלומות, מתגברים על אתגרים, ומשתדלים לנצל כל יום כדי להפיק את המקסימום מהחיים, וכך גם לגבי אתגר ההתמודדות עם הסכרת.

לסיכום, תירוצים לא חסר. בתפקיד הקורבן אנחנו עסוקים המון בלמצוא תירוצים. עדיף להפנות את האנרגיה הזו לעשיית שינויים, לקביעת מטרות חדשות ולהגשמתן. תגדירו לעצמכם שתוך שנה אתם מורידים את הA1c שלכם לנורמה, או שמהיום אתם מקדישים חמש דקות ביום לפעילות גופנית, או שאתם לא מוותרים לעצמכם ומשנים את התזונה. אל תקבלו את הדין ותיכנעו לאי עשייה, צאו מהתיאוריה וגשו לתכלס. או במילים אחרות – תזיזו את התחת.

סכרת היא אמנם מחלה לא פשוטה, אבל יותר מכל מחלה אחרת, הרגלי החיים שלנו הם 80% מהטיפול בה. אז תעשו את ה100% שלכם בשביל ה80% אחוז האלה. בהצלחה לכולם.

לאורך השנים סבלתי מכל מני בעיות שניסיתי לפתור באמצעים תזונתיים וטבעיים אחרים, שהבולטים ביניהם הם הפרעות עיכול שונות ואנרגיה נמוכה. בלימודי הנטורופטיה גיליתי שגלוטן זה רע ושהורדת חיטה מהתפריט פותרת בעיות רבות. יישמתי את הידע הזה על המטופלים וגם על עצמי וראיתי תוצאות יפות מאוד, אבל לא תמיד, ולא תמיד באופן עקבי.

ממוצע בדיקות סוכר שבועי שלי לאחר המעבר תזונה דלת פחמימות

בגיל 27 התפרצה אצלי סכרת נעורים. אם יש לכם סכרת נעורים, אין לי מה לחדש אני מניח במה שעברתי,מהירידה במשקל, החולשה, ההשתנה התכופה והתחושות המוזרות ועד לאישפוז וההכרה במצב החדש. במידה ואין לכם מושג על מה אני מדבר, בואו נגיד שכשרמות הסוכר משתגעות ( אפילו עד ל 600!!) זה משפיע בצורה מאוד חזקה על הבן אדם. תקראו קצת על היפרגליקמיה (סוכר גבוה בדם)

מאז עברתי דרך של ירידות ועליות באיזון הסוכר, מ"ירח הדבש" הנפלא בו הצלחתי לשמור על A1c של 6.2 ועד לתקופות קשות יותר בהן הגעתי לתוצאות גבוהות הרבה יותר של ערכים של 7 וגם למעלה מכך. אני מזריק אינסולין מסוג אפידרה ולנטוס, ומודד סוכר 5-7 פעמים ביום.

כעוסק בתחום הרפואה המשלימה (אני מטפל בדיקור ורפואה סינית במקצועי), ניסיתי מספר שיטות על מנת לשמור על איזון טוב יותר ותמיכה כללית, מתוך ידיעה כי שיטות אלו הן תומכות ולא יותר מכך.

התחלתי לעסוק בפעילות גופנית, בעיקר בונה שריר, מתוך רצון להתחזק ולהעלות משקל, גיליתי כי אימוני כוח עוזרים מאוד לאיזון הסוכר, אך גם זאת במידה מוגבלת. ארחיב על כך באחד הפוסטים הבאים.

בסופו של דבר הנושא החשוב ביותר בשמירה על ערכים תקינים הינו התזונה, ולמרות זאת המעקב שלי אחרי ההמלצות המקובלות מהדיאטנית בקופת החולים – שהינן תזונה דלת שומן ועשירה בפחמימות (מלאות אבל פחמימות) לא הביאה לתוצאות טובות. המאבק למצוא את מינון האינסולין הנכון הרגיש בלתי אפשרי, וכמה שניסיתי לחשב את מנות הפחמימה, ולעשות הכל בצורה מסודרת ושיטתית תמיד היו הפתעות. לפעמים ערכים גבוהים ולפעמים נמוכים, ובסופו של דבר היו רק תקופות קצרות של יציבות בהן הרגשתי מאוזן, עד לרכבת ההרים הבאה (למעלה ולמטה ולסירוגין). גם פיתה מחיטה מלאה היא פיתה (פצצת פחמימות)

המאבק עם הרנדומליות הוא קשה מאוד ומתסכל עבור הסכרתי, ועשוי ליצור תחושה כי אין באמת דרך לאזן את המחלה הזו. ההמלצה לעבור למשאבה הגיעה לאחרונה מהצוות הרפואי המטפל בי, וכמובן ששקלתי אותה, מתוך ידיעה מהם הסיבוכים הכרוכים בערכי סוכר לא מאוזנים לאורך זמן.

אחת מהסיבות לפתיחת הבלוג הזה היא דווקא הדרך החדשה שמצאתי לאחרונה לשמירה על ערכי סוכר תקינים. דרך פשוטה ליישום, אבל קשה לתפיסה. דרך שקוראת תיגר על ההמלצות המקובלות, למרות שהיא מגובה במחקרים, ובאנשי רפואה העוסקים בה ( למשל ד"ר ברנשטיין )

בחודשים הראשונים שבהם שינית את התזונה לתזונה דלת פחמימות ועשירה בחלבון ושומן ע"פ ד"ר ברנשטיין, בשילוב עם פעילות גופנית סדירה בה אני עוסק, חוויתי שיפור של  31% בערכי הסוכר שלי, יציבות בערכים, הפחתה משמעותית במקרי ההיפוגליקמיה, והרגשה כללית טובה יותר.

הערה  אינני מתיימר להיות רופא או לתת המלצות רפואיות, , אלא לתת אינפורמציה שכל סוכרתי צריך להכיר בה, ולהעביר אותה הלאה לצוות הרפואי המטפל בו, כי בעיני מדובר בידע  משמעותי מאוד, שאינו ידוע לסובלים מסכרת.